בשבח הזוכה במצות החזקת התורה
[ויבואר גם המעלות שיזכה בהם בעולם הזה ובעולם הבא]

הקדמה קצרה
כָּתַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פַּאפּוֹ זיע"א בְּסִפְרוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ (עֵרֶךְ צְדָקָה), וְזוּ לְשׁוֹנוֹ: יָדוּעַ מַעֲלַת הַמַּהֲנֶה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו, וְעוֹד כִּי גָּדוֹל צָרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִשְּׁאַר אָדָם, שֶׁאֵינָם מְחַזְּרִים עַל הַפְּתָחִים, וְהוֹצָאוֹתֵיהֶם מְרֻבּוֹת בֵּין בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, בֵּין בְּמַלְבּוּשִׁים וּמְטַלְטְלִין, שֶׁאֵין דַּרְכָּם וְאֵין לְפִי כְּבוֹדָם לְהִתְבַּזּוֹת בִּבְלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת. וּצְרִיכִים הֵם לְכַלְכֵּל אֶת עַצְמָם כְּדֵי לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, עַל הַתּוֹרָה כִּי תּוּשִׁיָּה הִיא, "וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם דְּמֵי מַחְסוֹרָם – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְרוּדִים", וְתִהְיֶה מִשְׁנָתָם שְׁלֵמָה וַעֲבוֹדָתָם תַּמָּה, וְרַבּוּ הַמַּעֲלוֹת שֶׁל מִי שֶׁמַּחְזִיק בִּידֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמְּהֶנָּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו, כַּמְּפֹרָשׂ בַּשָּׁ"ס וּבַמִּדְרָשִׁים. עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ.

החיוב ללמוד תורה הוא על כל איש מישראל

כתב מרן השלחן ערוך (יו"ד סימן רמו סעיף א): כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה

כיצד ינהג מי שלא זכה ללמוד תורה יום ולילה

ממשיך השלחן ערוך וכותב: ומי שאי אפשר לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים (א.ה. פירוש יתן מעות לאחרים שלומדים תורה כדי צרכם). הגה: "ותחשב לו כאילו לומד בעצמו". ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו. עכ"ל הנצרך.

מצות החזקת תלמידי חכמים הרי הוא ככל מצות עשה גמורה

כתב מרן החפץ חיים (בספר שם עולם חלק א פרק טו): מצות חיזוק ידי תלמידי חכמים הוא בכלל מצות עשה גמורה. כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות פ"ו ה"ב), וזו לשונו, מצות להדבק בחכמים ותלמידיהם וכו', וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה כו', לפיכך צריך אדם לאכול ולשתות עם ת"ח, ולעשות פרקמטיא לת"ח, שנאמר "ולדבקה בו". עכ"ל הנצרך. ע"ש

מעלה עליו הכתוב כאילו הוא לומד בעצמו

מבואר מדברי בעלי השלחן ערוך הנ"ל, שאדם שלא זכה לשבת וללמוד תורה כל היום, מחמת הסיבות שנתבארו למעלה, מכל מקום יש לו פתרון שיחשב כאילו הוא לומד בעצמו, והוא על ידי נתינת תמיכה וסיוע למי שזכה לישב וללמוד כל היום.

יש למחזיק דין תלמיד חכם

ויתירה מזו מבואר במשנה למלך (פרשת דרכים דרך צדיקים דרוש כד בסופו), שהמטיל מלאי (ממון) לכיסם של תלמידי חכמים, הרי הוא כתלמיד חכם עצמו, (ומבואר שם שיש בזה השלכות לדינא לכמה עניינים, שמתייחסים למחזיק כמו החכם עצמו. כיעו"ש). וכיו"ב כתב הבן איש חי בספרו בן יהוידע (פסחים נג:).

