דיני ומנהגי ליל הסדר

רבי שלמה יצחקי הנודע בכינויו רש"י חיבר (כך מיוחס לו) את הפיוט קדש ורחץ כרפס יחד מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה.
וזה סימן לכל בית יהודי שעורך את הסדר בביתו שידע היכן הוא עומד. וראוי לשורר הפיוט הזה קודם הקידוש ומעורר שמחה בזה אצל ילדיו (וראיתי בילקוט יוסף חלק ג עמוד פג שאביו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה משורר את החרוזים הללו בנעימה וכל פעם בלחן (מקאם) אחר, כדי לעורר את המסובין, והביא שיש שכתבו שיש בזה סוד ע"ש)

קדש

א תיכף שיבוא לביתו ימהר לעשות הקידוש (כך כתב בשולחן ערוך ולא ימשך בדברי חול יותר מדאי

ב שיעור היין שבכוס, ידוע שיש לשתות לכתחילה רביעית והיינו 81 סיסי, והנה בשולחן ערוך סימן תעב סעיף ט' כתב: שיעור הכוס רביעי, וישתה כולו או רובו וכו', והנה מה שכתב "כולו" היינו שיעור רביעית, ומש"כ "רובו" היינו כמלא לוגמיו (דהיינו רוב רביעית, כמבואר בשולחן ערוך סימן רעא סעיף יג') ולפי"ז אפילו לכתחילה אין חיוב לגמור הכוס כולו אלא העיקר שישתה שיעור רביעית.

והנה הבית יוסף הביא דעת הרמב"ן שבכוס גדול שמחזיק כמה רביעיות ישתה לכל הפחות רובו ולכתחילה ישתהו כולו, וכפי שפירשו הב"ח והפר"ח בדעתו ע"ש

אלא שהשו"ע פסק בסתם דלא כהרמב"ן והביאו רק בשם יש אומרים, ושאין צריך לשתות רוב הכוס, (וראה למרן הראש"ל יצחק יוסף מש"כ בזה בילקוט יוסף פסח ג' עמוד רב')

ומכל מקום ודאי שלכתחילה לא יקח כוס גדולה מדאי אלא יקח כוס שיש בה מעט יותר משיעור רביעית דהיינו 90 סיסי וכך יוכל לגמור כל הכוס ללא טורח. וכן ראיתי שכתב בפרי מגדים (שם מש"ז סק"ח)

כוס של אליהו הנביא

ג כוס של אליהו הנביא ראיתי בספר פסח מעובין לבעל הכנה"ג (פרק ד סעיף קפב) שכתב וז"ל: וראיתי לקצת אשכנזים שנהגו להניח בשולחן כוס אחד ריקן חוץ מן הכוסות הצריכים למסובים בשולחן, להריק כל הנשאר מכוסות המסובים שם, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא זכור לטוב, והנאני המנהג הזה וכן אני נוהג, ומשיורי כוסות הללו הניתנים בתוך הכוס הזה אני שותה בתוך הסעודה ע"כ.

ולפי מה שכתבתי באות ב יש לפרש בדבריו דמה שהיו מוריקים מה שנשאר מהכוסות לתוך הכוס של אליהו הנביא מיירי שהיה להם כוס גדול שמכיל הרבה יותר מרביעית והיו שותים רוב הכוס כעיקר דין השולחן ערוך, או אפילו אם היה להם כוס שיש בה מעט יותר מרביעית אך אירע שחלק מהמסובים לא שתו "כל" הכוס ולאותם אלו יש את הכוס המיוחד לאליהו הנביא שהיו מוריקים מה שנשאר לתוכה.

אבל לכתחילה הראוי כמו שכתבתי שיקחו כוס מעט יותר מרביעית וישתה כל הכוס, ואפילו הכי ייחד כוס לאליהו הנביא בכדי שאם יהיו חלק מהמסובים שיותירו משקה בכוס יוריקו אותו לכוס הזאת.

ד כתב הב"ח שם, דאפילו לכתחילה אין צריך למלא כל הכוס ממש, אלא ימלאנו עד רובו דזה נקרא גם כן כוס של יין. וכן שמעתי מהרה"ג גדעון בן משה שליט"א בשם חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל ושכך ראה מעשה אצל הגריש"א זצ"ל בכוס של ברית מילה (וכן ראיתי להרב יהודה צדקה זצ"ל בכוס של חופה) ושאותם הממלאים הכוס על גדותיו טועים ואין צורך בזה כלל כי אם בכוס של הבדלה וכמש"כ כן הרמ"א בסימן רצו ע"ש

