אשה אשכנזיה נשואה לספרדי האם מותר לה לאכול דגים בחלב

שאלה

אשה אשכנזיה שהייתה רגילה לאכול דגים בחלב כמנהג האשכנזים, וכעת נשאת לספרדי, והספרדים נוהגים לאסור אכילת דגים בחלב כנודע, והאשכנזים מקילים בזה, וכעת בהתקרב חג השבועות הגיעה לשאול, האם מותר לה להמשיך במנהגה הקודם להקל בזה, או שעליה לנהוג בכל כמו בעלה?

תשובה

כתב שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד סעיף ב דקבלת הרבים חלה על כל בני העיר ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגים כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה, וכן הבאים אחריהם מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתן, ואף בדברים שהיו אסורים בהם בעירם מפני מנהגם ואין מנהג העיר שבאו לדור בה לאסור, הותרו בהם אם אין דעתם לחזור.

ומקורו מתשובת הריב"ש סימן שצט בשם הרמב"ן והובא בבית יוסף. (ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ה סימן לז אות ב-ג שדן בדברי הרמב"ם בזה ובסתירת מרן השו"ע בסימן תסח ס"ד שפסק כהרמב"ם)

ולפי זה הוא הדין באשה שנשאת לבעל שנוהג להקל או להחמיר היפך מנהגה הרי היא כדין הולך ממקום שאין עושים למקום שעושים ואין דעתו לחזור שיש לו לנהוג כאנשי אותו המקום שבא לשם ולא כמנהג אותו המקום שיצא משם, ואם אותה אשה אשכנזיה צריכה לנהוג כבעלה הספרדי בין להחמיר ובין להקל ולא תוכל לאכול דגים בחלב וכמנהג הספרדים.

ואין לחלק דהשולחן ערוך מיירי שכל אנשי אותו המקום נוהגים היפך המקום שאותו היחיד יצא משם ולכן עליו לנהוג כמותם בכל, אבל כאן בארץ ישראל אף שהוא אתרא דמרן הלא עדיין רבים הם מבני אשכנז שממשיכים במנהגם כאותו המקום שיצאו משם היפך מנהגי הספרדים, ואינם נגררים אחרי הרוב ותוכל האשה להמשיך במנהגה.

אלא שמעיקרא מה שנהגו האשכנזים בארץ ישראל היפך מרן השולחן ערוך אינו על נכון, שהרי כתב מרן בשו"ת אבקת רוכל סימן ריב: עיר שבאו לדור בתוכה ספרדים ואשכנזים, והספרדים היו מרובים על האשכנזים, והיה על האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל ובין להחמיר, וכן עשו, הגם שאחר כך באו עוד אשכנזים אחרים ונתרבו האשכנזים על הספרדים, צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים אפילו להקל, לפי שהראשונים בטלו לגבייהו, והו"ל כאילו כולם ספרדים, והבאים אחר כך בטלים לגבייהו, ואם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים מפני המחלוקת.

נמצא דאעיקרא מה שנהגו האשכנזים כאן היפך השו"ע אינו כהוגן, בהיות שמתחילה היו המיעוט, היה להם בתחילה לנהוג כדעת מרן, וכל אותם רבים שיבואו אחר כך היו בטלים ברוב,

ואפילו אם נאמר שמה שהאשכנזים אינם נוהגים בכאן כהספרדים, הוא מאחר שכיון שעל אף שבתחילה לא נהגו כשורה ולא קיבלו על עצמם את פסקי מרן השולחן ערוך אף שהיו מיעוט דמיעוט, אך אחר שכבר המשיכו במנהגם כאן, ממילא האשכנזים הנוספים הבאים אחריהם יכולים לנהוג כמנהג האשכנזים שכבר נמצאים, שהרי כעת כבר אינם בטלים ברוב,  אך עדין יש לומר שהאשה תהא נגררת אחר בעלה בין להקל ובין להחמיר, שאם לא כן יהיה בטל השלום בית שכל אחד יהיה חולק המאכל לעצמו,

