האם מותר לאכול בשר מיד אחר מאכלי חלב?

שאלה

מי שאכל גבינה, האם מותר לו לאכול מיד בשר? והאם יש חילוק בזה בין גבינה רכה לגבינה קשה?

מקור הדין בגמרא

בחולין קה. בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה, אמר ליה ולא כלום. איני והאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר, אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר, אמר ליה ולא כלום.

ופירש רש"י, אכל בשר אסור לאכול גבינה, משום שהבשר מוציא שומן ונדבק בפה ומאריך טעמו. (משא"כ בגבינה)

מחלוקת ראשונים בפירוש הגמרא

ודעת בעל הלכות גדולות (ספ"ו ברכות דף ט סע"ג) דאם אכל גבינה יכול לאכול אחריו בשר בלא קינוח הפה, וכ"כ התוספות חולין קד: שכן דעת ר"ת, וכ"כ היראים (סימן קמט) וכ"כ הרז"ה (בעל המאור ר"פ כל הבשר)

אבל דעת הרי"ף שצריך נטילת ידים וקינוח הפה והדחת הפה בין גבינה לבשר, וכן דעת הרמב"ם (פ"ט הלכות מאכלות אסורות הכ"ו) וכן דעת רוב הראשונים.

דעת שולחן ערוך

וכ"פ השולחן ערוך יורה דעה סימן פט סעיף ב וז"ל: אכל גבינה מותר לו לאכול בשר מיד, ובלבד שיעיין בידיו שלא ידבק דבר מהגבינה, ובלילה שא"א לעיין בהם צריך ליטול ידיו, וכן צריך לקנח פיו ולהדיחו, וקינוח הפה הוא על ידי שילעוס פת ויקנח פיו יפה. ע"כ.

חילוק בין חלב לגבינה

וראיתי למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביביע אומר (חלק ו יורה דעה סימן ז אות א) שהביא חידושי הרש"ש (חולין קג:) דדוקא גבי גבינה צריך קינוח והדחת הפה, אבל גבי חלב שהוא נוזלי ושותים אותו מתוך כלי ואינו נאכל בידיים כגבינה וגם אינו נדבק בין השיניים כגבינה, די בהדחת הפה בלבד, ואין צריך קינוח ונטילת ידיים. והרב ז"ל הסכים עמו להלכה ע"ש.

החומרא של מהר"ם

והנה מרן הבית יוסף באורח חיים סימן קעג הביא למהר"ם מרוטנבורג בתשובה (ד"פ סימן תרטו) שכתב,: בימי חרפי הייתי מתלוצץ בבני אדם שהיו נמנעים מלאכול בשר בהמה אחר גבינה, ואדרבה שרא לי מרי היה נראה בעיני כמו מינות, עד שפעם אחת מצאתי גבינה בין שיני מסעודה לסעודה, ומאז גזרתי להחמיר על עצמי בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר, ואין בדבר זה כחולק על התלמוד, ולא כמוסיף שהוא גורע, דהא אמרינן בחולין קה. אנא להא מילתא כחלא בר חמרא, דאילו אבא כד הוה אכיל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינתא עד למחר, אלמא דאע"ג דס"ל דשרי מסעודתא לסעודתא, אפ"ה משבח מי שעושה הרחקה יתרה כדברי אביו וכל חד וחד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות סייג ומשמרת וכו' ובבשר עוף אני מיקל כיון דעוף וגבינה נאכלין באפיקורן (דרך הפקר שאינו נזהר בהן, רש"י) ע"כ.

דברי הזוהר הקדוש ודיעות האחרונים בפירושו

והבית יוסף הוסיף להביא דברי הזוהר הקדוש פרשת משפטים דף קכה סע"א שכתב: מאן דאכיל האי מיכלא (דבשר וחלב) דאתחבר כחדא בשעתא חדא או בסעודתא חדא, גורם כמה רעות בעולם ע"ש.

