כמה כללים ותנאים שצריך שיהא בשליח ציבור לימים נוראים

דברי המדרש על שליח ציבור

מובא במדרש קהלת רבה פרק ט פסוק יד-טו, עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו.

ופירשו חז"ל במדרש. עיר קטנה, זה בית הכנסת. ואנשים בה מעט, זה הציבור. ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהשכינה שורה בבית הכנסת. ובנה עליה מצודים גדולים, שהם על עוונות שיש בהם אם לא יחזרו בהם ויעשו רצונו יתברך. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה שליח ציבור. ומילט הוא את העיר בחכמתו, שבשעה שאומר יהא שמיה רבה מברך, אפילו אם היה להקב"ה שטר גזירות של מאה שנה, הוא מוחל וסולח על כל עונותיהם.

דברי שולחן ערוך והרמ"א

ובהלכות שליח ציבור כתב שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף ד: שליח ציבור צריך שיה

יה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.

גם הרמ"א כתב בסימן תקפא סעיף א: וידקדקו לחזר אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצא שיתפלל סליחות וימים נוראים, ושיהא בן שלשים שנים, גם שיהא נשוי, מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהא מרוצה לקהל, אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן.

וכן צריך שיוציא כל אדם בתפילתו, ואם יהיה לו שונא ומכוון שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו. ע"כ.

ונאמרו בזה עוד כמה וכמה תנאים בשליח ציבור ונפרטם בקצרה ממש.

א. נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור, והיינו דווקא כשהם נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים לעם. מ"א בשם ד"מ מרדכי רוקח.

ב. כתב בספר חסידים והובא במשנה ברורה , וכל העוזרים והמסייעים לשליח ציבור שאינו הגון, כאילו גוזל טוב מן הקהל, ועתידים ליתן את הדין.

ובאליה רבה כתב, והיודע בעצמו שאינו בקי מאוד ויודע לשמור אפילו משגגה, אין לו להכניס עצמו בעבודת השם.

ואם אינו ראוי והגון ובקי אין ממתינין לו כשאר עונשים אלא גובין לאלתר. ע"כ.

תנאי הכרחי שיהיה יודע לבטא את המילים בדקדוק נכון

ג. ברור שהשליח ציבור צריך שידע היטב לבטא המילים בדקדוק נכון. גם צריך שידע הנוסח הנכון בתפילה כי הרבה נוסחאות יש שאינן נכונות. וכ"כ בחזון עובדיה עמוד לד שצריך שיהא הש"צ רגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ותהיה לשונו צחה לבטא כל האותיות כתקנן. אבל אם קורא אות ח' כמו כ' רפויה, אות אות ע' כמו אות א', ואות ק' כמו אות כ' דגושב, אין ראוי למנותו לשליח ציבור.

שיהיה נקי מעבירות

ד. אדם שעובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בתער, אסור למנותו לשליח ציבור, וכל שכן אם מחלל הוא שבת אלא אם כן עשה תשובה (חזו"ע עמוד לו)

וכן מי שבא בערכאות של גויים אין ראוי להיות ש"צ בימים נוראים אלא א"כ עשה תשובה. (תורת אמת למהר"א ששון סימן קנח והובא במשנה ברורה ס"ק יא)

וכן מי ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר חילוניים, שהמורים שלהם מינים ואפיקורסים, פסול להיות ש"צ אפילו באקראי. (חזו"ע לח)

שיגיע לגיל שלשים

ה. שיהא בן שלשים.  הטעם שצריך שיהא בן שלשים, א. שאז ראוי בן לוי לעבודה, ותפלה הוא כנגד עבודה. (הגר"א)

ב. מפני שאז ליבו נשבר ונדכה. (כלומר שאז הוא בחצי ימי הזקנה שהיא גיל שישים וליבו נכנע יותר. שעה"צ בשם הארחות חיים.)

שיהיה נשוי

ו. שיהא נשוי. הטעם שצריך שיהא נשוי דומיא דכהן גדול שהיו מכינים לו אשה אחרת, ושתהיה לו אשה לשמרו מן החטא.

* אם מזדמן לו שנים, אחד שהוא בן תורה וירא חטא ואין לו את אלו התנאים, ושהני הוא איש פשוט והוא נשוי ויותר מבן שלשים, הבן תורה קודם. כ"כ מ"ב סקי"ג בפשיטות.

חתימת זקן

ז. כתב באר עשק והובא בבאר היטב סק"ז שאין ראוי שיהא התוקע רוק ושאין לו הדרת זקן. (ומסתבר דהוא הדין בחזן עדיף טפי שיהא לו חתימת זקן.)

מעביר על מידותיו ועניו

ח. שיהא מעביר על מידותיו. זה נכלל בדברי השולחן ערוך שכתב שיהא עניו ומרוצה לקהל. ובחזו"ע עמוד לד הערה א הביא הגמרא בתענית (כה:) מעשה שהיתה שנת בצורת, וגזר ר' אליעזר הגדול תענית על הציבור, וירד לפני התיבה ואמר כד' ברכות ולא נענה, ירד ר' עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו רחם עלינו, מיד ירדו גשמים, והוו מרנני רבנן, יצאה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה, אלא שרבי עקיבא מעביר על מידותיו, ור"א אינו מעביר על מידותיו.

בעל קול נעים

ט. יש לו נעימה וקולו ערב. העיקר בזה שיכוון בעת תפילתו והשמעת קולו לשם שמים, וישמח בליבו על שנותן הודאה להשי"ת בנעימה, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק כבד את ה' מהונך, ממה שחננך שאם היה קולך ערב ונעים והיית יושב בבית הכנסת, עמוד וכבד את ה' בקולך.

אבל אם הש"צ משמיע קולו במרום בכדי שישבחוהו העם על קולו הנעים, הרי זה מגונה, ועליו נאמר נתנה עליו בקולה על כן שנאתיה.

ובעניי יש לדקדק לשון הרמ"א שכתב יש לו נעימה וקולו ערב כי החזן שאין הענווה שורה בו אין שום נעימות וערבות לאוזן בקולו, אלא השירה יוצאת בחזקה וגאווה ואף אם השומע הינו נהנה כרגע, אין זו הנאת אמת אלא הנאה רגעית ושטחית והיא חולפת ואין בה ממשות וקדושה, אולם זה אשר יהיה חזן מלב טהור וענווה יתירה יש בו נעימה וקולו ערב וקולו חודר עמוק מאוד ללב השומע ומחדיר בו רושם עז גם זמן רב אחר התפילה. וזה סימן גדול ומובהק.

י. יראה החזן לא להאריך מידאי בתפילה מפני טורח הציבור, וגם לא יקצר מידאי, וצריך בזה הבחנה דקה והרגשה של החזן את הציבור היכן להאריך והיכן לקצר.

לשלם שכר לשליח ציבור

יא. כתב הרשב"א שראוי יותר לקחת שליח ציבור בשכר, מאשר לקחת ש"צ בהתנדבות, כי במקום שהש"צ מקבל שכר מקפיד הוא יותר על התפילה וגם נזהר לבוא לתפילה בזמן.

בברכה

אלון בן שבת

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בשיעורים מרתקים ערוץ יוטיוב כתר תורה

לשאלות בהלכה אונליין במשך כל היום הכנסו לדף הבית של כתר תורה שאלות בהלכה אונליין כתר תורה