האם יש חובה לבדוק סולת, וכיצד יש לבדוק

שאלה

האם יש חובה לבדוק סולת, וכיצד יש לבדוק

תשובה

האם אפשר לנפות סולת

יש הבדל מהותי בין קמח לסולת בענין הניפוי, בעוד שאת הקמח ניתן לבדוק ולברור בנפה צפופה (50-80 מש), את הסולת מחמת גודל הגרגירים לא ניתן לנפות מתולעים בנפה צפופה אלא בנפה עם חורים גדולים יותר (20 מש) ומאחר ויש חרקים קטנים בגודל גרגרי הסולת עצמם (עש הקמח – חרק מעופף זעיר, שהזחל שלו לבן, בגודל 0.1 מ"מ, וכן חיפושית הקמח – חרק שחור באורך כ-3-5 מ"מ) הם נופלים מהנפה יחד עם גרגרי הסולת לקערה בעת הניפוי.

איך בודקים סולת

ואם כן צורת הבדיקה בסולת היא לא קלה וצריכה להיות באופן שישטחנה על רקע לבן לראות שאין תולעים או גושים וקורים ויש לעיין אם ההלכה מחייבת בדיקה כזאת.

תולעים הנמצאין בחבילה של סולת

ראשית יש לדון על התולעים הנמצאין בסולת שהתליעו בתוך האריזה, ולא ריחשו על גבי הקרקע. דהנה מרן הבית יוסף ביו"ד סימן פד כתב: מצאתי כתוב בשם ספר האגודה, (פרק אלו טרפות סימן עב) דתולעים הנמצאים בקמח או בתבואה מותרים. וכן משמע במנחות (פה:) דקאמר סולת שהתליע רובו, ותבואה שהתליעה רובה, פסולים, ומדאסר למנחות מכלל דלהדיוט שרי. אמנם יש לדחות דהתליעו ואין התולעים עוד בתוכו, אבל אם נשארו בנפה וחזרו ונפלו לתוכה אסורים. עכ"ל האגודה. מבואר יוצא דתולעים שבקמח ובסולת אסורים.

והבית יוסף הביא עוד להגהות שערי דורא (סימן נב ס"ק א) וז"ל: שמעתי שכתב מהר"ר יצחק ב"ר מרדכי בפסקיו, שקמח שהתליע בכד אפילו אם פירשו התולעים לכותלי הכד וחזרו לתוך הקמח שמותרים כמו משקין שהתליעו ופירשו לדופני החבית. ואומר אני כי שגגה היא, כי לשם יש ייתור מכל אשר במים לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה, אבל יבחושין שבכליסין וזיזין שבעדשים אפילו פירשו מקצתן לאויר העולם, בעיא היא ולא אפשיטא, וע"כ איסור גמור הוא, ושמעתי שא"מ עשה מעשה כן שהתליעו חיטים וצוה להוליכן לנהר דונאי ולהשליכן בוולא רצה להתיר למכור לגוי פן יאפה פת וימכרנו לישראל. תשובת ה"ר חיים וכן קיבל מהרי"ב ממהרי"ש. עכ"ד.

אולם הפרי חדש ס"ק יז כתב ע"ד השערי דורא דכל ראיותיו אינם כלום וסברת הריב"ם נראית אמיתית ונכונה שיש לחלק דדוקא בחיטין וקמח שצבורין ע"ג הקרקע והתליעו אסורים אבל כשצבורים בתוך הכד יש להתיר, ושכ"כ הט"ז סק"ח בשם הרוקח להתיר תולעים הנמצאים בקמח. וגם דעת האגודה להתיר תולעים הנמצאים בקמח (ואף בתבואה לדעתו, ועכ"פ הפר"ח מחלק דדוקא בקמח יש להתיר אם היה בכלי וכנ"ל) וסיים הפר"ח ולענין דינא כיון שרבו הפוסקים המתירים מצינו למיסמך עלייהו בהפסד מרובה ובלבד שיהיה מונח בכד. עכת"ד.

ובשולחן ערוך סימן פד כתב: תולעים הנמצאים בקמח אסורים שמא פירשו ושרצו על הארץ וחזרו. ומקורו מתשובת הרא"ש כלל כ סימן ג אולם גם על זה כתב הפר"ח די"ל שהרא"ש מיירי בקמח הצבור ע"ג קרקר ולא מונח בכלי.

והש"ך ס"ק טו נקט בדעת השו"ע דאף קמח שבכלי אסור ולאו דווקא קמח המונח ע"ג קרקע. וכ"כ הפרי תואר ס"ק יב וחלק על דברי הפר"ח.

