שאלה

מי שרוצה לחתוך ענבים בשבת לשני חצאים בכדי ליתן אותם בסלט האם זה מותר, או שאסור משום סוחט שהרי יוצא מעט משקה על ידי החיתוך?

תשובה

אכן שמעתי מאת הרה"ג אהרון בוטבול שליט"א שהשיב על שאלה זו, דאסור לעשות כן מאחר וידוע שסחיטת זיתים וענבים היא אסורה מהתורה, "ואפילו אם אינו צריך למשקה הנסחט" סוף סוף הוא פסיק רישיה, ואף שהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה, מכל מקום אסור מדרבנן כידוע, עכת"ד.

ובאמת שזה דבר חדש, ולא הו"ל לאשתמוטי דין זה בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים עד לדורינו, ולא שמענו מעולם מי שהזהיר בזה, וכן ראיתי ששאלו להרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א בזה"ל: שלום לכבוד הרב בחזו"ע התיר לחתוך אשכולית בשבת.האם גם מותר לחתוך ענבים (שסחיטתם מדאורייתא) לצורך קטן (שמסוכן אם יאכל ענב שלם). שלכאורה זה פס"ר דלא ניחא ליה וסוחט כלאחר יד?

והשיב: מימי לא שמעתי שאסור לחתוך ענב לשתים בשבת.

דברי הראשונים המתירים סחיטה בשבת כשהמשקה הולך לאיבוד

ועתה נבוא אל דבר ה' זו הלכה. איתא בגמרא שבת קמה. גופא כבשים שסחטן, אמר רב לגופן מותר, למימיהן פטור אבל אסור, ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר, ושמואל אמר אחד זה ואחד זה, לגופן מותר, למימיהן פטור אבל אסור, רבי יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן מותר, למימיהן חייב חטאת.

וצריך ביאור בדעת רבי יוחנן איך מתיר לסחטן לגופן בעוד שלמימיהן חייב חטאת, והא הוי לכל הפחות מלאכה שאין צריכה לגופה, ואפילו רבי שמעון דפוטר במשאצ"ל מודה דאסור מדרבנן?

ועל כרחך לומר דכל היכא שאינו צריך למשקה אין על זה שם מלאכה כלל, דמלאכת סוחט שייכא רק בצריך למשקה, וכן דעת ר"ת בתוספות כתובות ו. ד"ה מסוכרייתא, וכן דעת הרא"ם בספר יראים סימן רעד, וכן מפורש בהרב המגיד (פ"ט מהלכות שבת הלכה יא) והובא בבית יוסף סוף סימן שכ דכשסוחט לאיבוד הוא מותר, ושלזה נוטה דעת הרשב"א בחידושיו דף קיא בסוגיא דהאי מסוכריא דנזייתא ע"ש

וכ"כ הריב"ש בסימן שצד דהיכא דהולך לאיבוד מותר אפילו במתכוין דלאו כלום קעביד. והמגן אברהם סימן שכ ס"ק כג הביא להמ"מ והרשב"א והריב"ש, ושהר"ן חלק ע"ז דעכ"פ אסור מדרבנן ע"ש.

וראיתי בספר תהלה לדוד סימן שכ ס"ק ח שהביא עוד להרשב"א בחידושיו דף קמה שכתב וז"ל ולענין כבשים ושלקות, לגופן כו"ע לא פליגי דשרי ואפילו לתוך הקערה וכו'. ומדכתב כו"ע לא פליגי, משמע אפילו רבי יוחנן שסובר דלמימהן חייב חטאת מודה דלגופן מותר אפילו היכא שסוחטן לקערה ולא לאיבוד ממש, וזהו חידוש גדול דכל היכא שסוחט לגופן, אפילו היכא דבעיקרו איכא איסור תורה וכגון שסוחט למימיהן הדבר מותר לכתחילה.