ומזה הטעם כתבתי שיקח כוס שיש בה מעט יותר מרביעית בכדי שאם יקח כוס שיש בה שיעור רביעית ממש יצטרך למלא אותה כולה וכשיבוא לשתות בהסיבה יכול לבוא לידי שפיכת מעט מן היין, אולם אם יקח כוס שיש בה מעט יותר מהשיעור ולא ימלא אותה כולה אזי לא יבוא לידי שפיכה ויוכל לשתות שיעור רביעיות בשלימות.
אולם הפרי חדש שם כתב לפרש בדעת הב"ח דמשום מצוה מן המובחר יש למלא הכוס ממש, ולכן מי שהוא בר הכי ויודע להחזיק הכוס היטב ללא תזוזה ויודע להשמר משפיכת היין טוב וראוי שיעשה כן (ויש לבעל הבית לומר לבני ביתו כעיקר הדין שלא למלא הכוס ממש, אך הוא לבדו יעשה כהפרי חדש למצוה מן המובחר באופן שהוא מנוסה בהחזקת הכוס, ואפשר גם ליתן תחתיו צלוחית לקבלת המשקה הנשפך, או טרם שיסב ישתה מעט מן הכוס וימשיך באחת לשתות השאר בהסיבה)

ה יש לרחוץ הכוס לפני הקידוש גם אם היא נקיה, לפי הסוד.

ו מוזג את היין לכוס, ועל דרך הסוד מטיפין ג' טיפות מים וכל אחד ימזוג לחבירו כי זה דרך חירות ( ואין הכוונה על עצם מזיגת היין לכוס חבירו אלא על המזיגה במים כי יינות שלהם היו חזקים והיה צריך למהול אותם במים וכל אחד היה מוהל כפי הרגלו ועל זה אומר שחבירו ימזוג לו דרך חירות וכן כתב בספר ויגד משה סימן ו' ס"ק יא' וכן משמע בחזון עובדיה "קדש" סעיף כב' שכתב שאם היין אינו חזק כמו מיץ ענבים אין צורך למוזגו, ובכל זאת טוב למוזגו על דרך הסוד והיינו שיטיף ג' טיפות מים וכמו שכתב כן בכף החיים סימן תעב' ס"ק נט' )

ז והנה יש נוהגים גם למזוג הכוס לחבירו מהבקבוק, ואשה נדה שרוצה לעשות כן לבעלה רשאית כי מה שאסרו חז"ל מזיגת הכוס לבעלה הוא דווקא מזיגת היין במים (וכן כתב הרה"ג דוד יוסף שליט"א בטהרת הבית הקצר סימן יב סעיף סח' ואילך ועל פי זה היקל בטהרת הבית בשאר משקים אפילו אם הם משכרים וכן הוא פשט הבית יוסף שכתב כן בשם הגהות מיימוניות והרא"ש בשתיקה, ומה שכתב בספר אבני שהם בדעת מרן לאסור מדלא חילק בשולחן ערוך בזה, הנה לפי כללי הפסיקה המסורים בידינו יש לומר שסמך על מה שכתב בבית יוסף, וראה בספר עין יצחק למרן הראש"ל יצחק יוסף שליט"א הכלל בזה)

אולם אם רוצה למוזגו במים לא תעשה בפניו או שהוא יעשה לעצמו כדי שלא ירגישו אחרים בטומאתה
וכל זה ביין ממש אבל מיץ ענבים מותר בכל זה בפשיטות וכמו שכתב כן באבני שהם עיין שם.

ח יקדש וישתה בהסיבה.

ההסיבה היא לצד שמאל, וישען על הצד ולא על הגב, וצריך שישען על גבי כרית או ידית של כסא מרופדת או אם גב הכסא מרופד שישב לצד הכסא וישען על גב הכסא עצמו.

כמה זה שיעור הסיבה

ט שיעור ההסיבה, אין צריך להסב יותר מדאי שיהיה קרוב לשכיבה אלא נשען קצת. (ובספר אור לציון עמוד קנד כתב שחובה להסב לפחות בשיעור 45 מעלות, ובילקוט יוסף ח"ג עמוד קטז הראה פנים שהעושה כן לא יצא ידי חובת הסיבה מאחר והוא קרוב לשכיבה, וראה עוד להרב שמעון יוחאי אקוקה בהערותיו לספר פסח מעובין בדיני ההסיבה סעיף קסו הערה כז.

וידוע המעשה שמרן זצ"ל בא לבקר אצל בנו הרב יעקב זצ"ל בעת חוליו ונשאל מאיתו מהן שיעור ההסיבה, והשיב מעט וכנ"ל, מאחר בלאו הכי היום אין רגילים בהסיבה, וכן נהגו כמה וכמה מגדולי ישראל כהגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויירבך זצ"ל ועוד)

י אשה חייבת בהסיבה ואם לא הסיבה בדיעבד יצאה אבל איש שלא היסב לא יצא ידי חובה.