צריכין לקום לפניהם ולכבדם

כן מבואר בתשובות הגאונים (מוסאפייה, ליק, סימן ב), וזו לשונו: אפילו אנשי מעשה, שמכניסים אורחים, "ומהנין תלמידי חכמים", ומשיאין בתם לתלמיד חכם, עליהם הכתוב אומר ולדבקה בו, וחשובים הם כאילו נדבקו בשכינה, "וחייב אדם לנהוג בהם כבוד ולעמוד מפניהם". ע"ש. וכיו"ב כתב הפלא יועץ (ערך אהבת לומדי תורה) "וגם התלמידי חכמים צריכים להזהר בכבוד אחיהם העשירים, המהנים אותם ומחזיקים בידם". וע' עירובין (פו.) ודו"ק.

זוכה ויושב בישיבה של מעלה יחד עם לומדי התורה

ובגמרא מסכת פסחים (דף נג:), אמר רבי יוחנן כל המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף". ופירש רש"י, שהנותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה, יזכה שישב בעולם הבא במחיצת זה שנתן לו מנכסיו ולמד תורה בזכותו. ע"ש. נמצינו למדים ששכרו של אדם שמסייע לתלמידי חכמים ללמוד תורה, הרי הוא כשכר הלומדים עצמם, לענין שישב עמהם בגן עדן (וע' מש"כ מרן החפץ חיים בספרו אהבת חסד ח"ב פ"ו). ע"ש.

ועיין בשו"ת עשה לך רב (חלק ג סימן כז) שכתב בזו הלשון: קרבתם של המסייעים ללומדי תורה בישיבה של מעלה, היא גדולה ומהותית ביותר, שכן ר' יוחנן עצמו שאמר "תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה", הוא שאמר "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה" (פסחים נ"ג ב). ואין ספק שכוונתו ליד מחיצתם ובקרבתם. ע"ש.

על ידי החזקת לימוד התורה, זוכים המחזיקים לקנות בית לעולם הבא

במדרש משלי מבואר, בנתה ביתה זו התורה, ללמדך שכל מי שקנה לו דברי תורה קנה לו בית לעולם הבא, ודקדק החפץ חיים (שם עולם ח"א פט"ו), ולא אמר מי "שלמד" תורה יש לו בית, להורות לנו דכמו שבזה העולם אנו רואין שיש מי שבונה עבור עצמו בית בכחו ויש שאין בכחו כלל לזה רק ע"י כספו משיג בית, כן הוא בענין היכלות העליונות התלמידי חכמים בונים בעצמן על ידי לימוד תורתם בית לנפשותם, וכמו שאמרו חז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך, "והמחזיקים על ידי החזקתם קונים הדברי תורה ובזו קונים הבית גם כן לנפשותם", וגם יזכה שיפקח ה' את עיניו לעתיד וירחיב את אור שכל עד שיזכה לישב בישיבה של מעלה. ע"ש.

זוכה להתענג בזיו הודו, ושכרו שווה לשכר הלומד

וכיוצא בזה מבואר בירושלמי מסכת סוטה (פרק ז הלכה ד): "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל לבעלי מצוות (פירוש למחזיקים ביד תלמיד חכם שילמד), בצילה של בעלי תורה, מה טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה". ופרשו המפרשים (פני משה) שצל הוא כמו חופת כבוד להתענג בזיו הוד. ויש אומרים (קרבן העדה) ששכר המחזיקים שוה לשכר הלומד.

זוכים ללמוד בעולם הבא את כל התורה של מי שהם החזיקו בעולם הזה

והנה גאון עוזינו מרן החיד"א (בספרו יוסף תהלות פרק כט), הביא בשם אביו, דמה שאמרו עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצוות, שפרשנו דהיינו שיזכו לישב עמהם בגן עדן, בהכרח הוא שגם יזכו ללמדם את כל התורה שאותם צדיקים למדו, שאם לא נאמר כן, מה שכר יש בזה, הרי יהיה למחזיקים צער שלא מבינים מה לומדים שם, אלא ודאי שמלמדין אותם את התורה שלמד החכם בעולם הזה. וכן כתב כיוצא בזה בספר מעיל צדקה (סימן א'תקסב).

