לקיחת חפצים "למזכרת" מבתים של ערבים בשעת מלחמה

ישנם חיילים ששואלים היות ואנו נמצאים במצב של מלחמה עם הערבים ימ"ש, וחיילנו הגיבורים והאמיצים נמצאים בעזה ונכנסים לבתים של הערבים [שלא מיועדים להריסה!] ורואים כל מיני חפצים כאלו ואחרים, ואותו חייל חומד את החפץ בשביל שיהיה לו "מזכרת" או סתם הוא רוצה לאמץ לעצמו את החפץ הזה, האם מותר לחייל לקחת את החפץ? והאם יש לחשוש לגזל הגוי?

תשובה:

בשעת מלחמה מותר לקחת חפץ מגוי ואין בזה שום איסור של גזל או גניבה. אבל אם ישנם פקודות מטכ"ל האוסרות לקחת דברים הנמצאים בבתי הערבים אזי אסור לקחת משם חפצים כאלו ואחרים.

נימוקים:

ראשית נתחיל מהדין הפשוט והברור והמפורסם לכל שגזל הגוי הוא איסור חמור, יש פוסקים שכתבו שאיסורו הוא מדאורייתא ויש שטענו שזה מדרבנן, אבל איך שנאמר כבר פסק הרמב"ם (גזילה ואבידה א, ב) ובשו"ע (חו"מ שמח ב) שגזל הגוי הוא אסור. ומקורם למעשה הוא משני פסוקים שהובאו בב"ק (קיג.:) מנין לגזל הגוי שהוא אסור? תלמוד לומר "אחרי נמכר גאולה תהיה לו". ואח"כ הגמ' מביאה את דעתו של רב הונא שמביא פסוק אחר לומר לנו שגזל הגוי אסור שנאמר "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוקיך נותן לך" בזמן שהם מסורים בידך ולא בזמן שאין מסורים בידך. וממשיכה הגמ' ואומרת במקום שיש חילול ה' אפי' אבידתו אסור וכו'.

הרא"ש בשיטמ"ק (בב"ק קיג: ד"ה שנאמר) מסביר בשם רבינו מאיר את הטעם לכך מדוע הגמ' הביאה שני פסוקים לאיסור גזל הגוי, כי אילו למדנו מהפסוק הראשון, היה הוא אמינא כיון שהגוי קנה את העבד היהודי מדעתו, והאמין לו שיעבוד עימו עד שנת היובל ולא יברח ממנו קודם זמנו, ואם היה בורח יהיה חילול ה' בדבר, אבל לגבי גזל שבא הישראל וחוטף מידו של גוי היה צד לומר שזה כן יהיה מותר לכן נכתב הפסוק הראשון. ואם היה כתוב רק את הפסוק השני הייתי חושב שדוקא בחטף מגוי שיש חילול ה' אבל בעבד ישראל שבורח מאדונו הגוי הייתי חושב שזה כמו "הפקעת מלוה מגוי" ויהיה מותר, קמ"ל שצריך את שני הפסוקים ללמדנו שגזל הגוי אסור. ויש להאריך בזה אבל ניגש לנידו"ד.

יצויין, ויודגש, שראיתי בים של שלמה בשני מקומות במסכת בב"ק (פרק א סי' מא, פרק עשירי סימן כ) שכותב על דברי הגמ' "בזמן שהם מסורים בידיך" אין הפי' שהן כבושין תחת ידך, דהא רבי עקיבא דרש שגזל הגוי אסור גם בכבוש תחת ידיך, אלא הפי' הוא בזמן שמסורין בידיך כלומר שציוה ה' להלחם בהם או אפי' מלחמת הרשות שהקב"ה נתן לך רשות להילחם עם כל אויביכם מסביב, אז גזל הגוי מותר, והסביר את דבריו בספר המקנה (הורוויץ ירושלים תשנ"ב, קונטרס אחרון סי' כח סעיף א ס"ק ד) שאי אפשר לומר שמדובר בשעת מלחמה ממש שהרי את גופו של הגוי האויב מותר להרוג אז ודאי שמותר לקחת את ממונו [כמובא בסנהדרין עד. לגבי רודף] אלא שמדובר לאחר המלחמה שכבר כבשו שאז לא הורגים את הגוי, אך עדיין ממונו מותר. אבל בחידושי הראב"ד (הראב"ד השלישי, לונדון ת"ש, ב"ק קיג) פי' שמדובר ממש בשעת מלחמה ממש כמו ההבנה הפשוטה ביש"ש.

איך שיהיה אותם חיילים גיבורים ואמיצים שנכנסים בעוז ותעצומות לתוך הבתים שיתכן והם ממלוכדים, ואנו נמצאים ממש בשעת מלחמה במקרה זה לכו"ע יהיה מותר לקחת חפץ כזה או אחר מהבית של הגוי ואין בזה כל חשש איסור.

אומנם אם ישנם פקודות מטכ"ל כאלו ואחרות שאסור לקחת מן האויב שום חפץ, ודאי שצריך להישמע להוראות אלו ולא להפר פקודה. מהטעם הפשוט ישנם שיקולים צבאיים אחרים שהחייל הלוחם לא רואה ולא יודע.

והדוגמא לזה כגון: היום שהכל מצולם ומתועד ממצלמות הגוף שנמצאים על החיילים ואם יוודע שהחיילים .מבצעים ביזה אז זה לא יצטייר טוב בעיני העולם ויתכן שיהיה בכך חילול ה', אז עדיף לא לקחת בכדי שלא יהיה חילול ה' הרי ראינו מה קרה לחייל שתיעד ופירסם את חילוץ חמשת הגופות של החטופים שהוא נענש על כך לכן אם יש פקודת מטכ"ל לא לקחת חפצים אזי יש לשמוע להוראות המפקדים בשטח.

בברכה

יגאל אלון