יא אחרי הקידוש נוהגים לאכול ביצה קשה זכר לקורבן חגיגה ויברך עליה שהכל וברכה אחרונה. (ראה שו"ע סימן תעג סעיף ד וחזון עובדיה הלכה לז ועוד כתב הרמ"א סימן תעו סעיף ב נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבלות, והטעם משום שליל ט' באב נקבע בפסח ע"ש)

ושמעתי מהרב אלעזר רז שליט"א בדרשתו בשבת הגדול לפני כ-15 שנה שסיפר שנהגו בבית הוריו שכל אחד שובר הביצה על ראש חבירו דרך שחוק ומעורר שמחה אצל בני הבית.

יב ידוע שצריך שתהיה קערה של ליל הסדר ובה כל הסימנים, ואחד הסימנים הוא ביצה ויניח כמה ביצים שצריך לו ולמשפחתו ועוד ביצה אחת מיותרת כך שגם אחרי שכולם יאכלו תישאר ביצה אחת בקערה, שסוד הקערה ישאר שלם תמיד.

מי שהיין מזיק לו

יג מי שהיין מזיקו, יש בזה שני אופנים.
א מי שאסור לו לשתות יין ויגרום לו חולי (ללא קשר סוכרת)
יקח לארבע כוסות מיץ תפוזים סחוט, ויתן לתוכן שליש משקה משכר כמו ארק וכדומה כשר לפסח, ואם קשה לו האלכוהול, די במיץ תפוזים לבד.

ואת הקידוש (קדש) ישמע מבעל הבית או אדם אחר. ואם הוא לבד, יעשה את הקידוש על הפת ואחר שיאכל הפת ישתה כוס ראשון על מיץ תפוזים.

ב חולה סוכרת.
יקח יין ללא סוכר. ואם לא השיג, ישתה יין יבש ב-3 כוסות ראשונות רק רוב רביעית שזה 45 סיסי וכוס אחרונה רביעית שזה 81 סיסי ובסך הכל 216 סיסי ויעגל ל-220. וכמות זאת ביין יבש מותרת גם לחולי סוכרת.

ורחץ

נוטלים ידיים בלי ברכה מאחר ובאים לאכול כרפס טבול במי מלח וכל דבר שנגע באחד משבעה משקים צריך נטילה בלי ברכה.

כרפס

א יקח כרפס ויטבול במי מלח שהכין כבר מערב החג ומברך בורא פרי האדמה ויכוון לפטור גם את המרור ויאכל בלי הסיבה.

ב מי ששכח להכין מי מלח מבעוד יום, מותר להכין ביום טוב עצמו, ויעשה כמות קטנה והרוב יהיה מים, כמבואר בשולחן ערוך סימן שכא' סעיף א', או אפשר להכין מים עם מיץ לימון כמו שכתב כן באור לציון ויקפיד גם כן שהרוב יהיה מים (ומותר לסחוט הלימון ביום טוב או בשבת לדעת שולחן ערוך וכמו שכתב מרן הרב עובדיה בספר לוית חן סימן שכ' ודלא כהאור לציון שכתב ליתן מלח תחילה ועליו הלימון ואחר כך מים)

ג הטעם שאוכלים כרפס טבול הוא כדי שיראו התינוקות וישאלו מדוע מטבלים ואוכלים עוד לפני שהתחילו בסעודה הרי כל השנה מטבלים רק בתוך הסעודה? (כמו שמטבלים הלחם בסלאט)

והתשובה לתינוקות כתב הבית חדש בסימן תעג'
א. שהטיבול שקודם הסעודה בלילה הזה הוא דרך חירות כדרך בני חורין שמטבילין קודם הסעודה להמשיך תאוות המאכל. ב. כיון שיש זמן רב עד הסעודה מאחר ויקראו הגדה ועוד, לכן מטבלים עכשיו לטעימה בעלמא להשקיט הרעב

ד את הכרפס לא אוכלים בהסיבה.

ה אין לאכול כרפס יותר מכזית.

ו מצאתי כתוב בשם הגרח"ק והגריש"א זצ"ל דאין לברך על הכרפס בורא פרי האדמה, מאחר והוא יותר טוב לאכילה מבושל מאשר חי.

