שאלה

ישנה חברת בנייה מפורסמת שבונה במקומות מסויימים ברחבי הארץ, והנה ראובן אברך שמשתייך למגזר מסויים הלך למשרדי החברה על מנת לקנות דירה לעצמו, ולאחר שנידרש להמציא מסמכים ודחו אותו בלך ושוב הם המשיכו להערים עליו קשיים,

לדוגמא הם אמרו לו שהם אינם מוכנים לחתום איתו על חוזה לקניית דירה עד לאישור ועדת קבלה, ראובן בירר את העניין ומצא שתנאי זה אינו נדרש מרוכשים אחרים המשתייכים למגזר אחר, ובסופו של יום לא רצו למכור לו את הדירה על אף שיש לו את כל הכסף וכן המציא להם את שאר האישורים מלבד אישור ועדת קבלה, ומשכך, הוא רוצה להוציא צו מניעה לאסור על החברה להמשיך למכור דירות, היות ומלאי הדירות מוגבל והוא חושש שמא הם ימהרו וימכרו את הדירות לאנ"ש, ובכך הוא מבקש לאסור לשווק את הדירות עד לדיון בדין תורה,

ושאלתו בפיו האם ברמת העיקרון מותר לחברה למנוע ממנו לקנות דירה בגלל שהוא לא מאותו המגזר?

תשובה: אכן לפי ההלכה אסור להפלות בין כלל רוכשי הדירות, ובפרט שהתנאי שהם הציבו לו זה תנאי חדש שכלל ציבור הרוכשים לא התבקשו לקיים.

נימוקים: והנה ראיתי בשו"ת מוצל מאש (אלפנדארי, ח"ב סי' לט) שהסתפק מה הדין במי שיש לו בחנותו חפץ מסוים העומד להימכר ובאו שני בני אדם וכל אחד רוצה לקנותו לעצמו, האם יכול המוכר לומר איני רוצה למכור לזה אלא לזה, או שמי שבא לקנות תחילה צריך למכור לו, והביא לכל צד ראיה. ולמעשה הוא דחה את ראיותיו והסיק להלכה ללא ראיה שדבר פשוט הוא שהמוכר רשאי להחליט למי הוא רוצה למכור ולמי הוא לא רוצה למכור.

אבל בספר אמר יוסף (אלקלעי, שלוניקי תקצ"א, דף קה טור ד ד"ה נסתפק) בתחילה הוא סבר נגד המוצל מאש אבל אח"כ הוא הביא ראיה לדברי המוצל מאש כמו כן בספר עיני דוד (אמאדו, אזמיר תרכ"ו, הלכות מכירה פ"ד הי"ב) גם הוכיח כדברי המוצל מאש

א"כ מהרבנים הנ"ל צודקים חברת הבניה שהם רוצים למכור רק לאנ"ש.

אבל ראיתי בשו"ת קול אליהו (ישראל, ליוורנו תקס"ז, ח"ב חו"מ סי' יט) שהביא את דברי המוצל מאש ודחה אותו והביא ראיות חזקות מהש"ס והראשונים שאי אפשר למכור למי שהוא רוצה אלא למי שהגיע ראשון.

יוצא א"כ שדבר זה תלוי במחלוקת אחרונים שחלק מהפוסקים אומרים שרשאי למכור למי שרוצה, ואילו לדעת הקול אליהו אי אפשר למכור למי שרוצה.

והנה לכאורה היה עלינו לפסוק כדעת רוב הפוסקים ודלא כדעת הרב קול אליהו, אבל מכיון שאנו נמצאים בארץ ישראל ומנהג המדינה שהתקבל קובע אחרת, אז אין לקבל את דעת הפוסקים שחולקים על הרב קול אליהו, האמנם אין כאן המקום להאריך אבל אציין כבר עתה שמנהג המדינה קובע בהרבה מאוד דברים בפרט בענייני בניה, תעבורה, ובעוד כמה וכמה נושאים.

ואע"פ שאין אני נזקק לחוק אבל כאן אחרוג ממנהגי ואציין שבשנת תשס"א נחקק חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות ציבוריים, (התשס"א – 2000), ובעצם, חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע אפליה בכניסה למקומות ציבוריים, ו/או בהספקת מוצרים ושירותים.

אך דא עקא שהחוק לא סתם את הפרצה של מכירת מקרקעין האם שם יש את האפשרות להפלות או לא?

וכמובן לאחר סיפור שהיה באדם מסויים שרצה לקנות דירה מחברת בניה, וחברת בניה לא רצתה למכור לו, הסיפור כמובן הגיע לבתי המשפט, וביהמ"ש השלום והמחוזי טענו שהחוק חל גם על חברות בניה ולא רק על מטלטלין, וכמובן חברת הבניה הגישה בג"ץ, ובתאריך 10/2/19 היועמ"ש לממשלה הגיש את עמדתו בסוגייה והוא נמנע מלהכריע האם החוק גם על חברות בניה.

מצד אחד, לעמדתו אין בלשון החוק מניעה להחיל את החוק על מכירת דירות, והחלת החוק אף מתיישבת גם עם תכלית החוק.

מצד שני, אולי כוונת המחוקק בעת חקיקת החוק הייתה שלא להחיל את החוק על תחום המקרקעין. עם זאת קבע היועמ"ש בלי קשר לחוק האיסור להפלות, אסור לחברות בנייה להפלות בין קונים מטעמים פסולים כמו דת לאום, גזע, וכדו', לעמדתו, האיסור נובע הן מסעיף איסור אפליה שעליו הן חותמות מול המדינה כשהן מקבלות ממנה קרקעות לבנייה, והן מחובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה. וכמובן שבג"ץ קיבל את העמדה הזו, ומאז אין דבר כזה להפלות על רקע גזעני כזה או אחר, ודבר זה הוקבע כמנהג המדינה בכל חברות הבניה שמקבלות קרקע לבניה.

ומשכך, בנידו"ד נאסר על חברת הבניה להמשיך לשווק קרקעות עד להתחייבות חתומה בפני ביה"ד כי ימכרו לכולם בצורה שוויונית ולחילופין עד לדיון במעמד שני צדדים בפני בי"ד שיאשר לו אפליה אסורה זו.

בברכה

יגאל אלון

ו.