דיני כתמים

דיני כתמים

מהתורה אין האשה נאסרת כשראתה דם אלא אם כן הרגישה בו שיוצא מגופה, וצורת ההרגשה היא שהרגישה שנפתח פי המקור (הרחם) להוציא דם, או שהרגישה זעזוע הגוף בעת יציאת הדם, (ויש עוד הרגשה והיא נקראת "זיבת דבר לח" דהיינו שמרגישה שיוצא דבר לח מתוך המקור (והרגשה הזאת מדרבנן).

אבל דם שהאשה ראתה בבגדה או בגופה ללא הרגשה היא אסורה רק מדברי חכמים, ונקראת "כתם"

יש להדגיש כי בדורות האחרונים נחלשו הגופים ואפשר שהאשה תראה דם רב שהוא ממש "ווסת" ועדיין לא תרגיש בפתיחת "פי המקור" כלל, ואכן אפשר לומר שיש לנו חזקה ברורה שהאשה הרגישה ורק מחמת חולשת הגוף איננה מבחינה בהרגשה הזו ואין לראיית הדם הזה דין "כתם" אלא הוא דם גמור שאסור מהתורה.

אכן באופן שראתה דם מועט שאין לחשוש בו שהוא "ווסת" יש אופנים בהם טיהרו חכמים. (כשיש ספק אם הדם הוא מוגדר כ"מועט" יש לשאול לחכם.)

א. כשהדם נמצא על בגד שאינו בצבע לבן. ב. שהדם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, (כגון: נייר טואלט, או מגבון, פד, ועוד) ג. שגודל הדם פחות מ"גריס" (גריס הוא שיעור של עיגול ששטחו הוא 21 מ"מ, בערך כמו הגודל של מטבע של 2 ש"ח) ד. שנתעסקה בדם, כגון שחתכה בשר או עוף וכדומה. או אפילו עברה בשוק היכן שמתעסקים בדם כמו חנות דגים או קצבייה של בשר. ה. כשיש לה מכה או פצע שאפשר לתלות ראיית הדם בו.

יש להדגיש כי דם הנמצא בבדיקה פנימית אין ברור שהוא נחשב ככתם, וכן דם שנמצא מיד אחר התשמיש, וכן ישנם כמה וכמה מצבים רפואיים שאין ברור אם הדם מוגדר ככתם או לא (אחרי הנחת התקן מניעה, או שיש לאשה "מיומה" או צ'יסטה, או פוליפ ועוד כל מיני אופנים שצריך להתבונן אם נחשבים הם כמו מכה או לא) ולכן אין להכריע במקרים הללו בלא להישאל אצל מורה הוראה מובהק.

כדאי מראש לילך אצל החכם שמבין את גודל החשיבות לטהר אשה לבעלה ואינו נוטה לפסוק להחמיר היכן שלא צריך אלא מורה את הדין כפשוטו על פי גדולי הפוסקים ולא יבדה חומרות מליבו.

לשיעור בנושא דיני כתמים של הרב שיכנזי>>

בכל שאלה מעשית בהלכות טהרת המשפחה>>