האם הדלקת נרות חנוכה בשמן זית למאור נחשב להידור, או שיש להדר בשמן זית למאכל דווקא?

תשובה
בגמרא מסכת שבת דך כג' .אמר אביי, מריש הוא מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר, האי משיך נהורא טפי, )מתחילה היה מהדר להשיג שמן שומשמין כיון שהוא דולק זמן רב יותר) כיון דשמע להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר האי צליל נהורא טפי. (כיון ששמע שרבי יהושע בן לוי מקפיד על שמן זית, היה מחזר אחריו כיון שאורו צלול יותר)

וכתבו התוספות שם שמדובר לגבי נר חנוכה שהרי מסקי' הטעם שם שאורו צלול יותר, דאילו מדובר לגבי שבת, פשוט שיש להדליק בשמן זית כיון שנמשך אחר הפתילה יפה. (ובשבת העיקר להדליק במה שנמשך אחר הפתילה)

והמאירי בדף כא' ד"ה ממה. כתב שיש להדר להדליק בשמן ולא בשעווה מאחר שעיקר הנס היה בשמן. והוא שאמרו בגמרא " כל השמנים יפים לנר ושמן זית מצווה מן המובחר"
ויוצא לדבריו שהטעם שיש להדר בשמן זית לחנוכה אינו רק מפני שאורו צלול אלא גם מפני שעיקר הנס היה בשמן זית.

דברי האחרונים שצריך שיהיה השמן דומה לשמן המקדש

וכן מבואר בשיורי כנסת הגדולה (סימן תרעג' הגב"י) שמצווה יותר להדליק בשמן מפני הנס שנעשה בו.
ולפי זה לכאורה יש להדר ולדקדק שיהיה ראוי לאכילה שיהיה ממש דומיא דבית המקדש וידוע שכך הייתה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכ"כ משמו בספר מים חיים עמוד 29. וכן ראיתי כתוב בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל.

והנה מקרוב יצא לאור ספר דברי שלום ובו תשובות והנהגות מאת גאון וקדוש ישראל מרן חכם שלום הכהן זצוק"ל ושם בהלכות חנוכה עמוד שעט' כתב בתשובה ה' שאין צורך להדר להדליק בשמן זית הראוי למאכל. ובהערות שם כתב שאפשר לכתחילה להדליק בשמן למאור וראיה לזה מדברי הבן איש חי פרשת וישב הלכות חנוכה סעיף יב שכתב ששמן זית מר שאינו בר אכילה מותר להדליק בו ע"ש (וכ"כ כף החיים בשמו בסימן תרעג') ואם כן שמן למאור ודאי לא גרע משמן מר.

וכתב עוד שם " ורבינו עצמו לא הקפיד להשתמש תמיד בשמן הראוי לאכילה" ושפעם נשאלה על זה הוסיף בדרך צחות " גם שמן הראוי לאכילה בעת שמדליקים אותו , הרי הוא מתחמם וכבר אינו נעשה ראוי לאכילה" (וזה דרך הלצה, וכדרכו, כנודע.)

דברי הרב וואזנר שאין צריך דומה ממש לבית המקדש

וכן ראיתי בשו"ת שבט הלוי ח"ט סימן קמג' שכתב דאפילו אם צריך דומיא דמקדש , פשוט דאין עושים דמיון שלם ממש בין שמן חנוכה לשמן המקדש .

וכך דעת הגאון ר' ניסים קרליץ בספר חוט השני עמוד שיט' וכ"כ בספר כאייל תערוג בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל וכן משמע בחזון עובדיה עמוד פא' ע"ש היטב.

שמן למאור ראוי מעט לאכילה

ובפרט שגם השמן למאור ראוי הוא לאכילה אלא שאין לו אישור ממשרד הבריאות מחמת רמת החומציות שבו.

ונשאלתי מאת בני "מאיר" שיחי', לאור האמור במי שירצה להדליק מכאן ואילך בשמן למאור אם ראוי הוא למה שהבטיחו חז"ל " הזהיר בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים"?

והשבתי לו לענ"ד שהכל תלוי בכוונתו, שאם אינו איש הלכה ואין דרכו וביכולתו להכריע בין החכמים, אלא הוא נוהג תמיד בכל העניינים לפי גדול אחד, אזי באופן שאותו גדול אינו מקפיד על שמן למאכל, אם כן יוכל גם הוא להדליק בשמן למאור ויחשב הוא לו לזהיר בנ"ח.

אולם אם עושה כן מחמת שחס על כספו, כבר אינו בטוח שנכלל הוא בזאת הזהירות.

ומי שהוא תלמיד חכם ודרכו ללמוד פסקי הדין בעיון מריש ועד גמירא וידיו רב לו בכללי הפסיקה ודרכו להכריע בכל הלכה להחמיר או להקל (לאפוקי מהמחמירים תמיד) לאחד כזה אם הכריע בנידונינו ששמן למאור הוא מן המהדרים יכול הוא להדליק בפשיטות בשמן למאור ויחשב לו לזהיר בנר חנוכה.

בברכה
אלון בן שבת