והביא עוד שכן דעת האור זרוע בסימן נח שכתב במפורש דלא אסר רבי יוחנן כי אם לתוך הקערה, אבל לתוך הקערה לגופן מותר למימהן חייב חטאת. וע"ש מה שנתקשה והאריך בדבריהם. (וראיתי באו"ז הוצאת מכון ירושלים שגרסו בדבריו דלא אסר רבי יוחנן כי אם לתוך הקערה אבל לתוך הקדירה לגופן מותר וכו', וידוע ההבדל בין קערה לקדירה דבקדירה יש אוכל ובקערה אין אוכל , וכדאמרינן בגמרא שבת קמד: סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, דסתם קדירה יש בה אוכל ומשקה הבא לאוכל כאוכל, ואם כן אין שום ראיה מהאור זרוע דלא מיירי אלא בקדירה. והאמת שזו הגרסא מוכרחת כי הגרסא הקודמת אין לה ביאור.)

נמצאנו למדים דכל היכא שסוחט לאיבוד לדעת אלו הראשונים הוא מותר לכתחילה ואפילו בזיתים וענבים.

דיעות הפוסקים האוסרים סחיטה בשבת אפילו כשהולך לאיבוד

והן אמת שרבים מהראשונים חולקים על זה וסוברים שאף באין צריך למשקה הנסחט הוי מלאכה שאין צריך לגופה ואסור עכ"פ מדרבנן וכ"כ בספר התרומה סימן רמג ובסמ"ג (לאוין סה, הדש) וכ"כ בתוספות כתובות ו. בשם ר"י ובחידושי הרמב"ן (שבת קיא:) וכן כתב הר"ן.

וכן דעת השולחן ערוך סימן שכ' סעיף יח שהביא לבעל הערוך שמתיר לסתום נקב שבפי החבית בפקק של פשתן אף על פי שאי אפשר שלא יסחט, והוא שלא יהא תחתיו כלי, דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר, וכתב שדחלקו עליו ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה, כיון שהוא פ"ר אסור, וכ"כ המגן אברהם ס"ק ט דלגבי זיתים וענבים כיון דרובן לסחיטה קיימי, אסור אפילו כשסוחטן לגופן ע"ש ובפמ"ג.

אולם יש לומר דאף דאסור מדרבנן זהו דווקא במעשה סחיטה בידיים ממש, אבל מעשה סחיטה כלאחר יד, כגון הא שחותך הענב וסחיטה ממילא קאתי, הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן וידוע דמעיקר הדין הוא מותר וכמו שהאריך בזה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביביע אומר חלק ד סימן לד ועוד.

ואף השולחן ערוך הנ"ל שחלק על בעל הערוך, הסכים דבאופן שיש צד נוסף, יש להקל, וכמו שכתב שהעולם נוהגין היתר בדבר (שפוקקין הנקב שבפי החבית על ידי הברזא ואפילו כשיש כלי תחתיו)  ויש ללמד עליהם זכות, דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת, מותר, מידי דהוה אספוג שיש לו בית אחיזה. ולפי שאין טענה זו חזקה ויש לגמגם בה, טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב. ע"כ.

וכתב הט"ז דהשו"ע סמך על הערוך בצירף דעת הראב"ד שמיקל בספוג שיש לו בית אחיזה.

והמגן אברהם ס"ק כג הוסיף עוד דיש לצרף גם דעת הראשונים הנ"ל דסחיטה לאיבוד לאו שמיה סחיטה כלל ע"ש וע"ע בביאור הלכה ד"ה יש מי שמתיר.

דברי מרן בחזון עובדיה בחיתוך פירות הדר על גבי צלחת

וראיתי בחזון עובדיה שבת ד עמוד קמה הערה כ שהיא בשם ספר אשרי האיש להגירש"א זצ"ל שאין לחתוך בסכין פרי עץ הדר על צלחת, שעל ידי החיתוך יוצא משקה, וכתב על זה, וליתא, שכיון שאיסור סחיטה בפרי עץ הדר אינו אלא מדרבנן, אפילו אם תמצא לומר דהכא הוי פסיק רישיה, הוי פ"ר דלא ניח"ל בדרבנן (דלא אכפת ליה ביציאת המיץ) ומתר לכתחילה.