אולם למעשה כששאלו זאת למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל השיב שאצל הספרדים הכרפס נאכל חי כמו מבושל. ואכן יש כמה וכמה סוגי סלאט שהם מתערובת ירק עלים בלבד כמו כוסברה ופטרוזליה ושמיר וסלרי בלבד כידוע.
ומלבד זאת ראיתי לידידי הרב אוריאל זאדה שליט"א בספרו אור המועד שהביא מהגדה של פסח להריטב"א וזה לשונו: אלא כך הוא הענין, כי בלילה הזה מצותו קובעתו ועושה אותו כאילו מידי דחזי, כיון שאנו חייבים לאכלו, וכן דנתי לפני רבותי שיחיו עכ"ל הלכך ברור הוא שאין לשנות.

ז מי שאין לו כרפס, או שאינו אוהב ירק זה יקח ירק אחר כמו תרד או כוסברה וכדומה. ובפסח מעובין כתב לוקח כרתי (לוף) ועיין שם שנתן רמז בזה, אולם מה שכתב שהוא נאכל חי טוב ממבושל ולכן ברכתו אדמה, הנה כיום הלוף נאכל מבושל יותר מאשר חי ואם כן ברכתו כשהוא חי יהיה שהכל, ולכן כתבתי ליקח ירק אחר.
ח טוב על דרך הסוד להשאיר מעט כרפס בקערה שיהא סוד הקערה שלם.

יחץ

א בקערה יש שלש מצות. יקח את המצה האמצעית ויבצע לשנים, חתיכה גדולה וחתיכה קטנה, ויצייר בדעתו שהחתיכה הקטנה כעין אות דלת' והגדולה כעין אות ואו', והחלק הגדול מניח לאפיקומן והחלק הקטן מניח בין המצות.

ב כתוב בדרשות מהרי"ל שהאפיקומן יהיה לפניו תחת המפה בשולחן. אם כן מה שנוהגים להחביאו ובני הבית מחפשים אחריו, יעשו כן סמוך לזמן אכילת האפיקומן ועד אז יהיה תחת המפה.

ג יש נוהגים להניח האפיקומן בכיסוי שלו ולכרכו במגבת על שכמו ושואלים אותו מאין באת? ממצרים .ולאן אתה הולך? לירושלים. וגם בזה אם רוצה להרבות שמחה אצל ילדיו יתן לכל ילד וילד לעשות כן

מגיד

א לפני ההגדה יניח בקערה מיני קליות ואגוזים, ויאמר לילדים שמי שיהיה מרוכז בקריאת ההגדה וישאל שאלות מעניין ההגדה יקבל מהקליות בכל פעם שישאל. (ולא יתן בכל פעם אלא מעט, כי מאחר שיש לו לילד כל צרכו כבר אינו מרוכז בהגדה)

ב כדאי שקודם שיכנס הפסח כל בני הבית יעלו לישון כדי שיהא להם כח בקריאת ההגדה, והענין דורש הסברה טובה לילדים והם יעלו בחפץ רב.

ג גם כדאי לומר לילדים שאחרי האפיקומן כל ילד יקבל מתנה וכך ישארו ערים כדבעי. (ואין מדובר במתנה גדולה אלא דברים סמליים שאמורים בעיקר להביע את אהבתו כלפיהם כמו ספר או תכשיט וכדומה) וכן ראיתי כתוב בילקוט יוסף פסח חלק ג'

ד מגביה את הפרוסה הקטנה ואומר הא לחמא עניא, ואין לומר "כהא לחמא עניא, (פסח מעובין סעיף רמז בשם מטה משה סימן תרל ) וכן אין לומר הא כלחמא עניא, (הגדה של פסח חזו"ע ) ויש לומר הא לחמא בצירי ולא בפתח והטעם על פי הקבלה ( מחזיק ברכה סימן תעג סק"ן וכן הוא בהגדה של פסח חזו"ע)

ה יש נוהגים לפתוח את הדלת בשעה זו וכיום אין זה חובה כלל בגלל המצב הבטיחותי ששורר בארץ ובעולם. (וכמו שכתב כיו"ב בפסח מעובין)

ו לפני אמירת מה נשתנה יסיר מהשולחן את המצות והקערה כדי שיראו התינוקות וישאלו, וידע להשיב להם שאסור לאכול עד שלא נספר ביציאת מצרים.

