מי שהולך בחנוכה לצימר לבדו ואשתו מדלקת עליו בביתו, האם צריך הוא בנוסף להדליק נרות חנוכה בצימר? או נפטר במה שאשתו מדליקה עליו בביתו?

דברי הרא"ש והרשב"א באכסנאי שיש לו פתח פתוח לעצמו

לכאורה יש לזה דין אכסנאי שצריך להשתתף בפריטי עם בעל הבית, ואם אשתו מדלקת עליו בביתו נפטר הוא בזה, וכמש"כ הטור בסימן תרעז. אלא שכתב שם בדין אכסנאי שאם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין עליו בביתו, ולא במה שישתתף עם בעל הבית, אלא צריך להדליק בפתחו. והביא להרא"ש בתשובה שכתב, בן האוכל אצל אביו, או האוכל אצל חבירו, ויש לו בית מיוחד לשינה, צריך להדליק בו, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו, איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר. ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפילו הכי שייך חשד, כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק. ע"כ.

אולם הרשב"א בתשובה (חלק א סימן תקמא – תקמב) כתב, שאלה: מי שאוכל בבית חמיו הוא ואשתו ובניו אפילו פתח בבא לנפשיה, דינו כאכסנאי נשוי או לא. תשובה: איברא עכשיו שנהגו שלא להדליק בחוץ אלא בבתים, אע"פ שיש לו שני פתחים אינו חייב להדליק בהן שהכל יודעין שאין מדליקין בחוץ אלא בפנים. וכן מי שאוכל על שולחן בעל הבית "אפילו שוכב בבית בפני עצמו" אינו צריך להדליק, אבל מכל מקום צריך להשתתף עם בעל הבית, ולא דמי לאכסנאי שמדליק בתוך ביתו דהתם כבר הדליקו עליו, אבל זה צריך הוא להדליק כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר דצריך לאשתתופי בפריטי ע"ש.

נמצא להרא"ש מחוייב להדליק בפתחו מפני החשד, ולהרשב"א די שישתתף בפריטי עם בעל הבית. ובדרכי משה אות א כתב דאין מחלוקת בין הרא"ש להרשב"א וכ"כ הב"ח, דהרא"ש כתב כך לזמנו שהיו מדליקין על כל פתח מפתחי הבתים שבחצר דאיכא חשדא דעוברים ושבים לפני פתח הבית כשאינן מבני החצר. אולם הרשב"א מיירי בזמנינו שמדליקין ממש בתוך הבית ואין חשד כלל ולכן אפילו שוכב בבית בפני עצמו אין לו להדליק אלא במקום אכילה. ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת בית דוד סימן תעב בד"ה ולעניות דעתי. ע"ש. ועיין בשו"ת חסד לאברהם אלקלעי סימן כד מש"כ בזה.

דעת שולחן ערוך והרמ"א

ובשולחן ערוך סימן תרעז ס"א כתב וז"ל: אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית. והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. הגה: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל וכן נהגו. (תשובת הרשב"א סי' תקמ"ב) וכתב המגן אברהם (סק"ו) כהב"ח דהרא"ש מודה להיש אומרים בזה.

וכתב המשנה ברורה סק"ה דאם יש לו פתח פתוח וכו', הטעם משום חשדא, שיחשדו אותו שלא הדליק נר חנוכה, "ואפילו אם הוא יודע שמדליקין עליו בביתו לא מהני". ובשער הציון יג, ציין להטור שכתב כן ושכן מבואר ברמב"ם, והשולחן ערוך קיצר בדבר. (מאמר מרדכי) ובמאירי הביא דיעות בזה, ופשוט דאין לזוז מדברי הטור והרמב"ם, וכן העתיק הב"ח להחמיר. ע"כ.

הדלקה במקום שינה או במקום אכילה

וראיתי בשו"ת שארית יוסף כ"ץ (סימן עג והובא במ"א סק"ז בקצרה) שכתב, מי שאוכל בסעודה אצל חבירו וחוזר לישון בביתו דלא ידליק אצל חבירו אלא בביתו כשיחזור לשם בלילה לישון דהעיקר להדליק במקום שינה, ואף כי אנו שדירתינו מקום אכילה בבית החורף ומקום הלינה בחדר אחר, מ"מ זה ידוע כי כולנו מדליקים בבית החורף במקום שאנו אוכלים, ומקרי ההדלקה מקום לינה, אבל אם מקום הלינה רחוק במקום אחר ממקום האכילה יש להדליק במקום הלינה. "ודווקא באכסנאי שמדליקין עליו בביתו מותר". ע"ש.

