זכות בעלות על סחורה פגומה

זכות בעלות על סחורה פגומה

שאלה:

ראובן עובד במפעל מסוים והוא אחראי על קניית חומרי הגלם, לפני מספר ימים הגיע למפעל משלוח שהוא הזמין, אך כשהוא בדק את המוצרים הוא גילה שהם פגומים, לאחר שראובן דיבר עם היצרן שנמצא בחו"ל הוא הסכים שעליו לשוב ולשלוח מוצרים תקינים, ראובן שאל אותו איך הוא מעוניין שיחזירו את המוצרים הפגומים, ענה היצרן כי לא שווה לו להחזיר אותם אליו כי הרווח עליהם לא יגיע להוצאות ההובלה, ומשכך, אין לו צורך שיחזירו אותם אליו.

כעת ראובן שואל מי זכה במוצרים האם בעל המפעל? או שראובן שאחראי על הרכש רשאי לקחתם בעצמו?.

תשובה:

זה תלוי בהרבה גורמים משתנים כמבואר בגוף התשובה.

נימוקים:

כיוון שהתגלה מום במקח הרי המקח בטל והסחורה שייכת ליצרן ולא לבעל המפעל כמובא בשו"ע (סי' רלב ו-ז). שמוצר שבני המדינה הסכימו שהוא פגום ו/או תקול 'מחזירין' פירוש הדבר שזה חוזר ליצרן. אלא שבמקרה שהיצרן אינו רוצה לקחת את המוצרים בחזרה אליו ישנו הבדל עקרוני אם היצרן התכוון לתת את המוצרים הפגומים במתנה, או בחינם, או בהנחה גדולה, או כפיצוי על עיכוב משלוח המוצרים התקינים, או שהוא התכוון להפקירם? כמובן שבמסגרת מצומצמת זו אי אפשר לפרט על כל מקרה אנו נתמקד רק בכמה אופנים עיקריים או למתנה או להפקרה, וכדלהלן:

• אם כוונתו של היצרן היא למתנה, ברי וברור שכוונתו לתת את המתנה לבעל המפעל שהוא הלקוח שלו ואותו הוא רוצה לפצות, וזאת בנוסף על המוצרים החדשים והתקינים שהוא צריך לספק לו. ובמקרה כזה פשוט שאין רשות לראובן (העובד) לקחת את המוצרים לעצמו.
• אם כוונתו של היצרן להפקיר את המוצרים היות ואין לו דרך להפיק מהם רווח, אזי הדין הוא שכל הקודם בהן זכה בהן!

ומאידך, עלינו לברר מי זכה במוצרים האם בעל המפעל זכה במוצרים, או שהם עדיין הפקר והפועל יכול לזכות בהם.

והנה אם הסחורה מונחת כבר בשטח המפעל אזי לכאורה זכה בה בעל המפעל בקניין חצר, שהרי חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמ"ש בשו"ע (סי' רסח, ג) ואף שלדעת הרמ"א (שם) שמציאה שאינה רגילה לבוא לחצרו אין חצרו קונה לו שלא מדעתו, כבר חלקו עליו כמה אחרונים והכריעו שחצר קונה אף באופן כזה (עיין בנתיבות המשפט שם סק"ג ובקצוה"ח סי' קפג סק"ט).

ואם הסחורה עדיין לא נכנסה לשטח המפעל או שהיא מונחת עדיין במשאית המשלוח שהחצר אינה קונה לבעה"ב מהטעם הפשוט מכיון שהסחורה עדיין בכליו של מוכר היא נקראת הפקר שכל הקודם בה זכה בה.

אמנם אף במקרה זה שהסחורה היא עדיין הפקר ישנם מקרים שלא יוכל הפועל לזכות בה לעצמו ונביא דוגמא מנושא אחר כדלהלן:

ידוע הדבר שאם פועל מצא מציאה בשעת העבודה הרי המציאה שלו, מהטעם הפשוט שהעובד לא השתעבד לעבוד לבעה"ב אף בזכיה במציאה, אך אם חלק מעבודתו של הפועל היא גם למצוא מציאות עבור בעל הבית כגון: ששכרו ללקט דגים מהאגם ומצא בו ארנק הרי הארנק שייך לבעה"ב.

וממילא  בנידו"ד הדבר תלוי, שאם הדבר שכיח שמגיעים מוצרים פגומים אזי מסתבר שגם זה כלול בעבודתו של הפועל ואפי' אם הסחורה היא הפקר עדיין הפועל משועבד לבעל הבית אף לגבי "מציאה" כזו וזכה בעל הבית בסחורה. אולם אם מקרה כזה אינו שכיח, ולעיתים רחוקות מאוד מגיעה סחורה פגומה, הרי הדין חוזר למה שאמרו מקודם דהיינו פועל שמצא מציאה בשעת עבודתו – שהיא שלו, והחידוש כאן שאפי' אם היצרן לא הפקיר את הסחורה אלא מוכן למוכרה בהנחה גדולה, רשאי הפועל לקנות את הסחורה לעצמו כמובא בספר חוט השני (בכרך, מונקאטש תרנ"ו, סי' לח) ודבריו הובאו בפת"ש (סי' רע סק"א). לכן בנידו"ד זה תלוי בכמה גורמים משתנים וכל מקרה לגופו.

בברכה

יגאל אלון