ז אחר שיאמרו מה נשתנה יש לבעל הבית להסביר כפי יכולתו בעברית פשוטה פירוש הקושיות.(לכן כל אחד יראה לפנות לו זמן להבין הקושיות והתשובות וראיתי להסביר כאן הקושיא "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שני פעמים" והביאור הוא שאף שגם בשאר לילות אנו מטבלים (וכמו שכתבתי בערך כרפס) מכל מקום אין זה בתורת חיוב אלא אם רוצה עושה כן, והלילה הזה שני פעמים האחד בכרפס מתורת מנהג שישאלו התינוקות וכנ"ל והשני במרור שהוא בתורת חיוב (לדעת השולחן ערוך עצם הטיבול של המרור בחרוסת הוא מצוה ולא רק לבטל הארס שבמרור ועיין שו"ת חזון עבדיה סימן לט)

ח יחזיר את הקערה לשולחן וישאיר המצות גלויות

ט מוזגים כוס שני. ואין צריך שטיפה כי מה שנשאר בו הוא מכוס ראשון. (ואפילו על פי הסוד אין צריך הדחה, חזון עובדיה)

י הטעם לכוס שני כדי שהתינוק ישאל מדוע קודם הסעודה כבר שותים? והתשובה כדי לומר על הכוס את ההגדה להזכיר את כל הניסים שנעשו לנו במצרים.

יא אחר כך יחזיק הכוס בידו ויאמר עבדים היינו כי זה בעצם התשובה המרכזית לכל השאלות ובהיות שנעשו לנו כל הניסים אנו עושים כל הדברים הללו, וגם את זה צריך להסביר לילדים שזה בעצם התשובה על מה נשתנה.

יב מותר בהחלט לומר את ההגדה מיושב ולא צריך לעמוד.

יג ידוע הפתגם "בלע מצה יצא, בלע הגדה לא יצא" לכן כל אחד יראה איך המנגינה הנכונה של ההגדה. וברוך ה' יש לכל עדה מנגינה מיוחדת משלה ואין עניין להריץ את ההגדה. ואם הוא בר דעת יראה בספרים כל מיני משלים המושכים את הלב וימצא מקום לשלבם בתוך ההגדה ולא יאמר פלפולים וחקירות שמכבידים על לב השומעים ומטריח על בני ביתו והעיקר בכל זה לצאת ידי חובת "והגדת לבנך" לפיכך צריך שדבריו יהיו מכוונים לילדיו לכן כל אחד יחשוב מראש מי האנשים הכי נוחים לו לעשות עמם את ליל הסדר ולא יפסיד את הלילה הזה.

יד אסור לדבר דברי חול באמצע ההגדה.

טו כשאומר "והיא שעמדה" יכסה המצות ויאחז הכוס בידו עד מצילנו מידם ואחר כך יגלה שוב עד שיאמר לפיכך אנחנו חייבים להודות שיכסה שוב הפת ויחזור לאחוז הכוס בידו.

טז כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן יקח כוס ריקה וישפוך בכל תיבה מעט סך הכל 3 פעמים, ואחר כך בכל עשרת המכות עוד 10 פעמים, ואחר כך באמירת דצ"ך עד"ש באח"ב עוד 3 פעמים, סך הכל 16 פעם. וכוס זו יש לשפוך לכיור.

יז הכוס שממנה שפך קצת קצת שהיא בעצם כוס שני צריכה שטיפה והדחה ומוזג שוב פעם יין לכוס שני, פסח מעובין.

יח שותה כוס שני בהסיבה כשיסיים את לפיכך.

יט כתב בפסח מעובין, קודם שיאמר לפיכך יגביה הקערה וי סובב מעל ראשי הקטנים. ומכאן יש להביא סמך למה שנהגו יוצאי צפון אפריקה בתחילת הסדר לעשות כן ואומרים "בבהילו יצאנו ממצרים השתא הכא בני חורין" וכן העיר שם בקצרה הרב המביא לדפוס בקמחא דפסחא. וראה עוד בילקוט יוסף עמוד ת' שהביא כמה מקורות למנהג הנ"ל וכתב שאין לעשות כן מעל ראשי הנשים, אם לא איש מעל אשתו וכדומה, ולא יעשו בזה ליצנות, וגם לא יאריכו בזה מפני טורח הציבור.

כ אין חיוב לעמוד בעת קריאת ההלל של ההגדה וכן בהלל שאחר שולחן עורך. והמחמיר תע"ב.

רחצה

נוטלים ידיים בברכה.

מוציא מצה

א יקח המצות כסדר שהניחם מצה העליונה והתחתונה והאמצעית החתוכה, ומברך המוציא ועל אכילת מצה ושומט מצה התחתונה מידו וחותך כזית משני המצות הנשארות ואוכל בהסיבה תוך שיעור של 4 עד 7 דקות.
ויאכל משני הכזיתות ביחד ואם קשה לו יתחיל קודם בכזית של מצה עליונה.