והרב בן איש חי בספרו בניהו (דרוש לסיום התלמוד ד"ה ובאופן) כתב בזו הלשון: העשיר המחזיק ביד תלמיד חכם יש לו חלק בתורה שלומד התלמיד חכם, שבעולם הבא אומרים לאדם טול שכר מסכתא פלונית ושכר מסכתא פלונית, שכר דברי תורה אלו ושכר דברי תורה אלו, והוא משיב ואומר, מעולם לא למדתי מסכתא זו וזו, ולא למדתי תורה זו, אומרים לו אתה החזקת ביד תלמיד חכם פלוני, והוא למד זה וזה, ולכך יש גם לך דברי תורה אלו, וגם אתה תתקרי חכם, רבי תתקרי, בעל תורה תתקרי. ע"כ. אלא שסייג את דבריו: "ברם כל זה בעשיר המספיק לחכם כל צרכו בכבוד ובהרווחה, שיהיה אוכל ושותה כמוהו". ע"ש.

יזכו לאכול מבשר הלויתן בגן עדן ביחד עם הצדיקים

בגמרא מסכת בבא בתרא (דף עה.), אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן (פירוש: הסעודה תהיה בעדן גן אלהים, שמה יאכלו תלמידי חכמים הצדיקים לפני האלהים מגופו של לויתן, דהיינו בשרו שהוא אור צח אור בהיר יותר מעורו. כך פירש בספר תורת חיים). וכתב רבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע (ב"ב שם) וזו לשונו: נראה דהצדיקים האלה הם החכמים בעלי תורה וגם בעלי מצוות שהחזיקו ביד עמלי תורה, ואחר שהם שבעים מחלקים את הנשאר לשאר ישראל שהם המון העם. (וע"ע בס' תורת חיים מש"כ בזה) ע"ש.

אף על פי שנהנה בעולם הזה מנכסיו, עם זאת אינו מגרע משכרו לעולם הבא

כן מבואר בספר הַמְּשָׁלִים (סימן עא) לחד מן קמאי המקובל רבי יוסף ב"ר אברהם ג'יקטליא, שכתב בזו הלשון: הצדיק העשיר שעושה צדקות גדולות ומרבה מצות ומעשים טובים, דומה לנוטע אילנות, שאותן האילנות עושין פירות ומקבץ אותו הצדיק אותן הפירות, וגוף האילן נשאר קיים, "כך עיקר זכויות הצדיקים (העשירים) עומדים קיימים ואינם אפסים וכלים, ואף על פי שנכסיו מוצלחין והוא משיג הנאת העולם הזה", דומה לנוטע אילן ומקבץ הפירות והאילן קיים, ועל זה אמרו חז"ל (פאה א) אלו דברים שאדם עושה אותם בעולם הזה ואוכל פירותיהם והקרן קיימת לעולם הבא.

מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה

עוד אמרו שם, "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום", וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב "כי ה' אלהיך אש אוכלה", אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, "והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה תלמיד חכם מנכסיו" מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. ופירש רש"י, העושה פרקמטיא, מתעסק בממון תלמידי חכמים כדי להגיע לידם שכר, "והם פנויין לעסוק בתורה". ע"כ.

מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין

ובגמרא במסכת ברכות (דף י:), אמר רבי אליעזר בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

כאילו מקריב ביכורים

ובמסכת כתובות (דף קה:) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים. ועיין שם בתוספות (ד"ה וכי) שבזה זוכה למחילת עוונותיו.

כאילו מקריב קרבן תודה

כן כתב המשנה ברורה (סימן ריח ס"ק לב), שמי שנעשה לו נס, יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו "ויחלק ללומדי תורה, ונחשב לו במקום קרבן תודה".

