לפרסם בלוח מודעות של הבנין מי שלא משלם על ועד בית

שאלה

ועדי בתים רבים מתלבטים בשאלה האם הם רשאים לפרסם את שמות החייבים תשלום ועד בית בלוח המודעות שבבניין. הדילמה שבדרך כלל עומדת בפניהם היא החשש כי עצם הפרסום הינו פגיעה בפרטיות של אדם ומצד שני אי הבאת נתוני הגבייה והחייבים בתשלום לידיעת כלל הדיירים עלול לפגוע בזכויותיהם. ואיך זה יסתדר לפי תנאי כלל י' בספר חפץ חיים?

תשובה:

מותר לוועד הבית לערוך טבלה בלוח מודעות ולציין מי שילם ומי לא שילם, ובכך להפעיל לחץ על כל הדיירים שמתעצלים בתשלומים. וכן העלה בחשוקי חמד (כתובות מט: דף שדמ) בשם חמיו הרב אלישיב.

אולם דייר שיש לו טענה נגדית ולכן אינו משלם, אין לביישו כך, ויש לפנות לבית דין, ואסור לעשות פעולות שמטרתן להוציא ממנו בכוח.

נימוקים:

בשו"ע חו"מ (סימן ד) נפסק כר' נחמן 'דעביד איניש דינא לנפשיה' אפילו אם אין הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין והוא שיכול לברר ששלו נוטל בדין, ואם עומד כנגדו יכול אף להכותו עד שיניחנו. ומהא שיכול להכותו ה"ה דיכול לבזותו.

כתב בשו"ת מים עמוקים (ראנ"ח, ח"ב סי' עז) בענין בחור שהיה עובר דרך חצרה של אשה והזהירתו על כך פעמים רבות שלא יעבור כיון שמזיקה בראיה ולא שת ליבו אליה, וע"כ החליטה האשה להוציא עליו לעז שהוא ממזר, ורצה הבחור לנדותה, כמש"כ בגמ' קידושין הקורא לחבירו עבד – יהא בנידוי, וממזר – לוקה ארבעים.

והשיב הראנ"ח וז"ל: "וא"כ ראובן זה שהיה עובר דרך הפתח ההוא שלא ברשות האשה ההיא, יכולה למונעו שלא לעבור דרך שם אפילו ע"י הכאה. וממנה אתה למד שכ"ש לקללו ולחרפו. אלא שיש לדוחה לדחות דלא דמי משום דע"י ההכאה הוא מונע מלעשות מה שעשה לו שלא כדין, אבל ע"י החרוף אינו מעכב עליו ואינו מעלה ומוריד לענין דינו, וכ"ש להוציא עליו שמץ פסול לקרותו ממזר. ובשלמא עם ע"י קריאתו ממזר היתה מועילה להציל את שלה, לא היה עליה דין אע"פ שפוסלת אותו". מבואר בראנ"ח שאם ע"י קריאתו ממזר ימנע המזיק מלהזיקו מותר. אבל אם מבזהו רק לנקמה אסור.

וכ"כ בכנה"ג (חו"מ, הגה"ט סי' ד' סק"ג) בשם הראנ"ח "דוקא להכותו אבל לא לחרפו ולגדפו וכ"ש להוציא עליו שמץ פסול לקרותו ממזר אם אינו מציל את שלו על ידי כך" עכ"ל. ומבואר דרק אם הבזיון לא יעזור לו להציל את שלו אבל אם יעזור מותר. וכן בס"ק ד' כתב דרשע מותר לקרותו. ומוכח דיכול לעשות דין לעצמו ע"י שמבזהו.

עוד נראה להביא ראיה מתקנת הגאונים בביטול בית הכנסת הובא בד"מ (חו"מ סי' יא סק"ג) ובסמ"ע (שם, סקי"ז) דאם חבירו מסרב לירד לדין יכול לבטל התפילה אם לא בא ג"פ רצופים. ואחר שביטל בה"ב יכול לבטל בשבת ויו"ט ובכל העיר. ואע"ג שיש בביטול זה בזיון גדול לנתבע מ"מ מותר לו לבזות חבירו כדי להציל את שלו.

ברמ"א (חו"מ סי' ד) הביא שיטת המרדכי דהא דעביר דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו ששלו כגון שגזלו אבל אם נתחייב לו ממקום אחר כגון שגזלהו לא. מ"מ נראה שכאן יודה הרמ"א שאפשר לו לבזותו. שכל המחלוקת הראשונים אם צריך חפץ המבורר זהו דוקא שבא ליתפוס הימנו, אבל אם בא למנוע היזק או גזל ולא תופס מידי לכו"ע שרי.

