בעניין תליה בדם פצע
ישנה תופעה נפוצה מאוד אשר מגיעה חדשות לבקרים למורי ההוראה , והיא בענין עד בדיקה אשר יש בו נקודות בגדלים
שונים או קטע נרחב יותר שיש בו כמראה אדום או גווני אדום , ולדאבוננו הרב רבים ממורי ההוראה נכשלים בעניין
,זה ישנם שתולים בדעת עצמם ומורים לאיסור ללא דרישה וחקירה וללא ידיעת המציאות הרפואית וממילא לא
שולחים לבודקות טהרה, ומשכך, הם חורצים את דינה של האשה הבאה לפניהם לאיסור עם כל ההשלכות הקשות של זה.
במאמר זה
אנסה לתת מעט מידע על דיני תליה בפצע .
ראשית ישנם מספר מצבים רפואיים שעלולים לגרום לתופעה זו :
1 אקטרופיון (– Ectropion) העולם קורא לזה בטעות פצע , אבל זה לא מדוייק , שכן האקטרופיון הוא יציאת
הרירית שמקומה הרגיל הוא בתוך תעלת צוואר הרחם יוצאת אל פני הפתח החיצוני של צואר הרחם.
2 ארוזיה (– Erosion) הוא פצע 'אמיתי' דהיינו שיפשוף וחוסר ברירית המכסה את צואר הרחם .
יצויין ויודגש, שבד"כ אקטרופיון לא אמור לדמם ואינו דורש שום טיפול שהרי זה מצב פיזיולוגי תקין, לעיתים במקרים
בהם האקטרופיון גדול או שהאקטרופיון דלקתי הוא יכול לדמם בשפשוף בד"כ לא ספונטנית , אם האשה נבדקה
ונתגלה פצע/אקטרופיון בפתח צואר הרחם המדמם בנגיעה קלה, סביר להניח שמדובר באקטרופיון או אקטרופיון
דלקתי מאקטרופיון , ארוזיה בצואר רחם אינה שכיחה , איך שלא יהיה דימום מצואר רחם מחייב ברור נוסף לפחות
פאפ ו/או קולפוסקופיה לפי שיקול רופא מטפל שזו הסתכלות בהגדלה ע"י מיקרוסקופיה (בהגדלה של פי 10-40 ) על
צואר הרחם ומטרתה לשלול תהליכים טרום ממאירים או ממאירים בצואר רחם. כמובן אם קיים חשד לבעיה תתבצע
ביופסיה בעת הקולפוסקופיה.
אם האשה נבדקה ונתגלה פצע בפתח צואר הרחם המדמם בנגיעה קלה, יש להניח שהאשה סובלת מארוזיה או
מאקטרופיון מודלק, ואז שני מצבים אלו דורשים טיפול בדר"כ טיפול אנטיביוטי.
ישנם מקרים שדורשים בדיקה יותר מקיפה כגון נטילת משטח פאפ (SMEAR PAP) בכדי לודא מה טיבם של תאי הפצע.
לאור האמור לעיל דם הנמצא על עד בדיקה, באופן טבעי סביר להניח שמקורו ברחם ואז כמובן שדם זה אוסר, אולם
כפי שאמרנו לעיל פעמים רבות מקורו של הדם הזה הוא מפצע נרתיקי או מארוזיה בפתח צואר הרחם , על כן לפני
שאוסרים את האשה צריך לחשוב האם יש סיכוי שהדימום הוא מפצע , ולכן במקרה כזה על האשה לשאול את עצמה
כמה שאלות בכדי לדעת מה לענות לרב וכדלהלן:
א האם מבחינת הזמן , סביר שתראה דם מהרחם , לדוגמא : האם האשה נמצאת ביום הראשון או ביום הרביעי
לנקיים?
ב האם צבע הדם שונה מצבע הדם שהיא רגילה לראות בזמן וסת רגיל?