והבין הבית יוסף שכוונת הזוהר גם על בשר אחר גבינה ולא רק על גבינה אחר בשר, ולא עוד אלא שמדבר גם על עוף וגבינה ולא כמהר"מ שהיקל בבשר עוף, ולכן סיים הבית יוסף שטוב ונכון להחמיר כדברי הזוהר.

אולם הפרי חדש (סימן פט ס"ק טו) והפרי תואר (סק"ו) הסכימו דהזוהר לא מיירי אלא בבשר בהמה ולא בבשר עוף וכמהר"מ.

ודעת הפרי תואר עוד בכוונת הזוהר שאין דומה דין גבינה אחר בשר דבזה יש להמתין ו' שעות לדין בשר אחר גבינה דבזה יש להמתין רק שעה אחת. וכ"כ הש"ך שם ס"ק טז.

וביביע אומר שם אות ד הביא להרב צרור המור (רבי אברהם סבע אביו של רביי צחק סבע שהיה חמיו של מרן הבית יוסף) בפרשת משפטים שהבין בזוהר שאף בבשר אחר גבינה יש להמתין ו' שעות, ועוד הוסיף שם דהמדקדים במצוות ממתינים בין גבינה אחר בשר ולהיפך עד ליום שלמחרת, ע"ש.

אולם הגאון מהרש"ל ביש"ש פרק כל הבשר סימן ו פירש להזוהר אך ורק בגבינה אחר בשר ולא להיפך.

ובספר חגורת שמואל ס"ק יח פירש דהזוהר מייר בגבינה קשה ולכן יש להמתין גם בבשר אחר גבינה.

ובשו"ת פני אהרון יו"ד סימן ו הוכיח מהזוהר פרשת פנחס דף רמו ע"א שמותר לאכול בשר אחר גבינה על ידי נטילת מים אמצעיים כמפורש שם, ושהזוהר בפרשת משפטים מדבר רק בגבינה אחר בשר.

אולם החיד"א בשיורי ברכה סק"ו הביא שיש שדחו דבפרשת תרומה מדובר על תבשיל של בשר אחר גבינה ולא בשר ממש.

אלא שלמעשה אף הבית יוסף לא הביא חומרת הזוהר בשולחן ערוך וכתב ע"ז ביביע אומר שהוא משום שכל שהזוהר חולק על התלמוד העיקר להלכה כהתלמוד וכמו שכ"כ הבית יוסף באורח חיים סימן כה ע"ש. ולכן השמיט חומרא זו בשו"ע כיון שהעיקר להלכה שמותר לאכול בשר אחר גבינה.

דעת בן איש חי, ועדות הרב אליהו מני

והבן איש חי ש"ב פרשת שלח לך אות טז כתב: ופה עירנו בגדאד אנו מורים כך, שאם היא גבינה קשה שעבר עליה שש חדשים ממתין שעה אחת לכל חודש אחד, שאם עבר עליה חודש אחד ממתין שעה אחת, ואם שני חדשין ממתין שתי שעות וכן ע"ז הדרך.

והביא להרה"ג החסיד רבי אליהו מני זצ"ל אב"ד חברון שהעיד, שאין מנהגם בעה"ק ירושלים להמתין אחר גבינה כלל בין בגבינה חדשה ובין בגבינה ישנה.

וכתב על זה שם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל דמאחר שיש לנו עדות שלא נהגו כאן להחמיר בזה יש להורות כדין הש"ס והפוסקים שמותר לאכול בשר גבינה גבינה אחר קינוח הפה בפת והדחה במים ונטילת ידיים

ומכל מקום מי שיש לו נקבים בשיניו ראוי שיחצוץ שיניו היטב בין הגבינה לבשר.

מסקנה

מותר לאכול בשר אחר גבינה ללא המתנה כלל בין גבינה רכה ובין גבינה קשה ובלבד שיטול ידיו ויקנח פיו בפת וירחוץ פיו במים, וכן המנהג שעושים בחג השבועות בשחרית שאוכלים גבינה ומברכים ברכה אחרונה ומקנחים וכו' ואח"כ אוכלים בשר וכמו שכתב כן הפרי מגדים סימן פט.

בברכה

אלון בן שבת