כאילו מנסך יין על גבי המזבח

ובמסכת יומא (דף עא.) א"ר ברכיה, הרוצה שינסך יין על גבי מזבח (כלומר שיחשב לו כאילו ניסך יין על גבי המזבח. כן פירש רבי משה מאימראן בחידושיו ד"ה הרוצה), ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין [וכתב המאירי (ד"ה תלמידי) והוא הדין שראוי ליהנות לתלמיד חכם בשאר כל דבר הנצרך לו, וכל שכן במה שנצרך לו להצלחת לימודו, ומה שנקט יין, לפי שדרכם של תלמידי חכמים לחזר אחרי יין משובח, מפני שהוא מפקח ומחכים, כמו שאמר רבא בגמרא (להלן עו:) חמרא וריחני פקחין]. ע"ש.

זוכה לתיקון פגם הברית

בספר שבט מוסר (פרק מד) האריך בענין התיקונים לכפרת החטא הידוע, ואחד מהם הוא להרבות בלימוד התורה, אמנם מי שאינו בר הכי ולא זכה לכתר תורה, יראה להחזיק בלומדי תורה ולהספיק צרכיהם, ונחשב לו כאילו עסק בעצמו בתורה, וגם עליו מכפר מאותו חטא המר. ע"ש. (וכ"כ הגר"ח פלאג'י בס' תוכחת חיים, פרשת שמות עמוד ב"ן).

זוכה לכפרה על עוון לשון הרע

כן כתב בספר מעיל צדקה (סימן אלף תקעד), שהמחזיק ביד לומדי תורה, מצוה זו מכפרת על העוון "לא תלך רכיל בעמך". והגאון רבי יצחק אלחנן זיע"א (מאמר עץ פרי) כתב דהטעם שתקנתן של מספרי לשון הרע הוא על ידי עסק התורה, משום שבכל דיבור ודיבור של לשון הרע עובר עבירה, ומנגד לזה בכל דיבור ודיבור של לימוד תורה מקיים מצות עשה של תלמוד תורה. והוא הדין למחזיק לומדי תורה.

זוכה למחילת כל עוונותיו

כתב החפץ חיים (שם עולם חלק א פרק טו), הנה איתא בחז"ל בכמה מקומות שזכות לימוד התורה עולה לו לאדם לכפר על כל עונותיו, "וכן כזה ממש ע"י מצות החזקת התורה", שמי מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, הרי שזכות התורה שמחזיק, שמכפרת לו על כל עונותיו ונדבק כולו בשכינה. ע"ש. כיו"ב מבואר כבר בזוהר הקדוש (ויקרא דף כט), שכל המהנה תלמיד חכם בממונו, להאכילו ולהשקותו, הקדוש ברוך הוא יושיע לו, שלא יעשוק אותו חבירו ולא יגזול אותו, וכן ינצל מכל עוון.

זוכה להנצל מהיצר הרע

כתב מרן החיד"א (בספרו יוסף תהלות פרק א), שמי שמחזיק את התלמיד חכם, יזכה שינצל מהיצר הרע, כמו החכם העוסק בתורה, ויקויים בו ברכת הפסוק "וכל אשר יעשה יצליח". ע"ש.

זוכה לבטל מעליו גזירות רעות

כן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י (בספרו צדקה לחיים מערכת ג אות פח), כשעושה צדקה עם עמלי תורה, מבטל מעליו גזירות רעות.

זוכה להנצל מיסורין

כתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין (בספרו חשוקי חמד פסחים נג:), שמי שזוכה ליתן שיעור גדול לתלמיד חכם כדי פרנסתו בצורה מכובדת, זוכה להנצל מיסורין. ע"ש.

זוכה לעתיד לבא לתחיית המתים

אמרו חז"ל בכתובות (דף קיא:) דכל מי שיש אור תורה אור תורה מחייהו, וכל מי שאין בידו תורה, אין אור תורה מחייהו, ואמר שם במסקנא בהדיא, "דאם הוא מהנה תלמידי חכמים מנכסיו", גם עליו נאמר ואתם הדבקים, "וזוכה גם כן לתחיית המתים", והכל משום שכל הזכות והמעלה שיש להתלמיד חכם עצמו יש גם למחזיקים בהם. וראה שם עוד שהאריך במעלותיו. (כן כתב החפץ חיים בספרו שם עולם חלק א פרק טו). ע"ש.

