שאלה :

ראובן שכר דירה בת 4 חדרים משמעון לזמן של שנה שלימה במחיר מסויים, באמצע השנה חלה עלייה במחירי השכירות באותו אזור, שמעון המשכיר ניגש לשוכר ואמר לו מכיון שעלו מחירי השכירות אזי הוא מבקש לחייב את ראובן בתוספת עבור החודשים שנשארו, ובמידה וראובן יסרב יהיה עליו לעזוב את הדירה כבר בסוף החודש הנוכחי אע"פ שזה באמצע הזמן, ראובן מצידו לא ידע מה לעשות לכן הוא פנה לרב על מנת לברר את ההלכה מה הרב ענה לו?

תשובה:

אין המשכיר רשאי להעלות את מחיר השכירות, לפיכך השוכר בית מחברו לזמן קצוב אין המשכיר רשאי להעלות את מחיר השכירות כל אותו זמן כלל אפי' אם התייקרו הדירות,

נימוקים:

ראשית יש לומר שאין רשאי המשכיר להעלות את מחיר השכירות בגלל שקבעו תקופה לשכירות במחיר מסויים וכך הובא בתשובת הרא"ש (כלל א סי' ו) דבשכירות לזמן קצוב אינו יכול להרבות לו שכרו אף אם נתייקרו שאר הבתים,

ולמעשה כך פסק מרן בשו"ע בחו"מ (סי' שיב סעיף י) וכ"כ גם הרמ"א (שם, סעיף ט בהגה) וז"ל וכן אם שכרו לזמן קצוב אע"פ שנתייקרו הבתים או הוזלו אינן יכולין לשנות רק כפי שהתנו.

כמו כן מרן בשו"ע הביא חילוק בין שכירות לזמן קצוב לבין שכירות שלא לזמן קצוב, היינו מתי שהמשכיר קצב זמן לשכירות לדוגמה לשנה שלימה, אזי הוא לא יכול באמצע השנה לבקש העלאה, אבל אם הוא לא השכיר לזמן קצוב אזי הא יכול להעלות את המחיר, ולומר לשוכר שאם הוא לא מעוניין אזי שיעזוב את הדירה,

מקור הדין של השו"ע הוא מתשובת הרשב"א הובאה בב"י (שם) וז"ל הרשב"א "שכל האומר אני משכיר לך בית זה בכך וכך לשנה, כל שיעמוד שם אינו חייב אלא לפי אותו הסך בלבד ואפי' אייקור בתי, שלא לשנה אחת בלבד השכירה לו, אלא כך אמר לו כל זמן שתעמוד שם ולא אוציאך משם תעלה לי כך וכך בכל שנה, ולא עוד אלא אפי' בא להוציאו משם משנה ראשונה ואילך אינו רשאי אלא א"כ הודיעו הזמן הקצוב וכו'"

אולם מיד עם סיום זמן השכירות שקצבו ביניהם תחילה רשאי המשכיר להעלות את דמי השכירות

וכ"כ הסמ"ע (סי' שיב ס"ק ו),

האמנם אם עלו מחירי השכירות באמצע הזמן באופן מוגזם וקיצוני יש לדמות זאת לאדם גרוש שנשא אשה והיא פסקה עימו לזון את בתה חמש שנים לאחר הנישואין בין אם המזונות יוקרו או יוזלו, וכתב הט"ז (אבה"ז קיד סק"ב) שכל מה שחייב לזון את הבת זה דווקא אם נהיה יוקר סביר, אבל אם התייקרו המזונות באופן חריג ומוגזם הוא לא חייב להוסיף לה על פי המחיר היקר, וכ"כ הב"ש שם.

אולם בספר בית מאיר (שם) חלק על הט"ז והב"ש וחייב את הבעל לשלם גם את התייקרות המזונות הלא שכיחה,

גם בשו"ת לב מבין בירדוגו (אבהע"ז סי' נו) חלק על הט"ז והב"ש.

אבל בספר אמרי בינה חלק על הפוסקים הנ"ל והעלה לדינא כמו הט"ז והב"ש

וגם בנידו"ד אם התייקרה השכירות באופן קיצוני נראה שיש לתלות דבר זה במחלוקת שכתבנו שלדעת הט"ז והב"ש מכיון שזה לא שכיח ממילא כשם שבבת הוא לא חייב להוסיף את מחיר ההתייקרות כך גם בשכירות לא יהיה חייב להוסיף, אבל לפי שאר פוסקים שמחייבים אותו להוסיף את מחיר ההתייקרות במזונות גם כאן יחייבו,

ולדעתי מכיון שהשוכר מוחזק בכסף הוא יכול לומר קים לי כהט"ז והב"ש ולא להוציא ממנו יותר כסף ולהישאר באותו מחיר לפחות עד סוף החוזה.

למסקנה:

א"כ שמעון המשכיר אינו יכול לומר לראובן להעלות לו שכר  הדירה מכיון שהוא קבע איתו לזמן קצוב של שנה. ודין זה יהיה גם אם עלו המחירים באמצע הזמן באופן קיצוני.

בברכה

יגאל אלון