שאלה

לאור המצב הקשה השורר בצפון ארץ ישראל, רבים שואלים כעת בתקופת בין הזמנים, אם מותר לצאת לחוץ לארץ לצורך טיול, מאחר ואי אפשר להם ליסוע כמנהגם לצפון, מאחר והוא מקום סכנה?

תשובה

חומר איסור יציאה מהארץ ראה בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז

אופנים המותרים לצאת מהארץ

ואכתוב בקצרה האופנים המותרים לצאת מהארץ, כי הנה הרמב"ם ( פרק ה הלכות מלכים ה"ט) כתב וז"ל: אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, ולשא אשה, או להציל מן הגוים, ולחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוץ לארץ אסור אלא אם כן חזק הרעב בארץ, ואף על פי כן אין זה ממדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כליה למקום. ע"כ.

ומקורו מהגמרא עבודה זרה יג. אין יוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא ללמוד תורה ולשא אשה.

והתוספות שם בד"ה ללמוד תורה ולשא אשה, הקשו מדאמרינן בכתובות קיא. על אדם אחד שנפטר אחיו בחו"ל ללא בנים ובא לשאול את רבי חנינא אם יוכל לצאת לשם כדי לייבם את אשת אחיו, ורבי חנינא אסר לו? ותירצו ששם רצה לרדת לייבם אשת אחיו ולהשתקע שם, אבל אם יורד לחו"ל לישא אשה ולחזור לארץ, מותר.

האם מותר לצאת לכל דבר מצוה?

וגם ביוצא לדבר מצוה, כתבו התוספות שם דדוקא אלו המצוות שהם חשובות, ללמוד תורה ולישא אשה, אבל שאר מצות לא, אולם הביאו שבשאלתות דרב אחאי מפורש דגם למצות הקלות מותר, וכל שכן לשאר מצות החשובות.

ומרן הבית יוסף בשו"ת בית יוסף (אהע"ז סימן יד) תירץ דמצות יבום אינה גדולה כל כך כמו לישא אשה שהיא מצות פריה ורביה, שהרי היבם כבר קיים מצות פריה ורביה. ע"ש. וזה כעין תחילת דברי התוספות.

ובכסף משנה על הרמב"ם שם, כתב דאפילו להנך מצוות שכתב הרמב"ם לא הותר לצאת לחו"ל אלא בדעתו לחזור לארץ, אבל אם הולך להשתקע אסור.

יציאה לצורך טיול

והנה בגמרא מועד קטן יד. אהא דתנן אלו מגלחין במועד, הבא ממדינת הים, מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר, הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות, ואמר רבא ביוצא למזונות דברי הכל מותר, ביוצא לשוט דברי הכל אסור, כי פליגי ביוצא להרווחה, רבי יהודה מדמי לה ללשוט, וחכמים מדמים אותה למזונות, והלכה כחכמים.

הרי מפורש דלצורך טיול אין ליסוע לחוץ לארץ כלל, וכן פסק בשולחן ערוך בהלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ד וראה במשנה ברורה שם ס"ק יד ושער הציון שם אות יב.

וכן העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז,.

יציאה לקברי צדיקים

אולם בהערה שם כתב: ודע שאע"פ שהגאון מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן עד) כתב שלא ידענו מה מצוה יש להשתטח על קברי צדיקים, ולפי זה היה נראה שאין לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי הצדיקים אפילו על מנת לחזור, מכל מקום הרי סיים שם שהבית יוסף סימן תקסח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה, וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה ע"ש.

וכן כתב בשו"ת שדה הארץ (חלק ג אהע"ז סימן יא) שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות וכו'. וכ"כ הראש"ל בשו"ת פרי הארץ (חלק ג יו"ד סימן ז)

הלכך אם באותו המקום שהולך לטייל ישנם קברי צדיקים מותר ליסוע להינפש שם ובלבד שילך להתפלל שם בקברי הצדיקים ויחשב לו למצוה.

יציאה לזמן מועט

ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעב אחר שכתב בענין העיר "אילת" שיראה שיש לה דין חו"ל, כתב דאם עובר הגבול "שעה קלה" מדברי הרמב"ם מהלכות מלכים הנ"ל נראה דעיקר האיסור הוא בדירת חו"ל (נראה שדייק כן מדכתב, אבל לשכון בחו"ל אסור, וכו') אבל לצאת ולחזור והוא שוכן בקביעות בארץ ישראל התירו במקום צורך אפילו סחורה, ומשמעותו אפילו אינו חסר לו לפרנסתו, והיינו משום דשורש האיסור רק בדירת קבע, אבל בדעתו לחזור ובצורך כל דהו, לא גזרו.

וסיים שם: ובטיול על פי סברא לא נקרא צורך, ומכל מקום אם הולכים לזמן מועט מאוד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ברוך הוא, יש מקום לצדד להקל, וכמובן צריך להפך הכל לדבר מצוה עכת"ד.

וראיתי עוד בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה שכתב להקל ביציאה לחוץ לארץ לזמן מועט לצורך טיול באופן שעושה כן להנפש, ולא גרע ריפוי הגוף מפרנסה ע"ש.

על כן נראה למסקנא:

דנסיעה לחוץ לארץ לצורך טיול אסורה. אולם אם הולך באותו המקום לקברי צדיקים מותר. וכן כשרואה שיש צורך גדול באותה הנסיעה, הן מחמת המצב שיש כאן בארץ והן מחמת שפעמים יש בזה ענייני שלום בית (וכהא דהותר לצורך לישא אשה) יש להיוועץ עם חכם המכיר ויודע אותו הענין וינהג כהוראתו באותה השעה.

בברכה

אלון בן שבת