שפתותיו דובבות בקבר

מבואר בחז"ל שתלמיד חכם שאומרים שמועה מפיו, זוכה ששפתותיו דובבות בקבר. וכתבו כמה מגדולי המחברים שכן יהיה למי שמחזיק את אותו החכם, שגם שפתותיו יהיו דובבות בקבר. והוא זכות ומעלה עצומה, כנודע. (ספר נתיבות היושר והמידות מאמר לד).

מעלת המחזיק גדולה יותר מהתלמיד חכם עצמו

וראיתי לנכון להביא כאן פנינה נפלאה, בגודל מעלת המחזיק תלמידי חכמים, שפעמים מעלתו יותר גדולה אף מהתלמיד חכם עצמו, וכמו שכתב הגאון החסיד רבי אליהו הכהן זצ"ל בעל ספר שבט מוסר (בספרו מעיל צדקה חלק ב סימן א'תד) על פי דברי ספר חסד לאברהם, וזו תורף דבריו: אמנם בא ללמדך חידוש גדול ביתרון שיש על המחזיק ביד התלמיד חכם (יותר) מהתלמיד חכם עצמו, דידוע מרבותינו זכרונם לברכה, דתלמיד חכם שיש בידו איזה עוון קל, מעבירין אותו דרך גהינם, פירוש, מעבירין אותו דרך שתי דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גהינם, וכיון שאינו יודע לאן מוליכין אותו, יש לו צער ועל ידי זה יתמרק העוון שבידו (וכמבואר בברכות דף כח:). אמנם לזה המחזיק את התלמיד חכם יש בו יתרון, שאם יש בידו איזה עוון, נמחל לו, כדי שלא יצטרך לעבור דרך הגהינם, וכך לא יצטער מהפחד זה, וביאר זאת, שהוא על דרך מה שאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (דף ט.), גדול הַמְּעַשֶּׂה יותר מהעושה, וגם כאן כיון שהמחזיק גורם לתלמיד חכם ללמוד יותר ביישוב הדעת, על כן שכרו גדול יותר בזה. עכת"ד.

זוכה לכמה מצוות ביחד

כתב הרב פלא יועץ (ערך צדקה): ידוע מעלת המהנה תלמיד חכם מנכסיו, וכמאמר רבותינו ז"ל, אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, שנאמר "אשריכם זורעי על פלגי מים". וכמה מצוות עושה ביחד: א. צדקה. ב. מחזיק בידי לומדי תורה. ג. מכבד את התורה ולומדיה. ד. מביא דורון לתלמיד חכם שהוא כמקריב ביכורים. ה. עושה צדקה עם בני אדם המהוגנים. ומה מאוד גדול שכרו כמבואר בדברי רבותינו ז"ל.

ואלו המעלות והרווחים שזוכה המחזיק בעולם הזה

"לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, אדרבה אמרו חז"ל שהדבר בדוק ומנוסה שתוסיף לו עושר וכבוד"

כתב הרמב"ם (מתנות עניים פ"י ה"ב): לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום". והוסיף על זה הפלא יועץ (ערך צדקה) שה' ישלם לו כפל כפליים. ומבואר ברמב"ם שם (הלכה א) שמצות עשה זו חייבין אנו להזהר בה יותר מכל מצוות עשה. ע"ש. וכתב הטור (יורה דעה סימן רמז): "כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד". ע"ש. וזו לשונו הזהב של הגאון החסיד בעל שבט מוסר (בספרו מעיל צדקה ח"א עמ' סה): "הרי תלוי העושר והברכה בזכות הצדקה". עכ"ל.