ג כיצד נראה עד הבדיקה? האם כולו מלא דם במרכזו , או שמדובר בנקודה צדדית על העד?
ד האם הדימום נמצא בתוך ליחה או מחוצה לה?
ה מה מצבה של האשה? האם היא בזמן הריון , או בחודשי הנקה ראשונים?
ו לבדוק את הליחה , האם היא בצבע הטבעי? כגון בגוונים בהירים של צהוב ואז הסיכוי לדם רחמי הוא נמוך
יותר, או שמדובר בגוונים של חום כהה?
ז האם היא יודעת שיש לה גורם נרתיקי אחר שעלול לדמם? כגון : פצע / תפרים / רגישות יתר כתוצאה מפטריה
/ יובש חריג וכדו'?
ח האם יש גורמים שעלולים לגרום לדימום? כגון : נטילת גלולות מסויימות / התקן תוך רחמי / תרופות וכדו'?
ט האם האשה יודעת שיש לה שפשוף או שריטה שהיא גרמה לעצמה כגון : בדיקות פנימיות בהפרש זמן מצומצם
שיתכן שעי"ז היא פצעה את עצמה, או שרטה את עצמה בציפורן, או פציעה שנגרמה ע"י בדיקה רפואית?
י האם היא הרגישה כאב תוך כדי בדיקה ?
לאור האמור לעיל אם בכל זאת יש לאשה ספק אם ניתן לתלות בפצע או לא תפנה לרב, ומצוי הדבר מאוד שהאשה
חוששת שאולי היא לא תדייק בפרטים ומתוך כך הפסיקה של הרב לא תהיה מדוייקת , במקרה זה חשוב להדגיש שהתורה
נתנה נאמנות מוחלטת לאשה לומר את הפרטים כמיטב הבנתה , לכן האשה תאמר את הפרטים מתוך אחריות ובדיוק
ללא כל פחד וללא כל חשש , ועל פי נתונים אלו הרב יפסוק , ויתכן מאוד שהרב יפנה את האשה לבודקת הלכתית בכדי
לברר האם לאשה זו יש פצע שיכול להסביר את הדימום על העד.
זאת ועוד תליה בפצע זה לא רק בכתמים אלא גם במראה על עד בדיקה, למרות שבמראות דמים על עד בדיקה הן ברמת
חומרא גבוהה יותר מכתמים, ואם יש דם על עד הבדיקה והבודקת מגלה שזה פצע יש מקום להקל.
עד עכשיו דיברנו על פצע נרתיקי או בצואר הרחם, אבל ישנה מציאות נוספת של פצע בתוך הרחם עצמו , וישנן שתי
אפשרויות או שהפצע בגוף שריר הרחם , או ברירית הרחם, מכיון שרבו הנידונים בזה אני לא אכנס לנושא רחב זה .