וכ"כ הרמ"א בדעת המרדכי דאם רוצה לגוזלו או להזיקו יכול לעשות דין לעצמו. ובהגהות הגר"א (אות ט'-י') ציין על הדין שרוצה להזיקו דנלמד מהגמ' ב"ק (כז:) דגרגותא דבי תרי כל יומא הוה דלי חד מנייהו, אתא חד קא דלי ביומא דלא דיליה א"ל יומא דידי הוא, לא אשגח ביה, שקל פנדא דמרא [בית יד של מכוש] מחייה, אמר ר"נ מאה מנדי בפנדא למחייה. וכן אם רוצה להזיקו עביד דינא לנפשיה ומקורו מהגמ' (שם כח.) שור שעלה ע"ג חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור.

וא"כ בנדון דידן שדייר אחד לא רוצה לשלם מזיק הוא לכל הדיירים בבניין, ומשכך, יכול לעשות דין לעצמו ולמנוע שיגזול מכולם.

אמנם כל זה דוקא אם הדייר שלא משלם אין לו שום טענה מדוע אינו משלם, אבל אם יש לו טענה על שאינו משלם אסור לעשות דין לעצמו, כדאמרינן בגמ' (ב"ק קיז.) ההוא שותא דהוו מנצו עליה בי תרי, האי אמר דידי הוא, והאי אמר דידי הוא, אזל חד מנייהו מסר לפרהגנא דמלכא, אמר אביי יכול לומר כי מסרי דידי מסרי, א"ל רבא וכל כמיניה? אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא. ובשו"ע (סי' שפח, ד) פסק כרבא שאין לו למסור הממון שמתווכח עליו אלא יעשו דין בישראל.

מה אומר החוק בנושא:

אופן פעולתו וסמכותו של ועד הבית מוקנה לו מתוקף חוק המקרקעין. ועד הבית (=שנקרא בחוק נציגות הבית המשותף) "משמש כמורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף" ותפקידו של ועד הבית לגבות את התשלומים הדרושים להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, תשלומים אלו הינם בגדר חובה בפני כל בעל דירה בבניין.

בנוסף לכך מגדיר החוק את אופן ניהול החשבונות על ידי הועד שעיקרה הוא ניהול ספר חשבונות לבניין של הוצאות והכנסות, עריכה והצגת דו"ח הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים, ובנוסף לכך על הועד לאפשר לכל בעל דירה לעיין בכל עת בספר החשבונות ובכל מסמך הקשור לדין וחשבון הכספי של הבניין.

מהגדרות חוק המקרקעין אנו למדים כי על ועד הבית לפעול בשקיפות מלאה כלפי כל הדיירים בכל עניין, ובפרט בהצגת הדו"ח הכספי, מכאן שפרסום דו"ח כספי בפני כלל הדיירים המפרט את סטאטוס ההכנסות (דיירים ששילמו) והתקדמות הגבייה עומדת בקנה אחד עם החוק, ויש מקום לפרסום דין וחשבון של דיירים ששילמו את חובם לועד ואת אלה שטרם עשו זאת. בהתאם לחוק המקרקעין, חוב לחשבון הבית המשותף אינו עניין פרטי של אדם למול ועד הבית, במקרה זה זכותו של כל דייר בבניין לדעת מה המצב הכספי של הבניין ומי מהדיירים שילם את חובותיו ומי לא. לכן אין במעשה של פרסום שמות חייבים (כל שכן סרבני תשלום) משום פגיעה בפרטיות של אותו חייב היות וחובו הוא לחשבון המשותף של הבניין והפרסום הינו לידע את כל בעלי העניין.

עצם מתן פומביות למצב התקדמות הגבייה בבית המשותף מביא לידיעת הכלל מי שילם את חובותיו ומי לא, ופרסום שמות החייבים (או מספר הדירות שלא שילמו) יוצר סוג של לחץ חברתי על אותו חייב להסדיר את חובותיו. יש להביא לידיעת כלל הדיירים על ידי פרסום בלוח המודעות של הבניין את דו"ח הגבייה של הבית המשותף.

אין מניעה לפרסם מי הם אלו ששילמו את חובם, ובוודאי יש לפרסם את אלו שטרם הסדירו את חובם. במקרה של סרבני תשלום עצם פרסום השם וגובה החוב הינם שלב חשוב המהווה התראה ברורה של ועד הבית מול אותו דייר טרם נקיטת הליכים משפטיים ותביעה בבית הדין.

בברכה

יגאל אלון