האם יש חובת בדיקה

אולם הנודע ביהודה (קמא יו"ד סימן כז) הסכים להפר"ח דמסתבר טעמיה, ואף שרוב האחרונים אוסרים מכל מקום אין למחות במי שמיקל, ואם באו לשאול את המורה הוראה על הקמח שבכלי ישיב להם שרוב האחרונים אוסרים, ואם אעפ"כ ירצה השואל להקל לעצמו, לא ימחה בידו. וכל שכן שאין צריך לדרוש ברבים שאסור. וסיים וז"ל: ועכ"פ ידרוש שאין חיוב לבדוק מתחלה כלל. ע"ש.

ובדרכי תשובה סימן פד ס"ק ס הביא דברי הפסקי דינים להצמח צדק שג"כ מסכים כהפר"ח והדרכי תשובה ג"כ הסכים להקל בזה ע"ש. וראה בכל זה למרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בילקוט יוסף איסור והיתר חלק ב סימן פד הערה לט מה שהביא בזה באורך מדברי אביו מרן הגרע"י זצ"ל. ע"ש.

מה השיעור של "מיעוט המצוי"

והנה יש לדון עוד אם יש חיוב על כל דבר ודבר חובת בדיקה מתולעים או רק בדבר שהוא מוחזק בנגיעות גבוהה דהנה נפסק בשולחן ערוך (שם סעי' ח'): "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו, שמא יש בו תולעת.ע"כ. וכתב הש"ך ס"ק כג: אבל אותם פירות שאין דרכם להתליע כלל ודאי אין צריך בדיקה.

וצריך לדעת מה השיעור של דבר שמצוי להיות בו תולעת שיהיה עליו חובת בדיקה, ודעת הריב"ש (סימן קצא לענין עוף טמא, ובדיקת הסירכא) דשיעור מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה (30 אחוז ודאי אינו קרוב למחצה). אמנם בשו"ת משכנות יעקב סימן יז כתב דשיעור מיעוט המצוי הוא חלק אחד מעשרה וכתב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' ס"ג): שיש להתחשב בשיעורו של המשכנות יעקב. ויש שחששו אפילו בשיעור של חמשה אחוזים להצריך בדיקה. (ראה בספר בדיקת המזון כהלכה להרה"ג משה ויא עמוד 118 מש"כ בזה בשם הגריש"א והרה"ג שמואל הלוי וואזנר זצ"ל)

ועכ"פ מעיקר הדין יש לנו להורות כדעת הריב"ש וכן מתבאר מדברי שו"ת בית אפרים (יו"ד ריש סי' ו') שכתב: "גבי התלעה דתמרי שכיח טובא, עד שהוא כמו ספק השקול". וכן שמעתי מהגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל שהעיקר כדעת הריב"ש בזה.

מיעוט המצוי בדבר שמשווק במארז

ובדברים המשווקים בשקית אריזה כמו קמח, סולת, אורז, חומוס, וכדומה. יש לילך אחר האריזה ולא אחר הגרגירים של אותו המין ואם דרך משל ימצא על מאה חבילות עשרה חבילות נגועות, מכאן ואילך יש כאן חובת בדיקה לדעת המשכנות יעקב וכן ע"ז הדרך לדעת הריב"ש.

המציאות בסחורה טריה

והנה במציאות של ימינו הכל תלוי באופי וטיב הסחורה ואופן השיווק כי באותם הרשתות הגדולות אשר הסחורה נכנסת ויוצאת שם בתדירות גבוהה ואינה נמצאת במדפים זמן רב ורואים שהכל טרי ונקי, וגם הוגד לי שישנם אחראים מטעם הרשת לעבור על הסחורה אף על מה שמונח כבר במדפים ולא רק על מה שנמצא במחסן ואם המצא תמצא חבילה אחת שהיא נגועה מיד מסירים אותה וכל מה שקרוב לה, כי היא יכולה לגרום לנגיעות במהירות בכל הסחורה הסמוכה ולכן הם מקפידים על זה מאוד.

ומחמת הנהלים המחמירים הללו כמעט אין מצוי בחבילות סולת וכדומה נגיעות כלל, ואפשר לומר כמעט בוודאות שאין כאן חשש נגיעות בשיעור של מיעוט המצוי אפילו בשיעור של חמשה אחוזים וכל שכן עשרה אחוז או שלושים אחוז. ובפרט שכבר כתבנו דעת הפר"ח ודעימיה להקל בקמח הנמצא בכד ושהנודע ביהודה כתב שאין עליו חובת בדיקה.

מסקנה

מי שקונה סולת ממקום שהתחלופה שם רבה והאחסון טוב, אין עליו חובת בדיקה, ולרווחא דמילתא בשעה שפותח האריזה יסתכל לראות אם אין איזה קורים או גושים וכדומה וכן יסתכל בתחתית האריזה לראות שאין שם חרקים, ויכול להשתמש בה. (כמובן שמדובר שאף הוא מאחסן אותה בביתו במקום נכון וראוי ולא במקום שאין לחות ולא תחת השיש וכדומה, וגם לא שהתה הסחורה בביתו זמן רב)

בברכה

אלון בן שבת

עלונים בפרשת שבוע

הקדשת העלון