שאלה

בענין חולה שאין בו סכנה שאין לו לצום בט' באב, אם צריך שיאכל וישתה פחות מכשיעור כבצום יום כיפור? וכן חולי של אי ספיקת כליות, שחייב האדם לשתות מים הרבה במשך היום, אם חובה עליו להמנע ממאכל או כיון שהותר בשתיה הותר באכילה?

אם יש לדמות ט באב ליום כיפור

תשובה

כתב שולחן ערוך הלכות חולה ביום כיפור סימן תריח סעיף ז: כשמאכילין את העוברות או את החולה מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הלכך מאכילין אותו כשני שלישי ביצה בינונית וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים והשתיה יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.

ובסעיף ח כתב: וישקוהו פחות מאותו שיעור וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו או שהחולה אומר כן או שנסתפקו בדבר מאכילין ומשקים אותו כל צרכו.

ולפי זה כתב בשו"ת מעשה ניסים חלק ג סימן קח לדמות כן לט' באב ולכן כתב במינקת שאוכלת בט' באב על פי צווי הרופאים שהזהירו אותה שאם תתענה יופסק החלב שלה, תאכל פחות פחות מכשיעור, דהיינו פחות משיעור כזית, בשהייה של חצי שעה בין אכילה לאכילה.

ויש שהביאו ראיה לזה מדברי הביאור הלכה בסימן תקנד ד"ה דבמקום חולי, שהביא מספר פתחי עולם שכתב דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה (כולירא, חיידק הנמצא במעיים הגורם לאיבוד נוזלים רב עד כדי מוות) יאכל וישתה פחות מכשיעור כמו שכתב בשולחן ערוך סימן תריח.

אולם בחזון עובדיה (ארבע תעניות עמוד סד) כתב דהביאור הלכה לא כתב כן אלא במקום מחלה הנ"ל שנעקר כל התענית לגמרי מפני שהתירו לכל הקהל לאכול בט' באב, ולכן בכדי לעשות היכר שלא ישתכח צום ט' באב לגמרי, יעצו לאכול רק ביותר מכדי אכילת פרס.

ועוד שהרי עדיין אינם חולים כלל, לכן החמירו בזה. ע"כ.

וכ"כ הראש"ל במזבח אדמה סימן תקנד שלחולה בט' באב אין צריך שיאכל לשיעורין רק שלא יאכל מעדנים. והביאו מרן חיד"א במחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן זה, וכן הסכים לזה הגאון רבי אליהו ישראל בכסא אליהו סימן זה אות ג וכ"כ בלקט הקציר עמוד תקכט ובכף החיים אות לא וכ"כ באור לציון חלק ג עמוד רסא

ובחזון עובדיה הנ"ל הביא דהגאון בעל מרחשת (ח"א סימן יד) כשהיה חולה אכל פחות מכשיעור, וכתב שזו מדת חסידות לגברא רבה דכוותיה ואין זו מדת כל אדם.

מי שהותר לו לאכול מחשש שיגיע לידי חולי

ואכן מי שנוטל כדורים למניעת חולי, אולם כל זמן שהוא נוטל אותם כסדרם הוא בריא לגמרי, אף שמותר לו לבלוע הכדור ואם יש צורך יבלע גם עם מעט מים, מכל מקום יש לו לצום כרגיל. וכן כתב בילקוט יוסף ארבע תעניות סימן תקנד.

חיילים המשרתים במקומות החמים

וכן חיילים המשרתים במקומות החמים מאוד, דבאופן שיש לחוש לאיבוד נוזלים ישתו פחות מכשיעור, דסוף סוף כעת אינם חולים, וכ"כ באור לציון עמוד רסה

חולה שאין בו סכנה, וכן חולה כליות

אולם מי שהוא מוגדר כעת כחולה ממש, אפילו שאין בו סכנה, אינו צריך לאכול מכשיעור, ולכן מי שהוא חולה וקרוב לאי ספיקת כליות שחובה עליו לשתות מים לרוב כידוע, אין לומר שמותר רק בשתיה ולא באכילה, אלא כיון שהוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה מותר גם באכילה, ומצאתי כתוב בקונטרס רפואת חולים בט' באב שכתב כליות- דלקת, אבנים, וכל שכן בעיות חמורות יותר, אינו צם, ומותר גם באכילה, ע"כ.

אך כעת ראיתי בספר נשמת אברהם סימן תקנד שכתב בשם הגר"י נויבירט זצ"ל שמי שיש לו אבן בכליה והוא חולה הצריך שתיה, ישתה ולא יאכל. ע"ש ונראה טעמו כיון דעל כל פנים ביחס לאכילה אין הוא חולה כלל.

וכ"כ עוד בסימן תקנו דחולה הכליות שצריך לשתות מים אם הוא בתשעה באב שחל במוצאי שבת יוכל לשתות מים ולא להבדיל על היין כלל, וכעיקר דעת השו"ע בסימן רצט דמותר לשתות מים קודם שיבדיל ע"ש

בברכה

אלון בן שבת.