וכן כתב מפורש בשו"ת הרשב"ץ חלק ג סימן קעט שבמקומות שיש קהילות חלוקות במנהגיהם, ונשא איש מאנשי קהלה אחת אשה מאנשי הקהלה האחרת אין ספק שהאשה נכללת עם בעלה בכל חיובו, דאשתו כגופו בכל הדברים ונפטרת מקהלת בית אביה ומילתא דפשיטא היא שלא יהיו שניים יושבים על שולחן אחד חלוקין בעיסותיהן, האסור לזה מותר לזה, והשאלה אינה אלא אם נתאלמנה האשה אם חוזרת למנהג בית אביה וכו' ע"ש הרי שכל עוד שלא נתאלמנה נוהגת כמותו בכל בין בביתו ובין כשהולכת לבית הוריה.

והנה ראיתי בחזון עובדיה פסח עמוד פח שכתב שאשה ספרדיה הנשואה לאשכנזי והייתה נוהגת היתר בבית הוריה באכילת קטניות אע"פ שבבית בעלה אין ראוי שתבשל אורז וקטניות לעצמה בפסח, מכל מקום שהולכת לבית אביה מותר לה לאכול עמהם שמכיון שארץ ישראל אתריה דמרן לא אמרינן שקבלה עליה מנהג ארצות אשכנז לגמרי.

הרי שעל אף שמעיקר הדין היא מותרת באכילת קטניות ואינה נגררת אחר בעלה כיון שארץ ישראל היא אתריה דמרן, (מה שאין כן באשכנזיה לספרדי ) מכל מקום כתב שאין ראוי תעשה כן בפני בעלה וטעמו ברור על פי התשב"ץ הנ"ל שלא יהיו חלוקים בעיסתם ובטל שלום הבית.

ולכן נראה שאין לאותה אשה אשכנזיה להקל לאכול דגים בחלב היפך מנהג בעלה שהוא ספרדי.

(וראיתי כמה שטעו והקשו מהא דהתיר בחזון עובדיה לאשה ספרדיה הנשואה לאשכנזי לאכול קטניות בפסח בבית הוריה, ורצו גם כאן להתיר לאשכנזיה הנשואה לספרדי לאכול דגים בחלב בבית הוריה, ואינו דומה כלל, ונראה כי לא ראו הדברים במקורם, כי בחזון עובדיה כתב דבספרדיה הנשואה לאשכנזי אף שהיה לה לילך אחריו בכל מנהגיו לחומרא ולקולא, מכל מקום כיון שארץ ישראל הוא אתריה דמרן לא אמרינן שקבלה עליה מנהג ארצות אשכנז לגמרי, ולכן יכולה לכל הפחות לאכול קטניות בבית הוריה, ואפילו בבית בעלה מעיקר הדין שרי, אלא שאין ראוי כל כך לנהוג היפך בעלה, ואכן לגבי בשר חלק יש לה לאכול אך ורק בשר משחיטה כדעת מרן השולחן ערוך, ואם כן בדין ההפוך באשכנזיה לספרדי פשוט וברור שנגררת אחריו הן לחומרא והן לקולא גם בביתו וגם בבית הוריה)

אלא שראיתי להרה"ג דוד שלום נקי שליט"א מחבר סדרת הספרים בהלכה ובאגדה שכתב בעלון הנפלא ותתענג בדשן שדווקא בדבר של הלכה או מנהג שנהגו אותו לגדר וסייג, בזה האשה מקבלת עליה את כל הלכות ומנהגי בעלה, כדין המעתיק את מקום מגוריו למקום אחר, שנותנים עליו כל דיני המקום שהלך לשם בין להקל ובין להחמיר.

מה שאין כן באכילת דגים בחלב שאינו אלא מנהג הבא מחשש סכנת בריאות, ואינו נובע מגדר וסייג הלכתי, וכיון ששנים רבות האשכנזיה הזאת אכלה בבית אביה, ולא הסתכנה ולא כלום, וכי בגלל שהתחתנה עכשיו עם ספרדי, אם תאכל פיצה עם אנשובי היא תסתכן חלילה?! אם כן למה לנו לענּות אותה בחינם?! לכן ברור שרשאית לאכול כמו שהיתה בבית אביה רק שתאכל כן שלא בפני בעלה דוקא, עכ"ד

