שאלה:

מעשה שהיה בראובן שהוא בחור ישיבה שהיה רגיל לקנות בקבוקי מיץ ולהניחם בארון שלו (שלא היה נעול) ולשתותם בזמנו הפנוי, לאחרונה הוא שם לב שבאופן קבוע מישהו "משתתף" איתו בשתיית המשקה וזאת ללא רשותו, הדבר חזר על עצמו מספר שבועות, והנה יום אחד עלה בדעתו של ראובן לשפוך חומר כימי נטול טעם וריח (שגורם פעילות מעיים חריפה מאוד, וכן הקאות) לתוך חצי בקבוק של מיץ קוקה קולה ולהניח בארון, וכך, מתי שיבוא הגנב וישתה הוא ילמד אחת ולתמיד לא לגנוב, וגם ראובן יוכל לדעת מי הגנב, השאלה היא האם מותר לו לעשות כך או לא?

תשובה:

מותר לעשות זאת, אבל לא לעשות פיתיון בצורה שתסכן את הגנב יותר מידי עד כדי מיתה חלילה.

נימוקים:

והנה הגמ' בב"ק (סט.) אומרת שצריך לסמן בשדה את האילנות של כרם רבעי וערלה בכדי שאם יכנסו אנשים לשדה וירצו לאכול פירות לא יכשלו באיסור ערלה, ורשב"ג אומר שדוקא בשנה שביעית צריך לסמן מכיון שהכל הפקר, ואם יכנסו לשדה אזי הם עלולים לאכול איסור, אבל שלא בשנת השמיטה אין צריך לסמן כיון שאותם אנשים נכנסים לשדה שלא שלהם באיסור על מנת לגנוב פירות וע"ז נאמר "הלעיטהו לרשע וימות" והלכה כמותו. וכך פסק הרמב"ם בהלכות מעשר שני (פ"ט ה"ז), גם הר"ש סיריליאו (ירושלים תשט"ו, ירושלמי דמאי פ"ג ה"ה דף נב:) כתב כיון שאין רשות לגעת בפירות אלו ממילא הן גזלנים, ונאמר עליהם הלעיטהו לרשע וימות, "וכל היכא דאיכא איסורא טפי עדיף טפי כדי שימות מהרה".

ולכן בנידו"ד מותר לערב חומר כזה בכדי ללמד את הגנב לקח.

זאת ועוד, גם מסברא יהיה מותר לשים את החומר המסוכן בבקבוק, שהרי לא יעלה על הדעת שבארון הפרטי של הבחור הוא לא יעשה מה שהוא רוצה, שהרי סו"ס הבקבוק הזה הוא רכושו הפרטי, ואם בא גנב שהוא מחטט לו בארון, איהו דאזיק אנפשיה ולא הבחור הזיק אותו.

לא זו אלא אף זו, מובא מעשה ידוע במסכת דרך ארץ (פרק ג, ג) "מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, נתן לו אכילה ושתייה, והעלהו לגג, ונטל את הסולם מתחתיו, מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה, ונטל כל הכלים, וכרכן בטליתו, וכיון שבקש לירד, נפל מן הגג, ונשברה מפרקתו הימנו, לשחרית בא ר' יהושע ומצאו, אמר לו, ריקה, כך עושין בני אדם כמותך, אמר לו לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתיי, אמר לו, ריקה, אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. מכאן אמר רבי יהושע, לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל. עכ"ל.

רואים ממעשה זה שרשאי אדם להיזהר מפני אדם שיתכן שהוא עלול להתגלות כגנב ולכן רבי יהושע הסיר את הסולם בכדי שהגנב יפול וישבור מפרקתו מפני שהגנב הזיק את עצמו, ולכאורה יש להקשות איך עשה רבי יהושע כן, והלא יתכן שאותו אדם יקום באמצע הלילה לשתות מים מהברז אז איך רבי יהושע לקח סיכון והסיר את הסולם? ויש לומר שידע רבי יהושע שבאמצע הלילה בדרך כלל אף אחד אינו קם, ואם הוא אינו גנב הוא לא יקום עד הבוקר ואז בבוקר הוא יראה שאין שם סולם.

ולאחר זמן ראיתי שכמה פוסקים דנו האם מותר להכניס גנב למצב של סכנה, ראשון הפוסקים זה מרן הגאון הגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סי' קה), וכן בספר חשוקי חמד (בב"ק דף סט) ובשו"ת משפטי תורה (שפיץ, ח"א סי' עח) ובקובץ קול תורה (גליון סו, עמוד שיז) ששם היה הנדון בישיבה גדולה שבמשך שבוע שלם נגנבו כספים בלילה מכמעט כל חדר באחד מקומות הישיבה, הבחורים חשדו במישהו אבל לא היה להם כל הוכחה כלפיו, הם החליטו להניח פיתיון של סכום כסף בצורה שיוכלו לזהות את הגנב, כגון: שיניחו צבע כימי שקוף שבנגיעה מכהה את ידו של הנוגע בשטרות, אבל הם הסתפקו אם מותר להם לעשות זאת, וכן ראיתי שהעלו להתיר בעוד שותי"ם.

בברכה
יגאל אלון.