האם ניתן לעשות התרת נדרים דרך הטלפון

תשובה

מחלוקת ראשונים אם אפשר להתיר נדר על ידי שליח, או מכתב.

הטור בסימן רכח הביא דברי הרמב"ם (פרק ו מהלכות שבועות הלכה ד) שצריך הנודר לבוא לפני החכם כשיתיר לו, ואינו עושה שליח לישאל על נדרו, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיכול להתיר לו שלא בפניו כגון שישלח לחכם בכתב את נדרו והוא יודע שמתחרט ומתיר לו.

וראה בבית יוסף מקורו של הרמב"ם מנדרים ח: ועוד הוכיח כן מירושלמי פרק נערה המאורסה פ"י ה"ח מהו להתיר על ידי מתורגמן וכו' ומשמע דמספקינן דווקא במתרוגמן כיון דסוף סוף הנודר עצמו נמצא שם, אבל על ידי שליח לא מהני.

והריב"ש בסימן שע הביא שכן דעת הרא"ה, וכן כתבו הגהות מיימוניות (פרק ו מהלכות שבועות סוף אות ב) וכ"כ בהגהות מרדכי (קידושין סימן תק"ן) שהשיב מהר"מ (תשובות ופסקים למהר"מ סימן קיז) לא אוכל להתיר לך אם לא תבוא בעצמך, כי על ידי שליח אין להתיר כדאמרינן פ"ק דנדרים. ע"כ.

אולם הרא"ש (נדרים פ"א סימן ז) כתב בשם הרא"ם דיכול להתיר על ידי שליח והעיקר שהחכם ידע שהנודר מתחרט ויכול להתיר אפילו בלא דעת הנודר, דהפרת חכם כהפרת הבעל, ושכן הורה רבינו שמשון דאם שלח חרטת נדרו לחכם, (ששלח מכתב חרטה) מתיר שלא בפניו. ע"כ. וכן דעת הרשב"א בתשובה (חלק א סימן תקנד) דמתירין על ידי שליח וכל שכן מבעל דמפר נדרי אשתו, דבבעל היה לחוש שמא יוסיף מדעתו מפני שהיא אשתו, משא"כ באיניש דעלמא אין לחוש שיוסיף מדעתו.

והר"ן הביא דעת הרמב"ם ודעת רבינו שמשון ולא הכריע.

והנה על מה שכתב רבינו שמשון להתיר נדר כששלח החרטה בכתב, כתב הריב"ש סוף סימן שעד, דנוכל לומר דכתב ידו עדיף מהתרה על ידי שליח, ואף אם נאמר דלא מהני שליחות, על ידי מכתב יועיל, אלא שמדברי הרמב"ם נראה דלעולם צריך להתיר בפני הנודר, וגם מכתב לא יועיל, ונראה שיש לחוש לדבריו, ועובדא דבת יפתח יוכיח, עכת"ד.

וההוכחה מבת יפתח דאף שיפתח לא רצה לילך אצל פנחס, היה לו לפנחס להתיר נדרו על ידי מכתב, וע"כ דבעינן בפני הנודר ממש ואין די שישלח כתיבת ידו, ויפתח לא רצה לילך אצל פנחס.

אולם הדרכי משה הביא דמהר"ן משמע דאם על ידי מכתב אפשר להתיר, כל שכן שאפשר להתיר על ידי שליח ע"ש. (ומצאתי בהליכות עולם חלק ח עמוד עא שהביא עוד מהרשב"ץ ח"ב סימן קסג דעביד עובדא בנפשיה להתיר שלא בפני הנודר לאחד שכתב אליו שנתחרט על נדרו. ע"ש.)

ובשולחן ערוך סימן רכח סעיף טז פסק כדעת הרמב"ם דלא מהני הפרה על ידי שליח.

ובט"ז ס"ק כ נקט כדעת הריב"ש דאפילו על ידי מכתב לא מהני הפרה וכעובדא דבת יפתח.

אולם החתם סופר (יו"ד סוף סימן רכ) כתב לדחות הראיה מעובדא דבת יפתח, דיש לומר דאף על ידי מכתב יפתח ראה בזה פחיתות כבוד, אלא שכתב שקשה לעשות מעשה להקל. ובפתחי תשובה ס"ק ט כתב דבשעת הדחק אפשר קצת להקל על ידי מכתב. וכ"כ בשו"ת זרע אמת (ח"ג סימן קכה) דבשעת הדחק יש להתיר על ידי מכתב.