וכוונתו בזה דאף שאכסנאי שמדליקין עליו בביתו אינו צריך להשתתף עם בעל הבית בפריטי כלל, מכל מקום כל שיש לו פתח לעצמו שבו הוא שוכב, היה לו להדליק במקום שינה ולא במקום אכילה, אלא משום שכבר מדליקין עליו בביתו, והיכן שהוא יושן כעת אין חשד בזמנינו שהכל מדליקין בפנים, לכן יכול הוא להדליק במקום אכילה דהיינו שישתתף בפריטי עם בעל הבית, אבל בעלמא לעולם יש להדליק במקום שינה. (אלא א"כ הוא בית אחד שיש בו מקום אכילה ומקום שינה, שידליק במקום האכילה, דכיון שהוא קרוב למקום השינה, הרי זה מוגדר כמקום שינה ג"כ)

האם אכסנאי יכול להדליק בחדרו בברכה

והשתא מי שהוא אכסנאי ואוכל אצל בעל הבית, אבל ישן בחדר נפרד ופתח פתוח לעצמו, לדעת הרא"ש מחוייב להדליק בפתחו אף שאשתו מדלקת עליו בביתו, ולדעת הרשב"א די שישתתף בפריטי עם בעל הבית. אולם לא נתבאר בדעת הרא"ש אם יש לו לברך על ההדלקה, וכן בדעת הרשב"א לא נתבאר היאך הדין אם ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפתחו אם יוכל לברך.

והנה כתב המהרש"ל בתשובה (סימן פה) אכסנאי הנשוי, אם אינו יודע שאשתו מדלקת עליו יכול להדליק ולברך, אבל אם יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אין לו להדליק, אם לא שהוא בבית יחידי שידליק מפני הרואין ולא יברך. ע"ש. הרי שכתב שאם יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אינו יכול לברך אפילו הוא בבית יחידי (ועיין ט"ז סק"א) וכ"כ הפר"ח (סק"א) דהיכא שיש לו פתח לעצמו ומדליק לא יברך, כיון דאינו חייב להדליק אלא מפני החשד, והרי זה כמו שכתב הר"ן גבי חצר שיש לו שני פתחים משתי רוחות דלא מברך אלא אחד פיתחא, וה"ה הכא ידליק בלא ברכה. וכ"כ הכנה"ג (תרעז הגב"י) שאין לברך כההיא דחצר. ועיין במגן אברהם (סק"ד) כתב שיש לחלק מההיא דחצר שיש לה ב' פתחים, ועיין מחצית השקל בביאור החילוק.

חילוק בין אכסנאי שאין אשתו עמו, לבין נשוי שמתארח אצל אביו

אלא שמדברי הכנה"ג גופיה בהגהות הטור בד"ה אמנם קשה לי, נראה שתולה ענין הברכה בפלוגתא דהרא"ש והרשב"א, דלהרא"ש שמחוייב להדליק במקום שישן ואין די בשיתוף יש לו לברך, ולהרשב"א דאין צריך להדליק היכן שישן ודי בשיתוף עם בעל הבית, אין לו לברך אם ירצה להחמיר ולהדליק היכן שישן. ולכן כתב שם על מי שרצה לחייב להדליק "בברכה" היכן שישן, דהפריז על המדה להצריך ברכה והיה לו לחוש לשיטת הרשב"א דדי בשיתוף ואין צריך ברכה.

אולם המעיין היטב בדברי הכנה"ג יראה דלא הצריך ברכה לדעת הרא"ש אלא בבן נשוי שאוכל אצל אביו יחד עם אשתו וישנים בחדר אחר, אבל באכסנאי שאשתו מדלקת עליו בביתו אף שיש לו פתח לעצמו אין לו להדליק בברכה לדעת הרא"ש כיון שאי"ז אלא מפני החשד.