מצות החזקת תורה יש בה אלף מדרגות על פני מצות הצדקה

ואם אמרו כן במצות הצדקה, הנה התומך והמחזיק ביד תלמידי חכמים, ירויח מזה פי אלף, וכמו שכתב הרב בן איש חי בספרו בניהו (דרוש לסיום התלמוד), דמצות החזקת תורה יש בה אלף מדרגות על פני מצות הצדקה. על כן אל יאמר האדם למה אתן מאתים זהובים לאחד, יותר טוב לי לחלק לאלף משפחות עניים, דזה אינו, כיון שיש בהחזקת תורה אלף מדרגות מצדקה. עכ"ל.

עסקיו מתקיימים

מרן החיד"א הביא בספרו ראש דוד (פרשת קדושים), בשם הגאון רבי חיים אבולעפייה, שהמחזיק תורה, בכח החזקתו הוא ניצול מהיצר הרע, ועסקיו מתקיימים.

יתמיד בעשרו, וירויח בכפליים

בספר מדרש תלפיות (ערך אפוד) הביא בשם מרן רבינו יוסף קארו זיע"א (בעל השלחן ערוך), שעשיר המסייע לבעל תורה, יתמיד בעשרו, ואם לא, לא. וכעין זה הביא רבי חיים פלאג'י (בספר צדקה לחיים סימן שעז) בשם האר"י ז"ל הקדוש, שכפי מה שנותן לתלמיד חכם, מרויח בכפליים. ע"ש. וכיוצא בזה מבואר בגמרא במסכת שבת (דף קיט.), ששאל רבי מרבי ישמעאל בר יוסי, עשירים שבבבל במה הן זוכין לעשירות? וענה לו: בשביל שמכבדין את התורה.

זוכה להנצל מעין הרע

כתב המקובל רבי אהרן טוויל (ספר יששכר וזבולון) שמי שהוא טוב עין ועושה צדקה עם תלמידי חכמים, זוכה שלא ישלוט בו עין הרע.

סגולה לנצח במלחמה

כתוב במדרש (ויקרא רבה פרק כה): אמר רבי תנחומא כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה, סוף שהוא נופל במלחמה, אבל שבטו של זבולון בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין, יוצאין למלחמה ונוצחין. ופירש הרב עץ יוסף (שם) שכל זה בזכות שמחזיק ביד יששכר שיעסוק בתורה.

יזכה לאריכות ימים

הגאון רבי חיים פלאג'י (בספר ראה חיים פרשת כי תבא) מפרש על הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה", שהוא כפשוטו, שעל ידי החזקת התלמידי חכמים, זוכים לאריכות ימים.

יזכה לשלום

כתב מרן החיד"א (בספר אהבת דוד דרוש י לשבת זכור) על הפסוק "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט), שעל ידי שמחזיק לומדי תורה, יתווסף לו שלום. ע"ש. וכבר למדנו במשנה מסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". ואחד מהראשונים בספרו הַמְּשָׁלִים (סימן עט) ביאר, שכל מקום שיש שלום ואחוה, ברכת ה' יתברך מצויה ומשתמרת ומתקיימת ביניהם. ע"ש.

זוכה לקיים בהידור מצות יישוב ארץ ישראל

בספר דברי יואל (יורה דעה סימן פה אות טו) להאדמו"ר הגאון רבי יואל טייטלבוים זיע"א, כתב, שמי שמחזיק תורה תלמיד חכם מבני ארץ ישראל, מלבד שכרו שיש לו חלק באותה תורה, אף זאת, שמקיים בזה מצות יישוב ארץ ישראל בהידור. ע"ש.

סגולה לבן זכר

הגאון החסיד רבי אליהו הכהן בספרו מעיל צדקה (סימן תמ), הביא בזה מעשה ממדרש עשרת הדברות, וזו לשונו: מעשה בחסיד אחד שהיה בן שבעים שנה ולא היה לו בן, והיה לו ממון הרבה, ובכל יום ויום היה הולך לבית הכנסת, וכשהיו התינוקות יוצאים היה מחבקם ומנשקם ואומר להם בני אמרו לי פסוקיכם, וכל אחד ואחד היה אומר פסוק שלו, והיה מברכם ואומר להם אשריכם ואשרי אבותיכם שזכו לבנים שעוסקים בתורה, והיה אומר בלבו, אוי לו למי שלא היה לו בן, ומה הנאה יש לי בכל נכסים? "עמד ופזר מנכסיו לתמידי חכמים", ואמר אולי ושמא יהיה לי חלק עמהם לעולם הבא, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ונתן לו בן לשבעים שנה.

