אמר ליתן מתנה מועטת אם יכול לחזור בו

לכבוד מו"ר הדיין הרה"ג ר' חיים וידאל שליט"א

אני כותב לכבודו בהמשך לשיחתינו על דבר מניין אברכים אשר נשכרו לתפילה בכותל המערבי ושכרם נקבע מראש 150 ש"ח לכל אחד. ובסיום התפילה  אמר בעל הבית פתאום שיזמין סעודה בעבור כולם ממקום פלוני שאפשר להזמין אצלו את הסעודה דרך הטלפון וסיכמו עמו שיכין אותה לשעה פלונית ויבואו לקחתה, ובעת שהגיעו לשם הוברר שכלל לא התחיל להכין הסעודה ואין הזמן נותן להמתין עד שיכין כיון שהיו מוגבלים להגיע בזמן לכולל, ולכן החליט לוותר על זה.

מקור הדין של מחוסר אמנה

והעירוני שלכאורה יש כאן דין מחוסר אמנה כמבואר בחו"מ סימן רד' ובסימן רמג' וכן בסימן קכה' וביו"ד סימן רנח' והעולה משם בקצרה, דהמתחייב ליתן לחבירו מתנה מועטת וחזר בו הרי"ז מחוסר אמנה ואם התחייב לעני אין יכול לחזור בו אפילו במתנה מרובה כיון דחשיב נדר וחייב.

ולפי"ז הדין נותן שיש חיוב גמור לשלם זאת מדין נדר (שהאברכים נחשבים כעניים לענין זה וכמש"כ הרמ"א סימן קכה' שכל שאין לו מאתיים זוז נחשב עני לעניין זה וידוע מש"כ בשו"ת שבט הלוי דכיום השיעור הוא שאין לו הכנסה חודשית קבועה לכלכל עצמו בריוח)

רבים שאמרו ליתן מתנה מרובה ליחיד ולהיפך

אלא שיש לי לחדש כאן מעט דברים וראויים הם להיכתב אף כי אין זה לדבר הלכה בהכרח.

דהנה בסימן רד' כתב שו"ע שאם רבים אמרו ליתן מתנה מרובה לאחד וחזרו בהם הרי אלו מחוסרי אמנה כיון שביחס לכל אחד מהרבים זה נחשב למתנה מועטת וסמכה דעתו של המקבל.

ומכאן יש ללמוד בפשיטות דיחיד המתחייב מתנה מרובה לרבים כאחד , וחוזר בו אינו ממחוסרי אמנה כיון דלא סמכא דעתייהו דרבים שהיחיד יוציא סכום כזה. ולענ"ד הוא פשוט.

ולפי"ז ה"ה כאן היחס לכל הסועדים ההוצאה נחשב כמרובה ואין החוזר מחוסר אמנה.

מתנה מרובה במתחייב לעני

ולעניין חיובו מדין נדר וצדקה יש לחקור היכא שלא נתכוון ליתן לעני כלל בתורת מתנה אלא בתורת שכר על פעולתו אשר שכרו לאיזו מלאכה ואמר להוסיף לו על שכרו וכעת רוצה לחזור בו האם שייך לומר דהוי נדר מדין צדקה, או שנאמר כיון שלא הוסיף כלל בתורת מתנה אלא עיקר כוונתו ליתן בתורת שכר פעולה אין נכנס בזה כלל דין נדר לצדקה.

דיעות הפוסקים בנתכוון ליתן לעני על שכר פעולתו ולא לשם מתנה

הנה, ראשון לכל הוא בעל הקצוה"ח בסימן פא' בעניין מי שאמר לחתנו העשיר תלמוד עם בנך ואני משלם דפטור, וכתב שם הקצוה"ח שבחתנו העני חייב מדין נדר, ואין יכול לומר משטה אני בך. ורואים מכאן דהגם שהוא שכרו לפעולה אכתי חל  כאן חיובו מדין נדר, וברור שיש לדחות דכיון שאין לו שום חיוב לשכור מלמד עבור הנכד ממילא יש לומר שכוונתו הייתה לשם מתנה וממילא בעני חייב מדין נדר.