וסברת החילוק בזה מצאתי בספר שולחן גבוה אות ג, דהא דאמרינן בגמרא "נר איש וביתו" ופירש"י איש וכל בני ביתו סגי ליה בנר אחד, הני מילי בבן שאינו נשוי, אבל בן הנשוי כיון שהוא ראוי להיות בבית בפני עצמו, וכעת הוא ואשתו אוכלים אצל אביו, אקרקפתא דאיש אשה רמיא, ובשלמא כשאינו נשוי היה נגרר אחרי אביו אבל כשהוא נשוי, אשתו נגררת אחריו ועליו מוטל החיוב להדליק ולהוציא את בני ביתו ואינו יוצא במה שאביו מדליק כיון שיש לו פתח בפני עצמו. ואפילו להרשב"א יש לו להדליק בברכה, דלא כתב הרשב"א אלא דלא צריך להדליק ודי לו בשיתוף אבל אם ירצה להדליק מדליק בברכה. אבל באכסנאי שאשתו מדלקת עליו אין לו לברך בין להרא"ש ובין להרשב"א. וסיים שם שהוא עצמו עשה מעשה כשהיה סמוך על שולחן אביו. ע"ש.  ועיין בשו"ת חסד לאברהם אלקלעי סימן כד בד"ה באופן דבן הסמוך, שחלק על דברי השו"ג ושאין לברך כלל אף בבן "הנשוי" אצל אביו.

ועיין עוד בכנה"ג שם ובשו"ת בית דוד סימן תעב שדנו בדברי הרא"ש והרשב"א אי מיירי אפילו בבן הסמוך על שולחן אביו או דווקא כשאין סמוך. ועיין בחזון עובדיה חנוכה עמוד קמו ואילך בד"ה אלא, וכן בעמוד קצב, ושם  העלה להלכה שבן נשוי הסמוך על שולחן אביו אין צריך להדליק נר חנוכה בפני עצמו וגם א"צ להשתתף בפרוטות עם אביו בעל הבית, ויוצא יד"ח במה שאביו מדליק, ואם רצה להדליק בפני עצמו לא יברך דהוי ברכה לבטלה. ע"ש. ונראה דאפילו בן נשוי שאינו סמוך על שולחן אביו שמתארח אצל אביו אין צריך להשתתף בפריטי מאחר דכעת הוא סמוך לגמרי על שולחן אביו, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, וכמש"כ בחזו"ע שם בעמוד קמה בשם רבי אברהם הלוי בקונטרס גן המלך (סימן מא) דבעל הבית שמהנה את אורחו לכל צרכיו , וכל מחסורו עליו, הלא גם הוא יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה ואין צריך להשתתף עמו בפריטי. ע"ש.

והנה בנידון דידן שהאכסנאי יש לו בית בפני עצמו ואינו סמוך על שולחן בעל הבית כלל, אף שאשתו מדלקת עליו  יש להצריכו להשתתף בפריטי עם בעל הבית, או להדליק בחדרו ללא ברכה, אבל כיון  שאינו אוכל עם בעל הבית כלל ולא נמצא עמו אלא בבית נפרד ממש (צימר) ואיך ישתתף עמו בפריטי, ועל כן היה נראה שידליק בחדרו ללא ברכה.

חידושו של הרב בית דוד

אך הנה ראיתי להרב בית דוד בתשובה בסימן תעג שכתב, בענין מי שהוא אכסנאי אלא שאין הוא לן יחד עם בעל הבית, אלא בבקתה נפרדת ("חאן" או "אודה" אחת כלשונו) שהביא דברי הרש"ל שכתב בדין אכסנאי שאם הוא דר "בבית יחידי" יש לו להדליק מפני הרואין "ללא ברכה", ופירש הרב בית דוד בדעתו שאין הכוונה לבית יחידי בפני עצמו ממש, (בקתה) אלא יש לו חדר מיוחד בפני עצמו בבית בעל הבית, (אף שיש לו פתח בפני עצמו) ולכן כתב שידליק ללא ברכה שהרי נפטר בהדלקת אשתו וגם בעל הבית שלו מדליק באותו הבית.

אבל אם יש לו בית יחידי ממש בפני עצמו ואינו אוכל עם בעל הבית כלל אינו נפטר בהדלקת אשתו, וחייב הוא להדליק באותה הבקתה ובברכה, ומחוייב הוא בזה משום שאינו יכול לעמוד באותו הבית ללא הדלקה כלל.