זוכה לבנים תלמידי חכמים

במסכת שבת (כג:) אמרו, מאן דרחים רבנן, הוין ליה בנים רבנן. ופירושו, מי שאוהב חכמים יזכה שיהיה לו בנים חכמים. וכיצד היא האהבה, כתב ע"ז הגאון החסיד בעל הפלא יועץ (ערך אהבת לומדי התורה), ועיקר האהבה היא בלב, אבל צריך שתהא ניכרת גם כן במעשה, שאם הרחיב ה' את גבולו, יהא מחזיק ביד לומדיה התורה בכל נפשו ומאודו, ויהיה עושה ומעשה וכו'. ע"ש. וראה עוד בס' צדקה לחיים (פלאג'י. מערכת ב אות טל) ובס' מעיל צדקה (סימן תקסב). ודו"ק.

זוכה לבנים ראויים והגונים

כן מבואר בזוהר הקדוש (פרשת מצורע דף נג) על הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה "ותומכיה מאושר", מי הם תומכיה? אלו הם המטילין מלאי לכיסים של תלמידי חכמים, ואלו התומכים יזכו שיצאו מהם בנים הראויים והגונים להיות נביאים אמיתיים.

ועיין עוד בספרו הבהיר של אבי מורי עטרת ראשי, הגאון הגדול רבי אהרן סימן טוב שליט"א ("נתיבות היושר והמידות, מאמר לד) שהביא עוד מעלות יפות ונשגבות אשר זוכה בהם המחזיק.

מי מחזיק את מי?

וראיתי לנכון לסיים כאן בידיעה חשובה. כתוב בפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר". כתב על זה הנצי"ב (ספרו שאר ישראל פרק י. ובספרו הרחב דבר לג, ד), הנה למדנו מפסוק זה דשני האופנים הם מכוונים להחזקת תורה, אחד מכונה בשם "מחזיק" והשני בשם "תומך", ויש להבין מה ההבדל בין שניהם. עוד יש לשאול, מדוע כתוב עץ חיים למחזיקים "בה", לכאורה היה צריך לומר מחזיקים אותה?

ותירץ, שיש ב' סוגי מחזיקים. האחד – שהוא מחזיק עמלי תורה ומבין שזו זכות גדולה בשבילו להחזיק את החכם, ובזכותו הוא זכאי למעלות רבות, עליו נאמר "עץ חיים" שהיא מעלה גדולה, ולכן כתוב מחזיקים בה, כי החכם הלומד הוא זה שמחזיק את העשיר ולא הפוך.

והשני – שחושב שהוא "תומך" בתלמיד חכם, והוא אינו צריך לחכם, עליו נאמר תומכיה מאושר, והיינו שבפי העולם הם נחשבים למאושרים בזכות החזקת התורה, אבל לעתיד לבא רק מי שמרגיש שהחכם מחזיק אותו, והעשיר תומך בו בכבוד והערכה, הוא זה שזוכה למעלות רבות ונשגבות. ישמע חכם ויוסף לקח. (ובספרו הנ"ל של אבי מורי שליט"א הביא מעשה אמיתי הממחיש את הנ"ל. ע"ש). וכזה ע' בספר פלא יועץ להגאון החסיד זתע"א (סוף מערכת אהבת לומדי התורה). ע"ש.

