שאלה

מי שנולד לו בן במזל טוב, ויום הברית חל ביום השבת, ומשפחתו וקרוביו אינם שומרי תורה ומצוות ומחללים שבת, ויודע שאם יערוך הברית בזמנה יחללו את השבת בנסיעה ברכב כדי להגיע, האם יש לערוך בכל אופן הברית בזמנה? או עדיף לדחות ליום ראשון?

תשובה

כתב הטור בהלכות מילה סימן רסא' האב חייב למול את בנו ומיהו אינו חייב כרת אם לא ימולנו, שאין בה כרת אלא בערל עצמו ע"כ. ועל כל פנים ודאי האב עובר בעשה כמבואר בגמרא קידושין כט. מדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים, וכן כתב הטור בסימן רס' מצות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו.

נמצא שהנידון כאן הוא, האם מותר לאדם לבטל מצוות עשה כדי שלא יעבור חבירו על איסור סקילה?

והנה ידוע מש"כ בעל העקידה ( לרבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק על התורה אשר חלקים נרחבים מתוך ספר אברבנל הועתקו ממנו באותו לשון ממש, וכעת נדפס מחדש במהדורת עוז והדר ) פרשת וירא שער כ': שהחטא הקטן אשר יסכימו עליו הרבים והדת ניתנה בבתי הדין שלא למחות בו , הנה הוא עוון פלילי וחטאת הקהל הוא, ולכן מקומות דשכיחי פרוצים בזנות, ורצו בית דין להושיב פנויות כדי שלא יכשלו באשת איש, אין להם על מה שיסמוכו שכל חטא שנעשה שלא ברשות בית דין, החוטא ישא עונו האיש ההוא לבדו, אבל חטא קטן שנעשה ברשות בית דין, הוא חטאת כל הקהל, ומוטב שישרפו החטאים האלה בנפשותם משתיעקר אות אחת מן התורה בהסכמת הרבים, וכו' ע"ש והובא ביביע אומר חלק ח סימן יב' ועוד.

ולפי זה אין שום היתר לכאורה להורות לעבור על ביטול מצוות עשה כדי שאחרים לא יכשלו, וכמו שכתב, שישרפו החוטאים האלה בנפשותם ולא תיעקר אות אחת מן התורה.

אולם יש לחלק בין עניין שהבית דין מחליטים מכאן ולהבא בפרהסיא  להורות בקום ועשה הוראה כללית וקבועה המאפשרת לציבור החוטאים לעבור על איסור קל בעזרת ובסיוע הבית דין, כגון שהבית דין יושיב פנויות כדי שלא יכשלו באיסור אשת איש, או כמו שמובא ביביע אומר חלק א' או"ח סימן ל אות טו שרצו להתיר למכור בשר כשר בתשעת הימים כדי שלא יכשלו בבשר טריפה מהגויים ע"ש

לבין הוראה פרטית ובאופן ארעי ומשתנה ביחס לכל שואל ושואל בנפרד לפי עניינו, דבזה אפשר לכאורה לפי הוראת שעה להורות לאב לעבור על ביטול עשה כדי שלא יכשלו הרבים.

האם אומרים לאדם חטוא חטא קל כדי שחבירך לא יעשה חטא חמור?

אלא שידוע מה שאמרו במסכת שבת ד. וכי אומרים לו לאדם חטוא חטא קל כדי שזכה חבירך? וכלל זה שייך גם בביטול מצוות עשה שלא יבטלנה כדי שיזכה חבירו וכן ראיתי בשו"ת יחוה דעת ח"ז סימן סט' בשם השדי חמד ( מערכת א' כלל רפז' ) ואם כן לכאורה אין לו לאב לבטל קיום הברית במועדה כדי שלא יכשלו הציבור.

והנה בספר שבט הלוי חלא א' סימן רה' ( הערות על השו"ע סימן שלא' ) כתב בפשיטות לדחות את הברית אם יגרם חילול שבת בהבאת התינוק או הצילומים וכיו"ב , שהרי אפילו איזמל לצורך מילה אין מחללין ודוחין את המילה וכל שכן בזה.

ושוב כתב כן ביתר ביאור בחלק ד' סימן קלה' ושם הביא בשם האגרות משה בנידון כזה ממש, שאסר לדחות הברית, וייקמוה במועדה, וכתב ואני על משמרתי אעמודה.