ונראה לי דעל כל פנים בבית בעלה ממש אין כדאי להתיר בזה, ובאמת שבעיקר דבריו יש מעט לדחות, ומה ששנים רבות אכלה ולא הסתכנה אין זה לא מעלה ולא מוריד, כיון שכל ענין דין אכילת דגים בחלב בעיקרו, מלבד שהוא נתון במחלוקת גדולה בדעת מרן הבית יוסף אם הוא אסור אם לאו, הוא נתון גם כן במחלוקת בדעת הרופאים עצמם אם יש סכנה בדבר אם לאו,

ודיעות הרופאים החוששים בזה לסכנה הובאו בספר הליכות עולם חלק ז עמוד כ ואילך, ומנגד החתם סופר סימן קא כתב דנאמן עלינו גדול הרופאים הרמב"ם שסובר שאין בזה שום סכנת חולי, וכן כתב הגאון הרופא רבי יצחק למפרונטי בספר פחד יצחק מערכת ב דף סט ע"ב: כל ימי גדלתי בין החכמים וזקני הרפואה ולא מצאתי סעד למה שכתב הרב שארית יהודה בשם הרופאים שיש סכנה באכילת דגים בחלב ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה או חמאה עכת"ד

אתה הראת לדעת שאף שהיה ברור להרב פחד יצחק שאין חשש סכנה בכל זאת כתב לאסור בזה כיון דנפיק מפומיה דמרן, והמנהג הפשוט והברור היום אצל רוב ככל הספרדים לאסור בזה, וממילא אין שום נפקא מינה אם אכן יש בזה חשש סכנה או לא, ואין זה מעלה ומוריד מה שאכלה עד היום ולא קרה לה דבר, עדיין יהיה הדבר אסור מחמת שרוב ככל הספרדים נהגו בזה כמו מרן הבית יוסף.

וראה להרה"ג דוד יוסף שליט"א בהלכה ברורה סימן קעג סעיף יג דאפילו אם אוכלם בזה אחר זה נכון להחמיר לעשות ביניהם קינוח הפה והדחה, ואם אפשר ירחוץ גם את ידיו. ובבירור הלכה הביא שכ"כ הכנה"ג שכך היה מנהג רבו המהרי"ט והובא במגן אברהם בראש הסימן, וכו' ע"ש.

ומה שרצה הרה"ג שליט"א להוכיח עוד מהא דאם בישל דגים בחלב דבדיעבד התבשיל מותר ואין צריך אפילו שישים וכדכתב כן להדיא בהליכות עולם הנ"ל, ואם זה אכן מזיק מה לי לכתחילה ומה לי דיעבד והלא חמירא סכנתא מאיסורא?

ואולם ברור הדבר שהטעם שבדיעבד מותר הוא מאחר והרבה פוסקים העלו להקל בזה וגם בדעת מרן הבית יוסף יש שכתבו שהוא טעות סופר ושבמקום לכתוב דגים וחלב יש לכתוב דגים ובשר ועוד שיש כמה וכמה רופאים שכתבו שאין חשש סכנה כלל אלא שעל כל פנים כיון שפשט המנהג לאסור בזה כאותם הנוקטים כן בדעת מרן, יש לנו לומר דעד כאן לא החמירו אלא לכתחילה ולא לעניין דיעבד, אבל אין להוכיח מכאן כלל שאין כאן חשש היזק, וגם אין זה משנה אם יש חשש היזק או לא כיון שכבר פשט המנהג לאסור בזה בין הספרדים

ולכן נראה שאין לאשה אשכנזיה הנשואה לספרדי להקל לאכול דגים בחלב בבית בעלה מאחר וצריכה לנהוג בכל כהבעל בין לקולא ובין לחומרא.

וכעת ממש נשאל בזה מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א מאת ידידי הרה"ג ישראל סימן טוב שליט"א והשיב לו שיכולה להקל לאכול דגים בחלב בבית הוריה, כיון שעצם הלכה זו שנויה במחלוקת גדולה וגם בדעת השולחן ערוך אין ברור הדבר לאסור, ע"כ.

ומי לנו מורה כמוהו.

בברכה

אלון בן שבת