אופני החזקת תלמידי חכמים שמצינו בפוסקים

הנה למעלה הבאנו כמה מעלות טובות ונשגבות יש למי שזוכה להחזיק תלמידי חכמים. אלא שיש דעות בפוסקים בזה, יש שמשמע מדבריהם שכל אחד שתומך ומחזיק תלמידי חכמים, יש בו את כל המעלות הנ"ל, אולם יש שכתבו, שאע"פ שכל מי שמחזיק יש לו מעלות רבות, מכל מקום מי שעושה עם הלומד שטר שותפות המכונה "שטר יששכר וזבולון" מרויח יותר מעלות, וכגון שנחשב ממש כאילו הוא לומד בעצמו, ועוד.

אלא שבכדי לעשות שטר יששכר וזבולון, ולקבל את כל המעלות הנזכרים. צריך לדעת מה שטר זה מחייב. כי הנה מרן הבית יוסף בספרו שו"ת אבקת רוכל (סימן ב) כתב שרק מי שמספק לחכם את "כל צרכיו וצורכי ביתו", רק הוא זכאי לקבל עסקה זו. ויש מי שכתב (הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סימן לז) שרק אם העשיר נותן לחכם חצי מכל מה שהוא מרויח, אז זוכה למעלות שיש בהסכם זה. ואמנם רבים וטובים סומכים על מה שכתב מרן החיד"א (שו"ת חיים שאל חלק ב סימן לח אות מד) שבכל תמיכה הגונה שיתן המחזיק, יש את מעלותיו של יששכר וזבולון, אולם השכר שיקבל בשמים הוא לפי אחוזים ממה שמחזיק בתורת הלומד (ולא שכל התורה תהיה למחזיק זה). וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק וייס חלק ז סימן פז אות ג. ובשו"ת שבט הלוי חלק י סימן יג. וע"ע בשו"ת ארקספתא דעניא חלק א סימן ז"ן עמוד ג"ן טו"ב ד"ה ועתה. ודו"ק), ויש שהביאו כן גם בשם מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א. וכתבו הפוסקים, שלפי זה אפשר שכמה אנשים יתמכו בתלמיד חכם אחד, וכל אחד יקבל את החלק שלו בתורה לפי האחוזים שהוא נותן לצורך פרנסתו של הלומד, וכל המרבה ליתן יותר יהיה שכרו מרובה יותר.

כמו כן שטר יששכר וזבולון מחייב את הנותן לתת לתקופה מסויימת (כפי אשר יסוכם בין השנים בשטר), ויהיה חייב מדינא לתת את אותו הסכום כל הזמן שסכמו ביניהם. יש אומרים שזמן זה צריך להיות לכל הפחות שנה, ויש אומרים לכל הפחות שלוש שנים, ויש אומרים לכל החיים (והיה זה זכותו), וטעמם של כל אלו, בכדי שהתלמיד חכם יוכל לשבת בהשקט ובמנוחה ללמוד את תורתינו הקדושה ולא יהיה עליו את עול הפרנסה. ויש שעושים שטר למשך שנה, ואחר השנה אם רוצים להמשיך בשותפות לשנה נוספת או יותר יעשו שוב שטר ביניהם.
וכבר כתב הגאון רבי חיים פלאג'י (בספר תוכחת חיים פרשת ויגש) הוראות והנהגות כיצד יש להחזיק את הלומד. וזו לשונו (בקיצור): א. כשמחזיק בידי תלמיד חכם, תהיה כל מגמתו וכוונתו לשם חיבוב וכבוד התורה מצד עצמה, ולא בגלל אהבת אחים ורעים, או לשם התפארות ח"ו. ב. יש להחזיק את התלמיד חכם בהרווחה כיד המלך כדי צרכו ובעין יפה. ג. שיספק לו ממון גם עבור אשתו ובניו, וכך יוכל להגיע למטרה, שהתלמיד חכם יעסוק בתורה בהתמדה ובשמחה. ד. יתן לו דבר קצוב לכל שבוע ושבוע, כדי שבזה ידע שתהיה דעתו מיושבת עליו לעסוק בתורה. ה. יזכור ליתן לו כל פעם מעצמו ובכבוד. ו. יתן לו בזמן אשר קבע עמו, כדי שהלומד יוכל לקנות כדי צרכיו.

הרב ישראל סימן טוב