אבל אגע רק בנקודה שהיא מצויה מאוד, וזה דימום שנובע מהתקן תוך רחמי לא הורמונלי, ושלא בשעת וסתה,
צריך לדעת באופן הברור שאינו משתמע לשני פנים שעל פי מה שידוע לי שגם מבחינה רפואית עצמה לא כ"כ ברור אם
הדימומים הבין וסתיים נגרמים משום שההתקן עצמו פוצע את רירית הרחם ולכאורה היה מקום להחשיב זאת כדם פצע
והאשה תהיה טהורה, או שההתקן יוצר לחץ על הרירית ונוצר "נמק מקומי" שהוא תופעה מקבילה למה שקורה בשעת
הוסת והאשה תיאסר, על כן אם האשה הזו ראתה שלא בשעת וסתה וברור לרופא שההתקן הוא זה שפצע את רירית
הרחם האשה תשאר טהורה מכיון שזה נחשב לדם מכה, כ"כ מרן הגרע"י זצ"ל, ויעויין עוד בציטוט מדבריו גם בספר
נשמת אברהם (יו"ד סי' קפח עמוד קסא – קסג) והוסיף באגר"מ (אבהע"ז ח"ג סי' כא) שאם אין ודאות שההתקן גרם לפציעה
מקובל להחמיר ולאסור את האשה, מכיון שלא ברורה הצורה המדוייקת של השפעת ההתקן על רירית הרחם, ומתוך
כך פסק בספר חוט שני (דף שמא בקיצור הלכות נדה פ"א סעיף ג ) להחמיר בדם הבא מהתקן באופן שלא ברור שהוא זה שגרם
לפציעה. דבר נוסף וחשוב ראיתי להוסיף , שישנם מורי הוראה אשר מחוסר ידיעה טוענים שאין גבול ברור ומוסכם בין צוואר
הרחם לבין גוף הרחם. ומשכך דם שיצא מתוך הצואר הוא מטמא , אדגיש , שכל אדם שמתבונן בתרשים של צורת הרחם
רואה כמין "אגס". צוואר הרחם הוא החלק התחתון, וגוף הרחם הוא החלק העליון של ה"אגס". ממבט כזה באמת קשה
לדעת איפה בדיוק הגבול ביניהם, וה"אגס" כולו אכן נראה כמו איבר אחד.
לעומת זאת, במבט אל פנים הרחם, הדברים נראים בצורה שונה לחלוטין: הצוואר נמצא בחלק התחתון של הרחם
ומופרד ממנו אנטומית על ידי הפה הפנימי של הצוואר (רא ו בספר 'נשמת אברהם' כרך ב' [יו"ד] בהקדמה להלכות נדה, עמ' עו' ואילך).
צוואר הרחם שונה לא רק מבחינה אנטומית אלא גם מבחינה היסטולוגית - כלומר, נמצא בו סוג אחר של תאים. את
חלל הרחם מצפה רירית הרחם המורכבת מתאי אפיתל עמודי פשוט ( epithelium columnar simple) לעומת זאת,
חלל תעלת צוואר הרחם מצופה בתאי אפיתל עמודי מאורך ( epithelium columnar tall ) אשר אינם משתתפים
בשינויים הוויסתיים האופייניים לתאי רירית הרחם .
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה [פרק ה' הלכה ג'] מגדיר את הרחם כמקום שממנו יוצא דם נידה, ותאי האפיתל של תעלת
צוואר הרחם אינם עוברים תהליכי התקלפות ודימום בזמן הווסת, כלומר, דם נידה יוצא אך ורק מהאנדומטריום (=רירית
הרחם ) ולא מרירית צוואר הרחם אם כן ברור שצוואר הרחם אינו עונה על הגדרת הרמב"ם לרחם, שהוא המקום שממנו
יוצא דם הנידה.
אגב אורחא יוער כי אחד התפקידים הביולוגיים של צוואר הרחם הוא לסייע להפריה על ידי יצירת תנאים תומכים
השומרים על חיוניות תאי הזרע למשך יומיים-שלושה – כפי שחז"ל אומרים "פעמים שהם ארבע עונות פעמים שהם
חמש עונות פעמים שהם שש עונות " (שבת פו.) ואכן התאים המצפים את תעלת הצוואר מבפנים מותאמים לכך, ושונים
גם מבחינה תפקודית מאלו שבחלל הרחם. ואם כן, לא רק מנקודת מבט אנטומית והיסטולוגית אלא גם מבחינה תפקודית
ברור לחלוטין היכן הגבול בין הרחם לצוואר הרחם. ומשכך יש חילוק ברור בין שני חלקים אלו גם מבחינת הלכתית.
העולה מהמקובץ: שיש מקום נרחב להקל בעד בדיקה הבא לפני מורה ההוראה ושיש עליו דם ולאחר דרישה וחקירה
ו/או לאחר שליחתה לבודקת ואמרה בודאות שיש פצע אפשר להקל ולטהרה לבעלה.
עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים
עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים