האם מותר להעיד בבית משפט?

נתבקש להעיד בערכאות

שאלה:

ראובן תבע את חברו שמעון בערכאות על ענין מסויים, ראובן התובע ידע שחברו יהודה יודע על העניין וביקש מהערכאות להזמין את יהודה שיעיד לטובתו, ואכן כעבור מספר ימים יהודה קיבל זימון ממזכירות ביהמ"ש על מנת להציג את מתן עדותו בפני השופטים, יהודה יצר קשר עם רבו ושאל אותו האם הוא יכול ללכת לביהמ"ש על מנת לתת עדות? יצויין על אתר שיהודה אמר לרבו שאכן ראובן צודק בטענותיו וכעת השאלה היא האם יהודה חייב ללכת ולהעיד בביהמ"ש לטובת חברו ראובן?

תשובה:

אסור ליהודה לילך להעיד לטובת ראובן בערכאות!

אלא אם ראובן קיבל אישור מביה"ד לילך לתבוע בערכאות רק אז מותר לעד להעיד לטובת מי שהביאו.

נימוקים:

יש בזה שני נידונים, דיני ממונות, ודיני איסור והיתר: מצד דיני ממונות, אף אם יהודה יודע שהנתבע חייב, אסור לילך ולהעיד ולחייבו בערכאות, אלא באופן שהיו מחייבים אותו גם בדין תורה. ולכן, אם אין עד כשר נוסף המעיד כדברי יהודה, הרי בבית דין לא היו מחייבים אותו על פי עד אחד, ולכן אסור להעיד על כך בפני ערכאות (חו"מ סי' כח סעי' ג) גם אם יש שני עדים כשרים, אסור להם ללכת ולהעיד, אלא אם אותו תובע קיבל היתר מבית דין לתבוע את חבירו בערכאות, אך אם הלך ותבעו באיסור, אסור ללכת ולהעיד לטובתו (שו"ת רמ"א סי' נב, הובא בחי' רעק"א סי' כח סעי' ג, ועיי"ש מה שהביא מהים של שלמה ב"ק פ"י סי' כג הובא בט"ז)

יסוד דין זה הוא על פי המבואר בגמרא (פסחים כב:) שהמושיט חבירו דבר שיעבור בו איסור (לדוגמה, כוס יין לנזיר), הרי המושיט עובר על איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט, יד). ומבואר שם עוד, שהאיסור מדאורייתא הוא רק אם חבירו לא יכל לעבור על האיסור אלא אם היה מושיטו לו (כגון שהוא נמצא מעברו השני של נהר), אך אם היה יכול לקחת את האיסור העצמו, אין המושיט עובר על איסור דאורייתא של 'לפני עור', אלא על איסור דרבנן של 'מסייע לידי עוברי עבירה' (יו"ד סי' קנא, ה) והכרעת אחרונים שאיסור 'מסייע' הוא אף כשהעובר הינו מזיד. (דרכי תשובה סי' קנא ס"ק יח, ודלא כדגול מרבבה יו"ד סי' קנא)

לאור מה שנתבאר, פסק הרמ"א (שם), שאסור ללכת ולהעיד לטובת חבירו בערכאות, משום שהתובע עובר בכך על איסור ואף אם התובע והנתבע הלכו לשם מרצונם. כמבואר בחו"מ (סי' כו, א)

והנה, יש שהעירו על דברי הרמ"א, שאיסור 'מסייע לידי עוברי עבירה' הוא כשהמסייע משתתף בהכנה לעשיית האיסור, אך כאן הלא התובע כבר עבר על האיסור לתבוע בערכאות, ומדוע יהא בזה איסור 'מסייע'. ועוד, אחר שכבר עבר התובע על האיסור, שוב יהיו העדים חייבים להעיד לטובתו, משום 'לא תעמוד על דם ריעך' והשבת אבידה, כדי שלא יעכב הנתבע את ממונו שלא כדין (שער משפט סי' כו ס"ק א).

אך האחרונים נקטו כדעת הרמ"א, וביארו שאף אחר שתבע הלה את חבירו בערכאות באיסור, עדיין יש איסור לעדים ללכת לשם ולהעיד, משום שבכך הם מייקרים את משפטי הערכאות, והם גם מסייעים לערכאות לגמור את פסק הדין ולבצעו, ועוד, שבכך הם מרגילים אנשים אחרים לילך ולתבוע בערכאות כשיראו שעדים כשרים אינם נמנעים מלהעיד שם. ואין בזה כלל נידון של השבת אבידה, שהרי בעל הממון עצמו אסור לו לילך לערכאות לתבוע את ממונו, ואף קנסוהו שאם יבא אחר כך לתבוע את הממון בב"ד, אין נזקקין לו, (כמבואר בסי' כו סעי' א ונתיה"מ ס"ק ב) וכל שכן שהעדים אינם מחוייבים בכך (ערך ש"י סימן כו, סק"א, אמרי בינה דיינים סי' כז, אולם המשפט סימן כו, אבני החושן סי' כו סק"א, ואורח משפט סימן כו).

ויש שהתירו אף להעיד בשקר לטובת מי שתבעוהו בערכאות באיסור (עי' שו"ת מהריב"ל ח"ג סי' מח, וספר הערכאות בהלכה עמ' קפ – קפא ובהערות שם). אמנם אם התובע עשה כן בהיתר מב"ד, אזי העדים מחוייבים ללכת ולהעיד לטובתו, משום השבת אבידה (אבני החושן סימן כו סק"א).

בברכה

יגאל אלון

הכנסו עכשיו לעמוד תרומה והיו שותפים מלאים בכל הזכויות של בית ההוראה כתר תורה https://ketertora.co.il/donate/