האם מותר לאבל להשתתף בסעודת פורים?

שאלה

האם מותר לאבל בתוך שנת האבל על אביו ואמו או על שאר קרובים, להשתתף בסעודת הפורים אצל מכריו, ואיך הדין אם יש שם מוזיקא?

תשובה

ראש וראשון לתשובה זו הוא הגאון רבי אהרון הלוי ( למעלה מ-450 שנה) בשו"ת זקן אהרון סימן ריג' וזה לשון השאלה: וששאלתם על ענין ראובן שמתה לו אמו והוא מלאכתו להיות מנגן בכינור בחופות ובסעודות של מצוה, אם מותר לו בפורים, ובחול המועד פסח, לנגן בסעודות אלה תוך שנה למיתת האם, אע"פ שאסור לסעוד בסעודת מרעות ושמחה, אם אסור לשמח גם כן אחרים אע"פ שאין לו מלאכה אחרת אלא זו?

והשיב שאכן דין אבלות נוהג בפורים (בצנעה, חזו"ע פורים עמוד קפז' ) ועוד שאמרו בגמרא לעשות אותם ימי משתה ושמחה, מלמד שאסור בהספד ותענית, משמע דלשאר דברים האבל אסור בהם, אלא שיש לומר שכל זה דווקא אבלות תוך שבעה, אבל אבלות של יב' חודש לא, שהרי הוא חייב בכל מצוות היום של פורים וסעודת פורים היא חלק ממצות היום והאבל חייב בה, והביא עוד להראב"ד דנראה מדבריו דעל כל פנים באביו ואמו יש להקל רק אחר שלשים יום.

והוסיף וזה לשונו: גם כי יש שכר לפעולתו שהוא משמח אחרים, ועוד שזאת היא פרנסתו וממנה כוחו, עכת"ד ע"ש.

הרי הביא שני טעמים להיתר האחד כיון שעבר שבעה לשאר קרובים או שלשים לאביו ואמו, והאבל חייב בכל מצוות הפורים, יש לומר דהוא הדין חייב בסעודת פורים במשתה ושמחה ובניגון כדת.

והשני שהוא משמח אחרים ועוד שזאת היא פרנסתו.

והנה ידוע הנידון כשאיזה פוסק כותב תשובה ומביא בה כמה טעמים להיתר, אם יש להסתמך על כל טעם לחוד או שאין להורות היתר אלא בצירוף כל הטעמים, וראה למרן הראש"ל יצחק יוסף שליט"א בעין יצחק חלק א' עמוד תקלא' בשם השדי חמד ועוד, שאם הוא מצרף טעם נוסף לדינו בלשון "ובפרט" או "ומה גם" לרווחא דמלתא נקט כן וגם בלא זה היה מתיר.

ואם כן הטעם השני שכתב הזקן אהרון כתב בלשון "גם" כי יש שכר לפעולתו שהוא משמח אחרים. ומה שכתב ועוד שזאת היא פרנסתו יש לומר דמלת "ועוד" חוזר על הטעם השני שנקט בלשון גם.

הלכך נראה דעיקר טעמו של הרב זקן אהרון הוא משום שיום הפורים הוא יום שהאבל חייב בו בכל מצוות היום ובכללם גם מצוות סעודת פורים.

והן עתה ראיתי בספר אור המועד לידידי הרה"ג אוריאל זאדה שליט"א בעמוד קיח-קיט שהוכיח כן מדברי מרן החיד"א בחיים שאל ח"א סימן כא' שדן לגבי בעל ברית שרוצה להזמין כלי נגינה על אף שהיולדת בשנת אבל וכתב להתיר על פי דברי הזקן אהרון שמותר היות ויום טוב שלו הוא, חזינן שהבין דעיקר ההיתר של הזקן אהרון הוא הטעם הראשון.

אולם בחזון עובדיה פורים עמוד קפ' כתב שאם יש בסעודה כלי נגינה "נכון שימנע האבל מלהיות שם" ע"ש אך מכל מקום לא נקט כן בלשון איסור אלא יש להימנע, וזאת על אף שראה להזקן אהרון שהרי הביאו בכמה מקומות.

