שאלה

אודות אמירת התיקון בליל שבועות, אם יש לומר קדיש רק אחר אמירת התנ"ך, או גם אחר אמירת תרי"ג מצוות, וכן אחר אמירת הזוהר, או שאין להרבות בקדישים

תשובה

דברי השל"ה הקדוש שיש לומר בזה הלילה יג' קדישים

כתב השל"ה הקדוש (מסכת שבועות אות ה) החרדים לדבר ה' ישתדלו שיהיה מנין ביחד דאכל ביה עשרה שכינה שריא, וצריך ללמוד חלק מתורה נביאים כתובים, ששה סדרים, ספר יצירה, זוהר, תרי"ג מצוות, וע"ש שהרחיב בסדר אמירת התיקון.

וכתב שם שצריך לומר בזה הלילה יג קדישין וכך הוא הסדר, קדיש א בסיום התורה. קדיש ב בסיום הנביאים. קדיש ג בסיום הכתובים. קדיש ד-ט בסיום כל סדר וסדר מששה סדרי משנה. קדיש י בסיום ספר יצירה. (משנה ראשונה ואחרונה) קדיש יא בסיום הזוהר. קדיש יב בסיום תריג מצוות. קדיש יג בסיום שיר השירים. ע"ש.

סדר הקדישים

אולם בספר מועד לכל חי חודש סיון סימן ח אות כב כתב על השל"ה דהפריז על המדה, לפי מש"כ בתקנות סוף ספר חנן אלהים והחמדת ימים פרק ג משבועות אות סח דלא טוב להרבות בקדישים,

אלא דיש אופן להשלים יג קדישים בזה הסדר, דהיינו בערבית ארבעה קדישים, ועל תנ"ך הרי חמשה, ועל אדרא רבה הרי ששה, ועל תיקון חצות הרי שבעה, ועל תהילים הרי שמונה, ויאמרו על הגמרא קדיש בפני עצמו, ועל שני מדרשים שני קדישים, ועל פרק מוסר עוד קדיש, ועל הבקשות והתפילה לתיקון כרת עוד קדיש, הרי יג'. ע"כ.

(ומה שכתב "ועל תיקון חצות הרי שבעה" יש להעיר שבליל יום טוב אין לומר אפילו תיקון לאה, וכן העיר בחזון עובדיה יום טוב עמוד שיא סוף הערה כב)

דברי החמדת ימים בעניין ריבוי הקדישים

ומה שהביא מהחמדת ימים ראיתי להביא כאן דבריו וז"ל: אכן ראוי ליראי ה' וחושבי שמו שלא להרבות בקדישין בלימודן כי מגדולי הקדמונים ערערו על הדבר מאד ואמרו שכשם שטוב למעט בברכות שאינן צריכות כן טוב למעט בקדישין, והן רבים עתה עמי הארץ הקלו בדבר ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים ואומרים שנים או שלשה פסוקים ואומרים עליהם קדיש או בדברי אגדה כשהן לומדים הכל מענין אחד מרבים קדיש אחר קדיש אשר לא כדת ויד הגזברים היתה במעל על בצע כסף המתנדבים בעם האומרים הקדישין, ישתקע הדבר ולא תעשה כזאת להרבות קדישין על מגן ועושה אלה ידאג מן הפורענות, והנכון להאריך שיעור מה בלימוד אחד או שנים משני ענינים שונים ואז יאמרו בזאת הממעיט לא החסיר. ע"כ

הרי דלא הקפיד במועד לכל חי אלא על מה שהשל"ה חילק את התנ"ך לג' חלקים ונתן קדיש בכל חלק, וכן על מה שחילק את הששה סדרי משנה ונתן קדיש בין כל חלק וחלק, ועל זה כתב דאין להרבות בקדישים דסוף סוף הכל ענין אחד הוא ( והשל"ה סבר דשם תורה ושם נביאים ושם כתובים הם דברים נפרדים וכן בששה סדרים כל סדר הוא כפי עניינו של אותו הסדר) ועם כל זה מצא לנכון לומר יג קדישין ביג עניינים שונים, ולכן פשוט וברור דעל תרי"ג מצוות יש לומר קדיש כיון שהוא עניין בפני עצמו, ואין כאן חשש שמרבה בקדישין, שהרי גם החמדת ימים לא הקפיד אלא על אותם עמי הארץ שלומדים הכל מעניין אחד ובאמצע עוצרים לומר קדיש, מחמת רצון הגבאים שהוא על בצע כסף כלשונו.

ומכל מקום לא ראינו שמקפידים על אמירת יג קדישים ממש בליל שבועות, ועדיין פשוט הדבר שיש לומר קדיש אחר תרי"ג מצוות כשם שאומרים קדיש אחר אמירת התנ"ך, ואין שייך כאן ריבוי בקדישים כלל וכנ"ל, ומה שאינו מופיע בסידורים כיום, הוא מחמת שרובם ככולם העתיקו מהסידורים שיצאו בדור הקודם, אשר הלכו מאוד באהבת הקיצור מחמת יוקר הדפוס, וכמו שתראה בכמה סידורים גם היום שאין מדפיסים הקדיש בכמה מקומות בתפילה, אלא מציינים שהקדיש נמצא לעיל בעמוד פלוני, ולכן בהרבה סידורים לחג השבועות בסדר התיקו כתבו בסוף התרי"ג "רבי חנניא בן עקשיא" וכו' ולא כתבו לומר אחר כך קדיש, לרוב פשיטותו שכל מקום שמובאת משנה זו בסידורים יש לומר אחריה קדיש.

בברכה

אלון בן שבת