חציצה בטבילה

חציצה בטבילה

היא מצב שבו יש דבר דבוק בבשר והוא למעשה מפריד בין גוף האשה או שערה לבין מי המקווה בזמן הטבילה. 

כדי שהטבילה תהיה כשרה, מי המקווה צריכים לבוא במגע עם כל הגוף והשיער, ללא דבר שמונע את המגע הישיר בין המים לגוף. בשולחן ערוך סימן קצח מבואר שהאשה צריכה לטבול את כל גופה בבת אחת, ולכן צריך שלא יהיה עליה דבר החוצץ.

רובו המקפיד

העיקרון ההלכתי המרכזי בדיני חציצה תלוי בשני דברים: האם הדבר נמצא על חלק משמעותי מהגוף או השיער, והאם האשה מקפידה להסיר אותו. ושני דברים אלו קרויים בלשון ההלכה "רובו המקפיד".

מדין התורה חציצה פוסלת רק כאשר היא בגדר "רובו המקפיד", וחכמים החמירו שגם חציצה שמכסה רוב הגוף או רוב השיער ואין מקפיד עליה, ונקרא בלשון ההלכה "רובו שאין מקפיד",  או שהחציצה נמצאת על חלק קטן בבשר אך האדם מקפיד עליה, ונקרא בלשון ההלכה "מיעוט המקפיד" – חוצצים ופוסלים את הטבילה.

חציצה הנמצאת בבית הסתרים 

בית הסתרים – מקום מכוסה כמו כפל שנמצא בבשר האשה, או הפה ונחירי האף וכן אותו מקום באשה נחשב בית הסתרים, וחציצה בבית הסתרים חוצצת מדברי סופרים.

חציצה שיש צער בהסרתה

עוד צריך לדעת שכל חציצה שיש צער וכאב בהסרתה, קרויה אינו מקפיד. (ודבר זה יבחן המורה הוראה)

דיני חציצה נוגעים להרבה מצבים יומיומיים: לכלוך על הגוף, שאריות איפור, לק או לק ג׳ל, ציפורניים, תכשיטים, ריסים מלאכותיים, עדשות מגע, סתימה זמנית, פצע, פלסטר, תחבושת, גבס, קשרים בשיער או לכלוך מתחת לציפורניים. לא כל דבר בהכרח נחשב חציצה, ויש מצבים שבהם הדין תלוי בפרטים המדויקים – האם הדבר שלם או פגום, האם רגילים להסיר אותו, האם הוא מפריע לאשה, והאם הוא נחשב חלק מגופה באותו זמן.

לשיעור בנושא טהרת המשפחה של הרב שיכנזי>>

בכל שאלה מעשית בהלכות טהרת המשפחה>>