בענין אמירת הריני מוחל וסולח למי שמן הדין מותר שלא לסלוח לו

הנה ידועה שיטת מרן הראשון לציון פוסק הדור רבינו יצחק יוסף שליט"א, להתיר לומר נוסח הריני
מוחל וסולח וכו' (שאומרים קודם קריאת שמע שעל המיטה), אף בכה"ג שיש לאומר טינה בלבו על
אדם מסויים (בכה"ג שהותר לו שלא למחול לו. ויבואר להלן האופנים בזה). וכמבואר בספריו
הבהירים "ילקוט יוסף" (ברכות סימן קנח הלכה ו בהערה. ושבת כרך א חלק רביעי עמוד רמו. וסוכה עמוד שנו) ודקדק כן מהמהרש"א בחידושיו ליומא (כב:).

עדות מראש הישיבה מרן חכם שלום הכהן זצוק"ל

והנה אחר זמן זמני'ם העידו בפני ב' מגידי אמת שכ"ד מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זיע"א.
וזת"ד: לפני זמן מה התפללנו בביתו של חכם שלום הכהן שליט"א תפלת ערבית, ואחר התפילה
ניגש אברך לחכם שלום ושאלו, האם אפשר לומר הריני מוחל וסולח כאשר יש עליו טינה מאדם
שהוציא עליו ש"ר או שפגע בו ולא ביקש ממנו מחילה, וחכם שלום ענה לו בפשיטות שמותר לומר זאת, כי אמירה זאת איננו כוללת מי שאינו חייב למחול לו. ע"כ העדות של הנ"ל. והוא כהנ"ל. ע"כ.

מקור הדברים בספר ריקאנטי

והנה בחסד ה' עלי מצאתי יתד שלא תמוט לדברי מרן שליט"א מחד מן קמאי, דהנה כתב הריקאנטי
(סימן תקנז) וז"ל: וביומא אמר דת"ח שביזהו בפרהסיא נוטר בלבו ולא ימחול עד שיבקשו ממנו
מחילה, ואם מחל ה"ז נענש, וכן מי שהוציאו עליו שם רע לא ימחול עד שיבקשו ממנו מחילה, אבל
בשאר דברים שאדם מתקוטט עם חבירו, מדת חסידות הוא להעביר על כל פשעיו, "וכשיעלה על
מטתו יאמר הריני מוחל לכל מי שציערני היום", כמו שהי' אומר אחד מן החכמים שרי לי' מארי לכל מאן דמצערן. עכל"ק.

ויש במשמע מדבריו שאמירה זו אינה כוללת אלא למי שהתקוטט עם חבירו בשאר דברים, ולכן אע"ג
שלא ביקש ממנו מחילה יאמר הנ"ל וימחל לו, אולם בביזוי ת"ח והוצאת ש"ר שאסור למחול עד
שיבקש ממנו מחילה אין זה בכלל אמירת הריני מוחל וסולח, ולכן יכול לאומרה אף שאסור לו למחול
למי שהוציאו עליו ש"ר, כי אין זה כולל פגיעה מעין זה. [ואף שאפשר לדחות ולומר דאינו מוכרח כ"כ,
משום שאפשר שסובר שאם אומר הריני מוחל וסולח וכו' יכלול בתוכו גם מי שהוציא עליו ש"ר או
ביזהו, ולכן לא כתב בהדיא שיאמר כן היכא שהוציא עליו ש"ר וכדו', כי הרי אסור לו למחול אם לא
ביקש ממנו מחילה, מ"מ מרהיטות לשונו נראה יותר שאמירת הרינו מוחל מכוונת על שאר דברים
ולא על מה שאינו צריך למחול. ועוד דמי לא עסקינן גם בכה"ג שציערו חבירו וגם הוציאו עליו ש"ר,
ואפי"ה כתב הריקאנטי שכשיעלה על מיטתו יאמר הריני מוחל וכו', ואיך יאמר הרי אסור למחול עד
שיבקש ממנו מחילה, א"ו דאמירת הריני מוחל וסולח לא קאי אלא למי שע"פ דין מותר לו שיסלח לחבירו. ודו"ק].

אם נפטר מענשו בהסתמך שמחלו לו בעת אמירת הריני מוחל וסולח

והנה כי כן מצאתי מפורש בדברי הרב יעלזו חסידים (סימן כג-כד) להגר"א פאפו זיע"א, שכתב וז"ל:
ויש אשר ישעו בדברי שקר, באמרם, אם גזלתי וחמסתי וחרפתי וגדפתי לחברי, שלום יהיה לי, שהרי
הוא אומר סדר קריאת שמע שעל המיטה, ושם נאמר הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט
אותי. ולא צדקו בדבריהם, שאפילו אם האומר יאמר זה בלב שלם, ומוחל מחילה גמורה, ומסיר כל
טינא מלבו, אפילו הכי החוטאים לא נפטרו מעונשם, תדע וכו', אלא ודאי הענין כך הוא, שהחוטא לחבירו ענוש יענש על שני דברים, אחד על שחטא לחבירו, וזאת שנית על שלא קיים מצות השבה
ומצות שאלת מחילה שחייבתו תורה, כמו שלמדו רבותינו וכו', והמוחל לחבירו אהני מיהא לפטרו
מהעונש הראשון, אבל העונש השני אין פוטר עד דיעבד כדמבעי למיעבד. ותו למיחש בעי שמא לא
מחל לו חבירו ונקט לה בלביה כנוהג שבעולם, "וכל שכן אם הוא תלמיד חכם שאינו רשאי למחול,
וצריך שיהא נוקם ונוטר כנחש (יומא כב:) עד דמפייסו ליה. ועוד וכו'. באופן שהסומך על זה (היינו על
אמירת 'הריני מוחל וסולח' של הנפגע ממנו) אין לו על מה לסמוך", וחטאו ישא האיש ההוא וכו'.
ע"ש. ומבואר להדיא דאף דאומר הריני מוחל וסולח אין זה כולל כלל את מי שצריך שלא למחול לו,
ובע"כ דהיינו מהטעם המבואר לעיל שאמירה זו אינה אלא למי שמן הדין צריך למחול לו, ומכלל
דבריו אתה למד, שגם מי שאינו חייב למחול לו, וכגון שהוציא עליו ש"ר, או שלא ביקש ממנו מחילה,שגם אם יאמר כן לפני שעולה לישון, אי"ז כולל אותו, דלא קאי אלא על המחוייב לסלוח וכנ"ל. ע"כ.

הרב ישראל סימן טוב