אולם ראיתי עוד בקצוה"ח סימן רסד' בענין מי שהיה בורח וביקש מבעל המעבורת שיעבירנו והבטיח לו שכרו יותר מהראוי לו שהדין הוא שיכול לומר לו משטה אני בך וכתב ע"ז שם דאם בעל המעבורת עני אז נתחייב לו שכרו מדין נדר ויתן לו מה שהבטיח

נמצאנו למדים לדעת הקצוה"ח שלעניין עני אין חילוק בין אם כיוון ליתן בתורת מתנה או בתורת שכר פעולתו.

אך ראיתי שיש שכתבו שדעת נתיבות המשפט אינה כן שהרי בסימן פא' באומר לחתנו העשיר וכו' דאם הוא עני אין יכול לטעון משטה וכנ"ל, כתב ע"ז הנתיבות דלא דמי למעבורת דהתם אין לחלק בין עני לעשיר ובכל גוונא יכול לטעון משטה והחילוק הוא שבמעבורת ודאי לא כיון לצדקה שהרי כל מה שהפריז על המחיר הוא כדי שימהר בהצלתו ויש לו הנאה ישירה מפעולת בעל המעבורת והוי כנדרי אונסין משא"כ באומר לחתנו העני שאין שום הכרח וחיוב מצידו ללמד את נכדו ואינו מצווה על לימוד תורה של נכדו אלא החיוב על חתנו בלבד בזה אמרינן שכיון לשם צדקה היכא שחתנו הוא עני.

וכן נקטו להלכה בשו"ת בית שלמה חו"מ סי' יז' ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' לח'

ומבואר בפשיטות דבאופן שכוונתו הייתה לשלם לעני בתורת פועל אין חל ע"ז שם נדר ואינו חייב מדין צדקה לרוב הפוסקים. והשתא בנידו"ד יש לנו לומר שכוונת המתחייב הייתה אך ורק  לשם תוספת שכר על פעולתם ואין חיוב מדין צדקה.

אלא שיש לדקדק בדעת נתיבות המשפט שכתב שבדין המעבורת כיון שהיה מוכרח לכך הוי כנדרי אונסין ולכן אינו חייב מדין נדר. ומשמע שבלא הטעם של נדרי אונסין, אדרבא היה חייב לשלם לעני מדין נדר אפילו שכוונתו הייתה ליתן בתור שכר פעולה ולא בתור מתנה וזה ממש כהקצות החושן ואין בניהם מחלוקת בעיקר היסוד שבנודר לעני אף על שכר פעולה חשיב נדר.

זאת ועוד, מצאתי בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קסט' שכתב בנידונו על דבר מוסד תורני שמעסיק שליח לגיוס כספים תמורת תשלום מסויים וכעת רוצים להעבירו מתפקידו מחמת שטוענים עליו כמה טענות נכונותושהוא מזיק להמוסד בשליחותו, והשליח טוען שנתחייבו לו מדין נדר כיון שהוא בגדר עני ואינם יכולם לסלקו. וכתב שם הרב שמילתא דפשיטא דאין שייך כאן דין נדר שהרי כל כוונתם הייתה לשלם לו על שכר פעולתו ולא לשם צדקה, ושאין זה דומה לנידון של הקצות החושן הנ"ל כיון שבאומר לחתנו העני הלא העני כבר ביצע את פעולתו ולימד את הבן ובזה נתחייב לשלם לו על העבר מדין צדקה מה שאין כן בנידון השליח ברור שיכולים לומר לו קודם שיתחיל את פעולתו שאינם מעוניינים בו ואין על זה כלל דין נדר.

ולכאורה לפי חילוקו, כל שהעני השלים פעולתו אף שכיון ליתן לו שכרו בתורת שכר פעולתו ולא בתורת מתנה, עדיין יתחייב מדין נדר. והכא נמי בנידונינו הלא האברכים השלימו פעולתם וכשהבטיח להם את הסעודה יחשב לנדר.

לילך בנדרים אחר האומדנא

אך הנה בחלקת יעקב שם הוסיף וכתב דאפילו בנדר ממש ראינו שהולכים אחר האומדנא, וכלשון המחבר יו"ד סימן ריח' "כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוון והולכים אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור" והביא עוד מהר"ן בנדרים דך יח' "אם פירש לכך נתכוונתי סומכין על דבריו" ונפסק כן בסימן רח' וכתב החלקת יעקב דלפי זה בנידונו אפילו אם נחשיב זאת כנדר מכל מקום היה זה על תנאי שיעבוד לטובת המוסד ועכשיו נתבטל התנאי כיון שהוברר שהוא מזיק למוסד ואין כאן נדר כלל.