ומכאן יש שדייקו דכה"ג בזיתים וענבים יהיה אסור, אולם לא שתו ליבם דדברי הרב מוסבים דווקא היכא שחותך לתוך הצלחת ומקבל המשקה הנסחט ואין המשקה הולך לאיבוד, וכדכתב בהמשך דבריו דמותר אפילו לשתות את המיץ אחר כך, כיון דעיקר כוונתו הייתה לחיתוך ולא הוה ניח"ל ביציאת המשקה, וסוף סוף אינו משקה חשוב כמשקה היוצא מזיתים וענבים.

אבל היכא דחותך והמשקה הולך לאיבוד כבר כתבנו דרבים מהראשונים סוברים דהוא מותר לכתחילה, וגם להאוסרים אינו אלא מדרבנן והוי פס"ר דלניח"ל בדרבנן ומותר.

סחיטה כלאחר יד

ובפרט דפעולת החיתוך אינה מוגדרת כמעשה סחיטה בידיים ממש, אלא כלאחר יד, וברור דהוא קיל טפי, וראיה מהא דנחלקו הראשונים אם מותר למצוץ בפיו ענבים בשבת, דהנה בספר יראים השלם סימן רעד כתב וז"ל: והנותן בשר על המרק או שורה פת ביין ומחזיר בפיו ומוצץ המשקין, חוששני לו מחטאת, וכל שכן שלא ימצוץ בפיו משקה מענבים וכיו"ב עכ"ל. והובא בהג' מימוני (פכ"א מהל' שבת אות י) ובאורחות חיים (שבת אות יט), אולם בעל העיטור (יו"ט מחלוקת הי"ב דקמ"ו ע"ג) כתב דדברי היראים ליתא כלל ואפילו למצוץ משקה מענבים בפיו מותר לכתחילה דאין דרך סחיטה בפיו, אבל יניקה בפיו לכתחילה אסור וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו רבנן ע"כ.

גם השיבולי הלקט סימן צ חלק על היראים וכתב בשם אחיו רבי בנימין נר"ו דאין בזה דרך סחיטה כלל וכו' ע"ש וראיתי בספר מנוחת אהבה חלק ב פרק ו הערה 48 דהקשה דלכאורה אף שאינו דרך סחיטה עדין יש לאסור מדרבנן? וביאר דסחיטה בפיו הוי שינוי גדול וכדכתב הבית יוסף בסימן שכא בשם שבה"ל בשם ר' ישעיה גבי דיכת מלח בשבת בקת הסכין שהתירו בתוספתא, דכיון שהוא שינוי גדול הדבר מותר, ולפי זה ביאר הטעם דכתב העיטור דיניקה בפיו לכתחילה אסור, רצונו לומר דאף שהוא שינוי אבל אינו שינוי גדול, שהרי תינוק יונק משדי אמו, ולכן אף לינק מן הבהמה בשבת דאין דרכו בכך יש לאסור כיון שאינו שינוי גמור, ע"ש.

ואיני בא לומר דחיתוך הענב בסכין הוא שינוי גמור, דדבר זה נמסר לגדולים להכריע מה הוא שינוי גמור או לא, אבל הדבר הברור הוא דיציאת המשקה מהענב על ידי החיתוך בסכין הוא שינוי ואין בו חשש דאורייתא ולכן בצירוף מה שהמשקה הולך לאיבוד בוודאי שפיר דמי לעשות כן ואף לכתחילה.

ויש שאמרו כאן עוד טעם להתיר כיון דמשקה היוצא הוא חצי שיעור, ולא אכתוב בזה לעת עתה, כי די במה שכתבתי להתיר בשופי, ולית דין צריך בשש.

בברכה

אלון בן שבת