ב אין צריך להחמיר כדעת תרומת הדשן שמצריך ללעוס היטב את כל הזית ואז לבלוע בפעם אחת ושמעתי ממרן זצ"ל שהיה אחד בעיר בני ברק שהחמיר בזה ונחנק והובהל לבית החולים, ועוד שמעתי ממרן שאחר שיצא ספרו על פסח לאור ונתנו במתנה להרה"ג יהודה צדקה זצ"ל וראה מה שכתב בזה, הודה למרן במאוד מאוד היות וכל שנה היה מצטער צער גדול מחמת החומרא הזאת, לכן די למי שרוצה להחמיר שיאכל משני הכזיתות ביחד ויבלע מעט מעט.

שיעור כזית

ג שיעור כזית הוא 9 דרהם וכיום הוברר מעל לכל ספק משקל הדרהם שאינו יותר מ-3 גרם ונמצא דרהם אף במשקל של 2.6 גרם א"כ שיעור כזית הוא 27 גרם ויוסיף עוד 2 גרם לפירורים שנשארים בין השיניים סך הכל 30 גרם (ושמעתי שכעת נמצא הכלי היו יוצקים לתוכו המתכת שממנה היו עושים את המטבע, ובמדידה נמצא שהוא מכיל מטבע של 2.97 גרם, ואם כן חזר הדרהם לקרוב ל-3 גרם, ועדיין די לנו שלשער כזית ב-30 גרם)

ד הנה אף שבכל מדידה יש לשער אך ורק בנפח ולא במשקל, כבר כתב בספר פתח הדביר שאחר שבדקו הנפח בדבר מסוים וראו כמה משקלו, יש לשער מעתה ואילך במשקל, כי המון העם טועים בזה ואינם יודעים לשער בנפח.

והנה במצות עבודת יד קשות, בדקו חכמי דורינו וראו שבמשקל של בין 11 גרם ל-18 גרם יש כבר שיעור כזית, אולם במצות יד עבות ורכות הוא להיפך ומאחר והן כבדות, משקלן גדל, ויש כמה שבדקו וראו שבמשקל של 35 גרם הוא שיעור כזית, ובספר אורחות רבינו להרב דוד יוסף שליט"א חלק ב עמוד תצז כתב שמרן הרב עובדיה אמר לו שיש להחמיר בהם ליקח משקל של 40 גרם מאחר וכך בדקו כמה מהחכמים, (הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א ועוד) וכן כתב בהליכות מועד עמוד קסט.

אולם בשו"ת ברכת יהודה חלק ה סימן מא כתב שאף הוא עשה מעשה ובדק ויצא לו השיעור 30 גרם, ע"ש ובאמת שהרואה בפתח הדביר יראה שכתב מפורש שאם המצה אפויה יפה "כבר שיער הרב נר מצוה ומצא מכוון " (מכוון , שאין הפרש בין הנפח למשקל במצה עבה ואפויה היטב)

וחשבתי כי יתכן שאף במצות הרכות יש ב סוגים, יש שהן רכות מאוד ובדרך כלל של יהדות תימן, ולהם השיעור הוא 30 גרם במשקל, ויש שאף שהן רכות אבל הם דחוסות וכבדות, והשינוי נתון בכמות המים שנותן בקמח, ולהם השיעור הוא בין 35 ל-40 גרם, ועל כל פנים מי שיכול להחמיר בזה ולא יגיע לאכילה גסה ראוי שיקח לכל הפחות 35 גרם, אולם לשאר בני ביתו אין להקפיד אם יקשה עליהם שיעור הלז.

ה אם יש לו משקל מכני מותר לשקול ביום טוב עצמו ואם הוא משקל דיגיטלי יעשה כן מערב יו"ט.

ו מחלק כנ"ל למסובים. אלא שבדרך כלל אין מספיק מן המצה שבקערה לכולם, לכן יכין לפני ליל הסדר שקית עם מצות מוכנות מחולקות, ויניח לפני כל אחד כזית אחד ואחר שיברך יאכל כל אחד הכזית שלו.
נמצא: בעל הבית אוכל 2 כזיתות והאורחים כזית אחד, מאחר והם לא מקבלים מהחתיכה של מצה האמצעית (שו"ת חזון עבדיה)

ז יש להקל ולשער לזקנים וילדים כזית 20 גרם בלבד. ולכן יכין מראש כזית לילדים וזקנים וכזית לגדולים.

מרור

א יקח חסה 30 גרם (בחסה שיעור המשקל והנפח שווה לכולי עלמא, אור לציון חלק ג עמוד קסד) וישקע מקצתה בחרוסת ולא ישים כל כך חרוסת שתבטל טעם המרור ויאכל בלא הסיבה.

ב הנה השולחן ערוך כתב וישקענו כולו בחרוסת. והמנהג לשקע קצת וכמו שכתבו הפרי חדש והארץ חיים.