ואף שהרמ"א בסימן ריח' סעיף א' בסופו כתב שכל דין אומדנא בנדר הוא דווקא בנודר בינו לבין עצמו אבל בנודר לחבירו , כל שלשון הנדר כולל, הולכין אחריו אם לא באומדנא דמוכח עכ"ל, יש לומר דזה חשיב אומדנא דמוכח כיון דלפי הטענות הוא מזיק למוסד עכת"ד.

והשתא בנידונינו הלא בעת שהבטיח את הסעודה סוכם שזה יהיה ממקום פלוני כיון שהמחיר והכמות והזמן התאימו לבעל הבית אבל כעת שהוברר שכלל עוד לא התחיל להכין ולא עמד בזמן ממילא נתבטל התנאי מעיקרו שלא הבטיח ליתן סעודה רק על תנאי שהכנתה לא תגרע מהזמן בו אמורים להגיע לכולל, ובנוסף לזה שילם הבעלים עוד סכום כסף הגון לבעל המונית שבו היו כל האברכים שיאריך מעט נסיעתו ויסע במיוחד למסעדה לאסוף את האוכל ללא עיכוב, ומשראו שאין האוכל עוד מוכן אין שייך לחכות עוד,ולכן אין שייך כאן דין נדר כלל.

ולפי זה גם מחוסר אמנה אין כאן לא מבעיא כיון שהסכום הוא גבוה וחשיב מתנה מרובה אלא כיון שהמתנה הייתה על תנאי ומבואר בשולחן ערוך סימן רז' שכל תנאי שיטיל בין המוכר ובין הלוקח קיים ולכן כאן שבוטל התנאי בטלה המתנה

התרת נדרים בנודר לעני

ולמעשה לרווחא דמילתא יש לעשות התרת נדרים ובחרטה בלבד שיעקר הנדר מעיקרו סגי ואין צריך פתח שהרי לא היתה לנודר תועלת בעת הנדר שבגללה נדר. (כמבואר בהלכות נדרים) ודין ההתרה לנודר לצדקה מבואר בהלכות צדקה סימן רנח' סעיף ו' שכל זמן שהכסף עדיין בידו ולא הגיע ליד הגבאי יכול להישאל על נדרו וראה עוד סמ"ע חושן משפט סימן קכה' ס"ק כה'.

נודר על דעת חבירו

ואף דבנודר על דעת חבירו אין מתירין לו אלא א"כ הודיעו לאות שנדר על דעתו, מכל מקום כתב שולחן ערוך יורה דיעה סימן רכח' " ודווקא דנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו כמו משה שנדר על דעת יתרו בשביל שהשיא לו ביתו אבל אם מעצמו נדר וכו' יכולים להתיר נדרו בלא דעת חבירו" ולכן אם יעשה התרה יצא מידי כל חשש.

בברכה

אלון בן שבת

שתף עם חברים

שתף עם חברים

תורמים לכתר תורה ושומרים על הטהרה

תוכן עניינים

מאמרים נוספים

לפרסם בלוח מודעות של הבנין מי שלא משלם על ועד בית

Boat wake, prop wash foam, blue calm sea and clear sky background, view from the ship. Sailing in Aegean sea

אשה שהחמירה לטבול במקוה חב"ד

הכנת טחינה בשבת

ראובן שבר לשמעון משקפיים בלי כוונה כמה ישלם

בשבח הזוכה במצות החזקת התורה

ספירת העומר בבין השמשות

ההילולא

של רבי יצחק אבוחצירא

ההילולא הגדולה שתתקיים השנה ברוב פאר והדר.
אל תפספסו!

להשתתפות בהילולא חייגו- 058-648-9827

העלון השבועי

מבית כתר תורה- בו תקבלו כל שבוע מאמרים נפלאים מפרשת השבוע, הלכה למעשה בענייני השעה, סיפורים מקורות חייהם של גדולי ספרד ועוד. תוכלו גם להקדיש את העלון לזכות יקיריכם.