וכתב עוד שהקשו עליו שלכאורה אין דומה הראיה מאיזמל, דשאני איזמל דאיכא חילול שבת בגוף המצווה, מה שאין כאן שהחילול הוא לא בגוף המילה אלא מצד הקרואים לסעודת הברית, וכתב שאינו מסכים לחילוק זה והביא כדמות ראיה לכך ע"ש

אם הרב מורה לדחות כדי לגדור גדר בשמירת השבת

ובשו"ת יחוה דעת חלק ז' סימן סט' חלק על שבט הלוי הנ"ל והסכים עם האגרות משה ושכן כתב הציץ אליעזר חלק ו' סימן ג' אלא שכתב בחצי שורה בתוך דבריו שאם הרב מורה זאת למיגדר מילתא שפיר דמי, ע"ש וכן ראיתי בציץ אליעזר עצמו שמסכים דלמיגדר מילתא שפיר דמי.

וכוונתו ומקורו נראה ממה שכתב כן בשו"ת מהרש"ג ( המובא בשבט הלוי חלק ד' הנ"ל כסייעתא לדבריו, והרב ביחוה דעת התייחס רק לשבט הלוי בחלק א' ) חלק א' אורח חיים סימן נג' בסופו, שמעולם לא שמע הוראה כזאת לדחות המילה, אלא שיש לומר שמי שפסק כן, כוונתו הייתה למגדר מילתא, ובפרט אם ישמעו הפושעים האלה שנדחית המילה בגללם, אולי יוסרו ויעוררם מצפונם לחזור בתשובה ולחדול מחילול שבת, יפה הוריתם. עד כאן.

וכן ראיתי למרן הרב עובדיה עצמו ביביע אומר חלק י' סימן לב' בתשובה להרבנים הרב שחוד שרים והרב אפרים לניאדו והרב יצחק דישי בעיר סאן פאולו, ברזיל. שראו במעשה שבא לידם לגדור גדר והורו כן לדחות המילה והרב הסכים עמהם בהביאו את דברי שו"ת מהרש"ג הנ"ל, וכתב שם דאף שאין לתלמיד חכם להורות דבר התמוה לרבים (שהרי כתיב "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" ) מכל מקום אם עושה כן למגדר מילתא שפיר דמי.

ולכן למסקנה:

 עיקר הדין הוא שיש לערוך המילה בזמנה ואין ההורים צריכים להפסיד המצוה בזמנה בגלל קרוביהם, אולם אם ההורים עצמם יחללו את השבת מחמת הברית בהבאת התינוק ברכב או בהכנת הסעודה בשבת או בהבאת צלם וכדומה , יש להורות להם לדחות הברית כי כדאי שיעשה האדם איסור הקל ולא יעבור בעצמו על איסור החמור, וגם יש בזה מגדר מילתא גדולה שההורים יראו שמפסידים את מצוות הברית כתיקנה בגלל חילול השבת שלהם.

אולם גם באופן שההורים שומרים שבת, ורק הקרובים מחללים שבת, אם יראה הרב ששייך גם בזה מגדר מילתא כגון שההוראה הזאת תגרום לציבור המוזמנים להרהר בדבר ולהבין שבעטיים נגרם ביטול הברית כתקנה בשבת ויבינו חומר איסור שבת, (או אפילו יגרום לאנשים אחרים לפעמים הבאות לא לחלל השבת לצורך הברית, ציץ אליעזר חלק ו סימן ג) יש להורות על דחיית הברית.

ואחר התיעצות עם כמה תלמידי חכמים נראה שיש להשליך תשובה זאת על השואל ולומר לו שהדין הוא שיש לעשות המילה אך ורק בשבת אולם אם הוא יודע בעצמו שאם הוא ידחה ליום ראשון ויאמר למשפחתו שדוחה מחמת חילולי השבת, הדבר יעורר זעזוע בקרב המוזמנים ויגרום להם לחשוב על חומרת מעשיהם בחילול השבת, אזי יעשה כן וידחה ליום ראשון

ודע כי על הרב המורה להיות פקח ולהבין דבר מתוך דבר בעניינים אלה כי ישנם הורים אשר בעצמם רוצים לדחות הברית ליום ראשון משיקולים כלכליים והם רק באים בתואנה שיגרם חילולי שבת ביודעם שללא שיאמרו לרב החשש הזה, יורה להם למול בשבת ולאותם אלו ודאי יש להורות בתוקף לערוך הברית בשבת.

בברכה

אלון בן שבת