ג נודע מה שכתב רבינו יונה שצריך לנער את החרוסת לגמרי שלא יבטל טעם המרור, ואף שיש ראשונים שכתבו שלא צריך לנער מכל מקום השולחן ערוך פסק לנער, אולם לכאורה לפי המנהג שלא משקעים כל המרור בחרוסת רק מקצתו יש לומר שאין צריך לנער לגמרי אלא אפשר שיהיה מעט חרוסת כל שאינה מבטלת טעם המרור… וראה בכל זה באורך בשו"ת חזון עבדיה סימן לט'- מ' באורך.

והילדים שאוהבים את החרוסת יש להסביר להם הענין ויאכלו אחרי המרור עוד חסה עם חרוסת כפי רצונם רק שאת המרור הראשון יאכלו לפי ההלכה.

ד יש לשער המרור לילדים וזקנים 20 גרם וכנ"ל בדין המצה וגם זה יכין מראש..

ה האשכנזים לוקחים למרור כריין והוא מר כלענה וחריף מאוד ואין לנו כלל לקחת ירק הלזה ובכלל יש לומר שלקחו כן בחוץ לארץ כי החסה לא היה מצוי שם כלל, וראה בפרי מגדים (יורה דעה סימן צו ס"ק א שפתי דעת) שכתב על ירק תרד שלא ידע מהו ולא ראיתיו עד הנה ע"ש. והטעם לזה ברור מחמת מזג האוויר ששורר בארצות אשכנז לא יכלו לגדלו וכן החסה, ועל כל פנים הספרדים צריכים להמשיך במסורת אבותינו וליקח החסה למצות מרור.

סדר הקערה

ו סדר הקערה מובא בכמה אופנים בספרים והמובחר לילך בזה אחר רבינו האר"י הקדוש שצייר בזה סדר הקערה כדוגמת עשר ספירות וכך הוא: בראש הקערה יניח ג' המצות וזה כנגד ג' ספירות כתר חכמה בינה. ומתחתיהן יניח בצד ימין הזרוע כנגד חסד, ובצד שמאל הביצה כנגד גבורה, ומתחתיהן באמצע יניח מרור כנגד תפארת, ומתחתיו בימין יניח חרוסת כנגד נצח, ובשמאל כרפס כנגד הוד, ומתחתיהן באמצע יניח חזרת כנגד יסוד, והקערה עצמה היא המלכות.

ובחזון עבדיה העיר שלפי הספרדים החזרת היא החסה ולא הכריין שנהגו באשכנז.. ויש שהבינו לפי זה ליתן בקערה גם בחזרת וגם במרור חסה פעמיים, וזה אינו ורק בחזרת יתן חסה אבל במרור יתן "הינדבא" שהוא עולש של זמנינו וכן כתב בפסח מעובין וכן כתוב באור לציון וכן ראיתי במעיין אומר. ואם אינו מוצא עולשין יתן ירק אחר ממין המרור ואם אין לו אלא חסה יוכל לשים פעמיים חסה..

אולם כשאומר מרור זה שאנו אוכלים לפי מנהגינו שלוקחים גם לאכילת מרור וגם לאכילת כורך את החסה יש להגביה את החסה. וטוב שיגביה שניהם גם את העולש וגם את החסה וכן כתב בפסח מעובין.

ז הזרוע אפשר שיהיה מכנף עוף והוא הכי קל להשיג ויצלהו על הגז או בתנור ואסור לאוכלו בליל פסח כלל רק למחרת.

כורך

א לוקח כזית ממצה התחתונה וכזית מרור וטובל בחרוסת ואין צריך לנער כמו במרור כיון שהוא לזכר בעלמא ורק טיבול בעלמא ואוכל בהסיבה.

ב אין לדבר מעת מוציא מצה עד סיום כורך רק בדברים הנוגעים לזה.

ג קודם שיאכל יאמר "מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש בימינו יחודש כהלל הזקן שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת לקים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" (שולחן ערוך. ולא כביאור הלכה שכתב לא לומר כן. שו"ת חזון עבדיה סימן מא')

אופן עשיית החרוסת

ד אופן עשיית החרוסת

א יעשה אותה עבה זכר לטיש ויתן בה תפוח, זכר תחת התפוח עוררתיך, ורימון זכר כפלח הרימון רקתך, ותאנה זכר התאנה חנטה פגיה, ותמר זכר אמרתי אעלה בתמר, ואגוז זכר אל גנת אגוז ירדתי, ושקד על שם ששקד הקב"ה על הקץ, ונותן לתוכו יין אדום זכר לדם, וקינמון כתוש וזנגביל יבש כתוש ושבולת נרד כתוש (לא טחון) זכר לתבן, וזהו מנהג יוצאי צפון אפריקה ועוד.