ובספר אור המועד הנ"ל הביא מהחזון עובדיה אבלות ב' עמוד שסו' שפסק כהחיד"א הנ"ל ושלפי זה פשוט שהוא הדין לפורים, ולענ"ד אין להביא ראיה מהחיד"א, שהרי בנידונו עיקר ההיתר כיון שהוא יום שמחה של הבעל, והאשה מצווה לעשות רצון בעלה ואין הוא מחוייב לגרוע משמחת הברית בשל אבלות דאשתו, ועל זה הוסיף להביא ראיה מהזקן אהרון שאפילו לאשה עצמה יש להקל כיון שהוא גם יום טוב שלה, אך זהו רק תוספת טעם ולא הסתמך בהיתרו על הזקן אהרון בלבד ע"ש, ולכן אף שמרן הרב עובדיה זצ"ל פסק כהחיד"א בנידון הברית, עדיין כתב ויש להימנע בכלי זמר בסעודת פורים.

גם יש לי להעיר קצת על מה שכתב ההיתר באור המועד כהזקן אהרון אך לא ברור בדבריו דמיירי דווקא אחר שבעה לשאר קרובים או אחר שלשים על אביו ואמו, וברור שהזקן אהרון לא התיר בתוך שבעה ושלשים וכנ"ל וכן כתב והבין בספר כף החיים בסימן תרצו' בדעת הזקן אהרון. ( וכעת השיב לי הרב המחבר שאכן שם ליבו לזה ובמהדורה מחודשת שתצא לאור בקרוב ידגיש הדברים)

לכן למסקנה:

מותר לאבל אחר שבעה ושלשים להיות בסעודת פורים אף שיש שם כלי שיר , (וכן העידו כמה רבנים שכן הורה מרן הרב יצחק יוסף שליט"א בכמה מקומות ובאחד משיעוריו) ואם יכול להימנע ללא צער, עדיף, ובלבד שלא יתלו חוסר ביאתו לשם מחמת האבלות, שהרי אין אבלות בפרהסיא.

אולם נראה שבשמיעת מוזיקא דרך הטייפ יש להקל יותר בכל זה.

ואין לאבל להשתתף בריקודים עצמם, אלא אם כן הוא הרב מרא דאתרא ויש לחוש שאם לא ירקוד עם הציבור יראה כאבלות בפרהסיא ( ראה מש"כ בזה בחזו"ע אבלות ח"ב עמוד שסד' בשם הרב פרי האדמה וכו' ע"ש)

בברכה

אלון בן שבת

ואצרף כאן מה שהגיע לידי את תשובת מרן הגאון הראש"ל יצחק יוסף שליט"א

בדבר שאלתו אם אבל על או"א בתוך י"ב חודש יכול לקיים מצות סעודת פורים כהרגלו מידי שנה,  שמתבסמים ביין עם כלי שיר, ומה הדין אם עושה סיום מסכת, ומה הדין בסעודות חול המועד, שהרי  בשו"ת זקן אהרן הקדמון (סי' רי"ג) כתב שהאבל בתוך י"ב חודש מותר לו לנגן בפורים כאשר זו  אומנותו, וא' ההיתרים משום הוי שמחה של מצוה, שהאבל חייב בה, וא"כ נתיר לאבל גם אם יש שם  כלי נגינה.  

אכן בכל שמחה שאדם מחוייב בה, כמו שמחת פורים, מותר לאבל לשמוע כלי נגינה אף בתוך י"ב  חודש, ואמנם בספר ילקוט יוסף הלכות פורים (סי' תרצ"ה סעיף י"ד) נמשכנו אחר מה שנתבאר בחזון  עובדיה פורים, שאף האבל על אב ואם בתוך י"ב חודש, יכול להשתתף במסיבת סעודת פורים אשר  נערכת מחוץ לביתו, אך אם יש שם כלי נגינה, ימנע האבל מלהיות שם, שהנה הכנה"ג או"ח (סי' תרס"ט  הגב"י) כתב שבסעודת חתן תורה בשמחת תורה, יכול האבל להשתתף עמהם, וכן בסיום מסכת שהיא  סעודת מצוה, ואף בפורים קי"ל שאין אבילות נוהגת בו, יכול להשתתף בסעודת פורים, ואע"פ שיש  מקום לחלק, דשאני שמחת תורה שהוא יו"ט, מ"מ יש להקל כיון שיום פורים הוא יום משתה ושמחה,  ואף אם סועד מחוץ לביתו, או מזמין אורחים לביתו מותר, דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל, ומ"מ  אם יש שם כלי נגינה ימנע מלהיות שם, ורק שירה בפה מותר. כך מבואר בחזון עובדיה. 

אבל המעיין היטב בזקן אהרן הנז' יראה שהוא מחלק בין שמחה של סיום מסכת, וכיוצא, שאינו  מחוייב בה כעת, לבין שמחת פורים שכוונתו לשמחה של מצוה, והוא מחוייב במצוה זו כמו כל עם  ישראל, ולכן התיר אף בכלי שיר. וכן עיקר לדינא. 