ולדבריו צ"ל דעד כאן לא מיירי הרא"ש והרשב"א אם חייב להדליק משום חשד או די בשיתוף אלא במקום שיש לו פתח פתוח לעצמו, אבל אם יש לו ממש בית יחידי בפני עצמו ואינו אוכל עם בעל הבית ואינו יכול להשתתף עימו בפריטי כלל, מחויב הוא להדליק לכו"ע מדינא ובברכה.

מי שנמצא במקום שאין רואה נרות חנוכה

וע"ש עוד שהוסיף להביא ראיה לזה מדין מי שהוא נמצא במקום של גויים שיש לו להדליק בברכה אף אם אשתו מדלקת עליו, (כמבואר בשו"ע תרע"ז ס"ג. ומש"כ בשו"ע סימן תרע"ו ס"א דאם מדליקין עליו בביתו אין לו לברך כשרואה הנרות, תירץ במאמר מרדכי (סק"ד והובא בשער הציון כא) שיש לחלק בין נמצא במקום שרואה הנרות דאין לו לברך, להיכא שנמצא במקום שאינו רואה נרות כלל ויש עליו חובת הדלקה וכיון שמחוייב הוא להדליק יש לו לברך, אלא שבסוף דבריו לא ברירא ליה כל כך חילוק זה בדעת השו"ע, אולם בחזו"ע חנוכה עמוד קנט נקט כן בפשיטות ע"ש.) הרי שכל שהוא חייב מדינא בהדלקה ולא רק מפני החשד, יש לו לברך גם כן על ההדלקה. (אגב, מש"כ הבית דוד שם עוד דיש לסמוך על הרמ"א ומהרי"ל ותה"ד שהביאם שם בתשובתו לענין הברכה נגד הרש"ל והבית יוסף כיון דרבים סוברים לברך שהם שלשה נגד מעטים הסוברים שאין לברך שהם שניים, וכה"ג לא אמרינן סב"ל אלא במחלוקת השקול וזהו לפי מה שיסד בסימן שלז. ובחזון עובדיה עמוד קנד חלק על זה דאמרינן סב"ל גם כשרבים אומרים לברך נגד מעטים. ע"ש. אבל לא חלק בדבריו על כלל תשובת הרב בית דוד דהיכא שיש לאכסנאי בית בפני עצמו ממש ואינו סמוך על שולחן בעל הבית ואינו אוכל עמו כלל דיש לו לברך אליבא דכולי עלמא.)

וראיתי בספר הליכות מועד בריש פרק דיני אכסניא בהערה שכתב שהרב בית דוד לא דיבר אלא אך ורק במקום שכולו גוים ולכן כתב שיש לו להדליק בברכה אף שאשתו מדלקת עליו ושכן מוכח בשולחן גבוה סימן תרעז אות ה. ע"כ. אמנם נראה מדברי הבית דוד שאין הנדון במקום של גויים דווקא, ואדרבא הוא מיירי שבעל הבית המשכיר לו המקום הוא ישראל (וכמו שכתב כן מפורש בד"ה ועוד כתב הרב"י) רק שאינו גר עימו באותה הבקתה אלא סמוך, וכל שיש לו בית בפני עצמו ואינו רואה נרות חנוכה באותו המקום כלל יש עליו חובת הדלקה אפילו הוא מקום של יהודים ובברכה, והרב בית דוד רק הביא ראיה ממי שנמצא במקום של גויים שכל שהוא מחוייב בהדלקה יש לו לברך אף שמדליקין עליו בביתו.

עכ"פ גם אם לא נסמוך על דברי הבית דוד לענין הברכה, אבל לענין חיוב ההדלקה ודאי שיש להורות כן, ואם יתווסף לנו שאירע שבאותו המקום אינו רואה נרות חנוכה כלל, באנו לדין מי שהוא במקום של גויים שמחוייב הוא להדליק נרות חנוכה ובברכה.

מסקנה

מי שהולך לצימר בבקתה אחת לבדו ואינו אוכל עם בעל הבית והוא נמצא במקום שאינו רואה נרות חנוכה כלל, יש לו להדליק נרות חנוכה ובברכה אף שאשתו מדלקת עליו נרות בביתו.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות ושותפות הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו ערוץ היוטיוב של כתר תורה