ב מנהג בני בבל ליקח תמרים ולהרתיח אותם במים ולסנן היטב ואחר כך להניחם במחבת על האש עד שנעשה דבש ומוסיף שקדים ואגוזים טחונים וכך נוהגים גם בני וכורדיסתאן ואפשר לקנות סילאן מאה אחוז תמרים ולהוסיף שקדים כנ"ל ובשו"ת חזון עובדיה ישב מנהגם על פי ההלכה אף שאין נותנים כל הדברים הנ"ל (וראה שם שהביא מנהג בני סלוניקי לעשות החרוסת מערמונים ושבשו"ת בית דוד פקפק על זה)

והנה ההבדל ביניהם כי החרוסת הב' היא סמיכה אולם היא נוזלית ושייך בה מה שכתוב שולחן ערוך לנער החרוסת מעל המרור כי תיכף שמשקע בה המרור היא נאחזת בו היטב וגם אחרי הניעור נשאר מעט ושייך בזה לומר שאף באכילת חרוסת יש מצווה כדאמרינן בגמרא ואינה רק לבטל הארס "קפא" הנמצא במרור כפי שהובא בגמרא לחד מאן דאמר, אבל סוג חרוסת הא' עשויה כטיט ממש וכשמשקע המרור בה ומוציא אין נאחז כלום במרור וכל שכן אם ינער לכן אחרי שמוציא המרור יניח מעט בכפית על המרור ויאכל בהסיבה וכנ"ל.

שולחן עורך

א יערוך השולחן ויסעד בשמחה.

ב לא ימלא כריסו מאחר וצריך לאכול האפיקומן לתיאבון.

לאכול צלי בליל פסח.

ג אין לאכול צלי בלילה הזה, ואפילו צלי קדירה יש להחמיר, ובצלאו ואחר כך בישלו יעש להקל. ומטוגן בשמן חשיב כמבושל, וצלי שטחו בשמן נחשב כצלי, ואפילו נותן מעט מים בקדירה יש להחמיר וכמו שכתב בשבט הלוי שצריך שיהיו המים ניכרים היטב שהוא תבשיל ולא צלי.

צפון

א יוציא האפיקומן ויאכל כזית בהסיבה.

ב אם אין מספיק מהאפיקומן לכל המסובין ישלים ממצה שמורה אחרת.

ג יש לאכול האפיקומן קודם חצות ובדיעבד אם אכל אחר חצות יצא ידי חובה.

ד אסור לאכול שום דבר אחר האפיקומן, אולם מים ושאר משקים שאינם משכרים או קפה ותה מותר.

ברך

מוזג כוס שלישי וטעון שטיפה והדחה כי הוא מלוכלך משיירי הסעודה ויברך עליו ברכת המזון
ושותה בהסיבה.

הלל

א מוזג כוס רביעי ואין צריך שטיפה והדחה (ולפי מה שכתבתי בכוס שני שאף לפי הסוד אין צריך שטיפה והדחה הוא הדין בכוס רביעית) ואומר עליו את ההלל.

ב יאחז הכוס בידו במשך כל ההלל ואם קשה לו הדבר, יוכל להניח לפניו ורק בברכת יהללוך יאחז בידו

ג יש לסיים ההלל קודם חצות ואם נתאחר רשאי לאמרו.

נרצה

א אם עשה כן נרצה לפני ה'.

ב ראוי לשיר שירי הסדר עם הילדים בסיום הסדר.

ג כתב שולחן ערוך אין עולים לישן בליל הסדר עד שילמד דיני הפסח ותחטפנו שינה… ואכן זהו מה שכתוב בהגדה שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, וכל אחד קטן כגדול ילמד בהלכה ובאגדה עד שתחטפנו שינה, ואם עושה כן בוודאי נרצה הוא לפני השי"ת.

קריאת שמע בליל הסדר

ד כתב הרמ"א בסימן תפא סעיף ב: ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע, ולא שאר דברים שקוראים בשאר לילות כדי להגן כי ליל שימורים הוא מן המזיקים.

אולם בספר בן איש חי פרשת צו אות לח כתב דצריך לומר קריאת שמע עם הפסוקים הנוהגים בכל לילה, כסדר רבינו האר"י, ובחזון עובדיה כתב גם כן דמנהגינו לקרא כל השלש פרשיות של קריאת שמע, ויש לברך גם כן "ברכת המפיל" בשם ומלכות, אלא אם כן סיים הסדר אחר חצות לילה, שאז אין לברך ברכת המפיל כי אם בלי שם ומלכות.

פסח כשר ושמח

אלון בן שבת