והנה בשו"ת זקן אהרן הנ"ל סי' ריג נשאל על אחד שמתה לו אמו, ומלאכתו לנגן בכינור בחופות  ובסעודות של בריתות ופדיון הבן, אם מותר לו בפורים ובחוה"מ לנגן בתוך שנה למיתת הוריו, הרי  אסור לאבל לסעוד סעודות מרעות ושמחה, והשיב, שאבל לאחר השבעה, תוך שלשים יום על שאר  קרובים, וי"ב חודש על אב ואם, אסור לו ללכת לסעודת מרעות – כגון שהולך לסעודת רשות שעושים  במסעדה – אבל לגבי פורים נראה שאבילות י"ב חודש בטלה, שהרי אבל חייב בכל מצוות שבתורה  ומכללן שמחת פורים. והוכיח כן מברייתא (במסכת שמחות פ"ט הי"ג) על כל המתים אסור לילך  לבית השמחה עד שלשים יום, ועל אביו ואמו כל י"ב חודש, אלא אם כן היתה של מצוה. ומשמע שכל  שהוא לשם חיוב מצוה מותר, וגם כאן סעודת פורים היא שמחת מצוה, ולכן מותר לו להשתתף בה  ולנגן שם בכלי שיר. ומה שמצינו במו"ק כב: לגבי כניסת האבל לבית המשתה של חתן וכלה, שלא  התירו אלא במשיא יתום ויתומה, כי שם אינו חייב לבוא לחתונה ולשמח, אבל בשמחת פורים ושמחת  החג שהוא מצווה עליהם מותר. והביא שכן פסקו הראב"ד ורוב הגאונים. אמנם מרן זצ"ל בחזון  עובדיה פורים (עמוד קצד) הביאו רק לגבי ההלכה שכתב בעמוד למעלה: אבל שהוא אומן בכלי שיר  והוא בתוך י"ב חודש לאב ואם, שמותר לנגן לכבוד פורים. ובהערות למטה ציין לדברי הזקן אהרן.  אבל מי שיפתח את דברי הזקן אהרן בפנים, יראה שעיקר היתרו אינו מחמת שיש לאבל צורך של  פרנסה, אלא מפני שבמקום שמחת מצוה שכל אחד ואחד חייב בה, חכמים לא גזרו על האבל. למעשה  אם האבל יכול להתחמק, בסדר, אבל במציאות זה קשה, "בְּתֹוךְּ עַמִּי אנֹכִּי יֹשָבֶת" (מלכים ב' ד, יג) מי  שרוצה להקל יכול לסמוך על הזקן אהרן, שאינו יחידי, אלא העתיקוהו להלכה בספר עיקרי הד"ט או"ח סי' לו אות כב – לרבי דניאל טיראני, וכן הכף החיים סי' תרצו אות כו. גם בשו"ת זר"א ח"ב  חיו"ד סי' זק"ן כתב, שבתוך שבעה אסור שמחת בית השואבה, ואחר שבעה מותר. 

הראשון לציון הגאון רבי רפאל מיוחס בספרו פרי האדמה ח"א דף מא ע"ד ציין לדברי הרמב"ם  פ"ח מהלכות לולב הל' יג וזו לשונו: והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנים בכינור, וכל אחד  ואחד בכלי שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה – בפה, ורוקדים ומספקים ומפזזים ומכרכרים כל אחד  ואחד כמו שיודע – זה קופץ כמו גדי וזה רוקד קדצ'קה… – דברי שירות ותשבחות. עד כאן לשון  הרמב"ם. וסיפר הרב פרי האדמה על עצמו, שאף שהיה אבל, הכריחוהו רבני עיר הקודש ירושלים  להיות נוכח בשמחת בית השואבה, וכתב הטעם בזה, כי אם ילך כולם ישאלו: איפה הראשון לציון  והמרא דאתרא, והרי זו אבלות בפרהסיא. ומדבריו משמע שהיקל רק מטעם שזו אבלות בפרהסיא,  אולם מדברי הזקן אהרן הנ"ל משמע שיש להקל גם בלי טעם זה, כי מצוה על כל אחד ואחד לשמוח  בשמחת בית השואבה, ולכן באופן כזה חכמים לא גזרו על האבל כלל. 

ויה"ר שתזכו לעלות ולהתעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, מתוך בריות גופא ונהורא  מעליא שובע שמחות וכל טוב

בברכת התורה

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל