שאלה
בין הזמנים אב תשפד'
מי שנסע עם משפחתו לנפוש והבחין בנסיעתו במכונית שנתקעה באמצע הדרך והנהג אובד עצות, האם יש מצוה או חובה לעצור בצד הכביש ולהגיש עזרה לבעל המכונית?
תשובה
לכאורה דין זה תלוי בטעם מצוות פריקה אם היא מטעם צער בעלי חיים, או בכדי שיעזור לישראל בעת צרתו.
והנה כתב הרמב"ם (פרק יג מהלכות רוצח ושמירת נפש הלכה א) מי שפגע בחבירו בדרך ורואה את בהמתו רובצת תחת משאה, בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהמשא יותר מהראוי לה, מצוה עליו לפרוק המשא מעליה, והיא מצוה מן התורה, שנאמר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו, ולא יפרוק המשא וילך לו ויניחנו נבהל, אלא יקים עמו ויחזור וטעון משאו, שנאמר הקם תקים עמו, וזוהי מצוה אחרת.
וכתב עוד הרמב"ם בהלכה יד: מה שנאמר חמור שונאך, שונא זה אינו נכרי מאומות העולם, אלא ישראל הוא, והיאך יהיה לישראל שונא מישראל, והלא נאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, אמרו חכמים כגון שראהו עובר עבירה והתרה בו ולא חזר מרשעו, הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו, ואע"פ שלא עשה עדיין תשובה, הואיל ומצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו, ולא יניחנו וילך שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על כל נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקרי הדת. ע"כ.
ומבואר מדברי הרמב"ם שמצוות פריקה אינה משום צער בעלי חיים אלא משום צערו של ישראל, שהרי בבהמת גוי אינו מחוייב לפרוק. וכלשון הרמב"ם פסק השולחן ערוך חושן משפט סימן רעב סעיף ט-י.
ונראה דהרמב"ם סובר שצער בעלי חיים לאו דאורייתא, וכ"כ הגר"א שם ס"ק יא. וכן העמידו בגמרא בבא מציעא לב: את הברייתא שהיא מקור דין זה כרבי יוסי הגלילי שסובר שצעב"ח אינו מהתורה. וכ"כ כמה אחרונים בדעת הרמב"ם ומהם מהר"י עייאש בספר לחם יהודה דף צז ע"ד, ובספר מנחה טהורה דף צז ע"א בשם מרכבת המשנה, וכ"כ האור שמח בפרק כה מהלכות שבת הלכה כו, ועוד רבים מהאחרונים הביאם בבקיאות נפלאה ביחוה דעת חלק ה סימן סה, ע"ש.
אולם מרן בכסף משנה שם הלכה ט כתב דהרמב"ם סובר שצעב"ח מהתורה ומה שכתב שאם הייתה בהמת גוי אינו זקוק לה, דיבר דווקא לעניין טעינה, אבל לעניין פריקה, חייב אף בבהמת גוי משום צער הבהמה.
ומרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן סה) הביא סיוע לזה מדברי הרמב"ם עצמו בפרק כה מהלכות שבת הלכה כו שכתב: בהמה שנפלה לאמת המים אם יכול לתת לה פרנסה במקומה מפרנס אותה עד מוצאי שבת, ואם לאו מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה, ואע"פ שהוא מבטל כלי מהיכנו, שהרי משליכו לתוך המים, משום צער בעלי חיים לא גזרו. ע"כ.
ומקורו מהגמרא שבת קכח: דמקשי' והא קמבטל כלי מהיכנו, ומשני, מבטל כלי מהיכנו אסור מדרבנן, וצער בעלי חיים דאורייתא, אתי דאורייתא ודחי דרבנן, ע"ש.
ואכן הרמ"א בחו"מ סימן רעב סעיף ט נקט להלכה שצער בעלי חיים מהתורה וגם בבהמת גוי חייב לפרוק, ואפילו אין הגוי שם, שאין לחוש משום איבה. ע"ש.
אולם אין נפקא מינה לנידונינו שהרי כתב הרמב"ם הטעם של מצות פריקה משום צערו של הישראל (אף כי ישנו טעם נוסף לדעתו משום צעב"ח לאלו הנוקטים בדעת הרמב"ם שצעב"ח מהתורה.) וא"כ הוא הדין במכונית שאירע בה תקלה, והנהג ישראל עומד באמצע הדרך ומצפה לעזרה, ופעמים שיוכל לבוא גם לידי סכנה, (כי העמידה בצידי הדרך אינה בטוחה כלל, וכבר היו תאונות רבות באירועים כאלה, ובנוסף יש סכנה מצד מחבלים עוברי דרך שיכולים לפגע באותה השעה, כאשר אירע כן כמה וכמה פעמים)
ולכן יש חובה על כל נהג ותיק ומכונאי הרואה בצערו של זה, לעצור את רכבו לגשת ולעזור בתיקון המכונית.
ואף מי שאינו מכונאי, יכול לפעמים להגיש עזרה בדברים פשוטים כמו פירוק והחלפת גלגל, וכמו שכתב בערוך השולחן בסימן רעב אות ח: מי שפגע בעגלה הרתומה לסוס ושקעה ברפש וטיט, חייב לסייע לעגלון לפרוק המשא העגלה והסוס למקום יבשה, שזוהי מצות פריקה, וכן אם נשבר אופן מהעגלה, או החלק שהאופן מתגלגל בו, חייב לסייע ולתקן בכל מה שאפשר לו, וללוותו מעט עד שיראה ויווכח שהעגלה הולכת יפה למישרים. וכל זה ממצות פריקה וטעינה. ע"כ.
וכבר הבאנו דברי הרמב"ם לגבי שונא מישראל שהדין כן אפילו באדם שאינו שומר תורה ומצוות כדת.
וכן יכול להגיש עזרה ליתן לנהג מים למלא היכן שצריך במכונית, או אפילו להגיש לנהג עצמו מים לשתיה וכו' וצער האדם הוא נלמד בקל וחמור מצער בעלי חיים, ועיין ביחוה דעת הנ"ל שהביא להחוות יאיר סימן קצא דבאדם אין שייך לומר צער בעלי חיים דכל זה דווקא בבהמה משום שהיא חסרת דעת ונפש המשכלת, אבל האדם איבעי ליה ליתובי דעתיה, ע"ש. ודחה דבריו והוכיח מתשובת הרשב"א חלק א סימן רנב דאף באדם יש דין פריקה וטעינה ממה שאמרו בבבא מציעא ל: במעשה דרבי ישמעאל ברבי יוסי דפגע ביה ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי (חבילת עצים), אותבינהו, אמר ליה דלי לי וכו', ופריך והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינה לפי כבודו, ולא פריך והא אין פריקה וטעינה באדם, וע"כ דדין זה שייך גם באדם עצמו ולא רק בבהמה.
בברכה
אלון בן שבת.
הילולת ר' יצחק אבוחצירא בכולל כתר תורה כל שנה ככתבה הרבה ערק ושמחה גדולה.
מבית כתר תורה- בו תקבלו כל שבוע מאמרים נפלאים מפרשת השבוע, הלכה למעשה בענייני השעה, סיפורים מקורות חייהם של גדולי ספרד ועוד. תוכלו גם להקדיש את העלון לזכות יקיריכם.
