שאלה

האם מותר להיסתכל במשודכתו לאחר שהחליט שהוא חפץ בה?

תשובה:

מותר להסתכל אבל אסור להתבונן בה בעיון.  

נימוקים:

אמרו חז"ל בגמ' (קידושין מא.) אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו [וישנאה],והתורה אמרה: "ואהבת לרעך כמוך".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות אישות פ"ג הי"ט) אין ראוי לאיש לקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו, שמא לא תמצא חן בעיניו ונמצא מגרשה או שוכב עמה והוא שונאה. וכן כתב עוד בפירוש המשניות (מסכת סנהדרין פ"ז מ"ד) אם הסתכל בה לידע אם היא יפת מראה כדי שישא אתה, או מכוערת בצורתה ולא ישאנה, הרי זו חובה, והתורה זירזה על כך, ואנשי הצניעות מן התורניים עושים כן. ע"כ.

וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן כא, ג) מותר להסתכל בפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן.

אולם אחר שראה החתן את הכלה והחליט שמצאה חן בעיניו, יזהר שלא יתבונן בה עוד, אבל ראיה בעלמא בלי התבוננות מותרת, ובלבד שלא יתכוון ליהנות, וכדין הסתכלות בכל אשה אחרת.

ועל החתן להבהיר הלכה זו לכלה, כי רובן לא יודעות זאת ועלולות להיפגע. וכן פסקו בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן רמט), וחוט שני (עמ' נו, נז) ועיין משנ"ב (עה סק"ז), וכתב בערוך השולחן (אבן העזר סימן לה אות ב), שלכתחילה ודאי יותר נכון שהחתן יראה את הכלה קודם שיעשו את התנאים, שאם לא כן, אולי אף שיראנה קודם החופה לא תישר בעיניו, ויתבייש מלנתק את התנאים.

ולכן, פשט עתה המנהג שרואים זה את זו קודם התנאים, ומנהג כשר הוא הבנוי על קו הדין ועל השלום. ולא כאותם שעושים את התנאים, ואין החתן רואה את הכלה אלא קודם הקידושין, ואם לא תישר בעיניו יבטל הצעת השידוכים. וכן כתב בספר טיב קידושין, שבודאי אין לסמוך על מה שיראנה לילה שקודם החופה, כי אם אז לא תיטב בעיניו, יבטל השידוך, וכדי בזיון וקצף הוא, אחר ההכנות שטרחו והכל מוכן לסעודה. ע"כ. אולם, אחר שכבר ראה אותה ומצאה חן בעיניו, אין היתר להתבונן בה בעיון, שהרי עדיין אינה אשתו ואינה מותרת לו כלל. ומה שיש חושבים שמותר להתבונן בה כיון שהיא משודכת לו, הרי זו טעות מוחלטת, שהרי אפילו אם היתה מקודשת לו, עדיין אסורה היא עליו עד שיכניסנה לחופה ויברך שבע ברכות ויקחנה לביתו, שרק אז נעשית כאשתו לכל דבר.

אבל קודם לכן, הרי דינה ככל פנויה, וכל שכן שכל הפנויות היום הן באיסור נידה, והרי היא ככל אותן נשים האסורות עליו באיסור ערוה.

ואף שפסק מרן בשלחן ערוך (אבהע"ז סימן כא, ד), מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נידה והיא ערוה לו, ואף על פי שיש לו הנאה בראייתה, הואיל והיא מותרת לאחר זמן, אינו בא לידי מכשול. אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה. ע"כ.

ומבואר שמותר להסתכל על אשתו נידה, כיון שעתידה להיות מותרת לו, ולכאורה כיון שהמשודכת עתידה להיות מותרת לו, אולי נתיר לו להסתכל עליה?

אולם רב המרחק ביניהם, כי במשודכת כיון שעדיין לא נשאה ולא התייחד עימה, יש לחוש לדבר עבירה.

ועוד שאין הכרח כלל שבעוד זמן תהיה מותרת לו, כי פעמים שאחד הצדדים מבטל את השידוך מסיבות שהן. וכן פסק הרב יפה ללב, היינו הסתכלות יתירה יותר משיעור היכרות שזו דרך הנאה.

והנה בשו"ת תורה לשמה (סימן שצד) נשאל, על איש שהזדמנה לפניו אשה לצורך עסקיו, האם מותר לו להסתכל עליה בדברו עימה או לא?

וכתב שתלוי הדבר, אם מתכוון לראות את יופיה, ונוח לו שהזדמן לו ליהנות ממנה, הרי זה בודאי שעובר איסור. אבל אם אינו מתכוון, ולא נוח לו שהזדמנה לפניו, ואדרבה הוא חפץ ורוצה שתלך מלפניו כדי שלא יראנה, אלא שבעל כרחו רואה אותה כי מוכרח לדבר עימה ולהשיב לה עבור עסקיו, ואי אפשר לו לסגור את עיניו ולדבר עימה, אין בזה איסור. ע"כ.

אמור מעתה, איזה חתן יוכל לומר שלא נוח לו להסתכל בכלתו, וחפץ שתלך מלפניו, ורק בעל כרחו הוא רואה אותה?! על כן, ירא שמים יחוס על עצמו, וקודם שנפגש ילמד על חומרת ההסתכלות האסורה, לבל יכשל חס ושלום.

וכתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סימן רסח), רע המעשה שבעוונות הרבים נעשה מנהג אפילו אצל בני ישיבה, שקודם השידוך כשבאים לראות וליראות מתראים קודם השידוך עד שמונה ועשר פעמים או יותר, ויושבים בכל פגישה כמה שעות ומסתכלים בבתולה שהיא ערוה לו, שהרי היא נידה, והוא יושב ומדבר ונהנה ממנה, ואדרבה, כל שאינו נהנה ממנה אינו רוצה בה. וכבר נעשה להם כהיתר גמור, ופעמים אחר יציאות רבות מחליטים שאין מתאימים זה לזה, וככה הוא והיא עושים לפעמים עם עשרה בחורים פחות או יותר. ובודאי שיש בזה כמה וכמה איסורים: הסתכלות, הרהור, ועוד ועוד.

וידוע שאין היתר ליהנות מהדיבור עם בתולה אפילו שכוונתו לישאנה, שכל שלא נשאה הרי היא אצלו ככל בתולה. עיין שם עוד בדברים היוצאים מן הלב. גם הגאון רבי נסים קרליץ (חוט שני עמוד נו) כתב:"ואיסור הסתכלות והרהור במשודכתו, עומד במקומו כדין כל אשה, ויש להיזהר בזה מאוד, ובפרט אם הפגישות תכופות או ארוכות שאז קשה שלא להכשל בזה".

וכתב עוד (עמוד מז) "עיקר דרגת האדם תלויה בזהירות בעניינים אלו של ראיה וקדושה. והם הם הקובעים את דרגת האדם, שאם נזהר בהם כהוגן, הרי נקבע גודל מדרגתו לפי זה, ומשם יכול לעלות מעלה מעלה, וחס ושלום להיפך".

למסקנה :

הסתכלות בעלמא מותרת הבטה בעיון אסורה.

בברכה

יגאל אלון