ולכאורה כשעושה התרה בטלפון עדיף טפי מעל ידי שליח, ואפשר שעדיף גם מעל ידי מכתב, שהרי קול הנודר ממש נמצא בשעת ההתרה, ויועיל אף לדעת הרמב"ם.

הטעמים שאין עושים התרה על ידי שליח

ובספר דברי שאול סימן רכח סעיף טז כתב הטעם דלא מהני על ידי שליח, משום שיש לפרש הנדר והסיבה למה נדר, ושליח יכול לשקר ולא נוכל לתופסו על שקרו דיאמר שהנודר שיקר, אבל כשהנודר עצמו בא ומפרט נדרו, ירא לשקר. ע"ש.

ולפי דבריו יש לומר גם כן דעל ידי טלפון יועיל התרה שהרי הנודר עצמו מפרט נדרו וירא לשקר.

ובמהר"צ חיות (נדרים ח.) כתב הטעם דלא מהני שליחות, כיון דהוי מילי, ומילי לא ממסרן לשליח, ולדבריו גם כן יש לומר דעל ידי טלפון לא הוי מילי שהרי הנודר עצמו מדבר ולא שליח.

וכן העלה בשו"ת שבט הקהתי דאפשר להתיר לכתחילה התרת נדרים בטלפון. (וע"ש עוד שהוכיח כן קצת מדברי המל"מ פ"ו דשבועות ה"ד)

וראיתי בספר הליכות מועד (פרק ב הערה כה) שהביא להרדב"ז (על הרמב"ם שם) שפירש הטעם דלא מהני שליחות בנדרים משום דבעינן שיבוא לפני המתירים בכדי שיתבייש ולא יהא רגיל בנדרים וכדי שיחקור החכם על החרטה, ולפי זה רצה לומר בנידונו בהתרת נדרים בערב ראש השנה שאין חקירה ובושה שהרי כולם מבקשים התרה בנוסח אחיד, אין צריך שיבוא הנודר עצמו ויועיל התרה דרך הרדיו, ומכל מקום נראה דלא פלוג, אבל מכל מקום נוכל לפשוט שדרך הטלפון יש להתיר.

וכוונתו דכל שיכול לבוא לידי חקירה ובושה מצד הנודר כשהנודר עצמו מגיע או אפילו על ידי טלפון , אף שכעת אין עושים כן וכהתרה דערב ראש השנה יועיל ההתרה בטלפון.

אבל כשאי אפשר לבוא לידי בושה וחקירה כלל כיון שאינו נמצא, אף שכעת אין נצרכים לעשות כן, כהתרה דערב ראש השנה, מכל מקום לא פלוג.

ויש להעיר על מה שכתב דלא פלוג מתשובת הריב"ש ריש סימן שע אהא דתניא בנדרים סה. המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, והטעם בירושלמי פירשו או מפני הבושה (שיתבייש ממנו ממה שנדר לו להנאתו ועכשיו מתחרט ומבקש שיתירו לו) או מפני החשד (שאם יתירו שלא בפניו לא ידע חבירו בהתירו וכשיראה אותו נהנה ממנו יחשדנו כעובר על נדרו) וכתב הריב"ש דמשמע דאם אין הנדר לתועלת חבירו מתירין לו שלא בפניו דלא שייך לומר שיתבייש ממנו כיון שאין הנדר לתועלתו וכו' ע"ש

הרי דלא אמרינן לא פלוג בנדרים היכא שלא שייך הטעם, והוא הדין בזה כיון שאין בנוסח התרת נדרים בערב ר"ה בושה כלל אין לומר בזה לא פלוג. (וראה מעין אומר חלק ה הלכות נדרים סימן כ שהביא שמרן זצ"ל בשיעור בלוין אמר שאחר אמירת הסליחות יעשו התרת נדרים וכולם יאמרו נוסח ההתרה גם אלו שצופים בלוין ע"ש)

התרה על ידי שליח, בנדר שאינו אלא מנהג.

וראה למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהליכות עולם חלק ח עמוד עא שכתב דכל הנידון הוא בנדר או שבועה ממש אבל להתרת מנהג שנהג ג' פעמים ולא אמר בלי נדר, כיון שאינו צריך התרה אלא מדרבנן, יכול להתיר על ידי שליח.