מה מברכים על שניצל

שאלה

שניצל עוף או דג שמצופה בפרורי לחם המיוחדים לשם כך וטעמם ערב ומעורב בהם מיני תבלין, האם ברכתו מזונות, או שהכל.

תשובה

כל שיש בו מחמשת המינים מברך מזונות

בגמרא ברכות (לו: לז:) כל שיש בו מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות. ושם (לט.) אמרו שאם נתן הקמח לדבוקי בעלמא אינו מברך מזונות.

וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות ברכות הלכה ו) כיצד היא הטפלה המעורבת, כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו, אינו מברך עליו בורא מיני מזונות, שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה, שכל דבר שמערבין אותו לדבק, או כדי ליתן ריח, או כדי לצבוע את התבשיל, הרי זו טפלה, אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר, לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה, אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר.

ובשולחן ערוך סימן רד סעיף יב כתב: כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, וכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע התבשיל הרי זה טפילה, אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר, לפיכך מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים בהם חלב חטה כדי לדבק ועושים מהם מיני מתיקה אינו מברך בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר.

וכתב עוד בסימן רח סעיף ג: כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא אינו מברך בורא מיני מזונות וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא ופטור ממנה. ע"כ.

ואפילו הרוב משאר דברים והמיעוט ממיני דגן אם נתנו לטעם, מברך מזונות, וכן כתב בספר האשכול חלק א סו"ס כח והרא"ש פרק ו סימן ז ורבינו ירוחם נתיב טז חלק ה' ועוד.

אם עיקר הכונה על מנת לדבק, אבל הדגן נותן טעם מושבח

והנה הדבר ברור כיום שאף שעיקר המטרה בנתינת הפירורים בשניצל היא בכדי שלא ידבק בשעת הטיגון, מכל מקום על ידי נתינת הציפוי נעשה הוא מושבח ומתוקן יותר בטעמו, ואין ספק שיש כוונה ברורה לתוספת טעם.

 וידוע מה שכתבו האחרונים שאם נתנו את הדגן על מנת לדבק או להקפות המאכל, כל שהם מוסיפים בו טעם ומחמת כן נעשה ראוי ומתוקן יותר לאכילה מברך מזונות הביאם להלכה בספר הלכה ברורה חלק י סימן רח סעיף י וע"ש בבירור הלכה ס"ק ו. וכן פסק ג"כ מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בחזון עובדיה ברכות עמוד קצ בענין ברכת הרחת חלקום העשוי מעמילן חטה שיש לברך עליו מזונות. ע"ש. ולפי זה יש לברך על השניצל מזונות.

חילוק בן ציפוי לבלילה

אולם יש לומר דעד כאן לא מיירי אלא שהמין דגן מעורב ובלול בתערובת אחת ולכן ברכתו מזונות, משא"כ בשניצל שהמין דגן הוא רק ציפוי בעלמא, והעוף ניכר בפני עצמו ואפשר לומר בכה"ג שהציפוי בטל לעוף.

ואכן בספר פרי תואר יורה דעה סימן קיג ס"ק יד כתב שדגים קטנים שנותנים עליהם קמח אזלינן בתר הדגים שהם העיקר, ואין הקמח אלא כדי שלא ידבקו הדגים למחבת, "ואע"פ שמוסיף קצת טעם מחמת הקמח עם כל זה לאו להכי עבידא". ע"כ.

אלא שבספר פתח הדביר (סוף ס"ק ג) הביא להפר"ת וכתב, דדוקא בכה"ג שעיקרו לדבק ואין כוונתו להוסיף טעם, ומחמת כן אין נותנים אלא מעט קמח, ועוד שלא בא הקמח אלא לצורך הדגים שהם בעין, ואין לחוש למה שמוסיף בהם הקמח מעט טעם.

ולפי זה כתב הרה"ג הרב דוד יוסף שליט"א בהלכה ברורה סימן רח עמוד שפז שיש לחלק בין אם נותנים רק מעט קמח בכדי שלא ידבק ובזה דוקא כתב הפר"ת שאין הקמח עיקר, לבין אם נותנים בו הרבה קמח באופן שודאי בא הקמח לתת טעם כעיקר, וכל שכן היכא שהעוף או הדג דקים ביותר שיש לברך על זה מזונות אף לדברי הפר"ת. ע"ש.

חילוק בגודל הציפוי וגודל העוף

ויש לי לחלק בזה באיזה ענין שנלענ"ד שהוא נכון, כי הפר"ת אכן דיבר "בדגים קטנים" שנותנים עליהם קמח כלשונו, וכנראה כוונתו לדגים הקרויים סרדינים וכדומה שהיו מטגנים מהם הרבה כעשרה או עשרים בבת אחת במחבת והקמח שנותנים בהם הוא מועט ביותר ומטרתו למנוע דיבוקן אלא שמוסיף הוא טעם בהם, ובזה אכן ניתן לומר שאם יתן בהם קמח מרובה באופן שיש בו טעם כעיקר שהרי הדגים קטנים הם ביותר, ויברך מזונות וכפי שדוייק מדברי פתח הדביר.

אולם בשניצל עוף או דג גדול (פילה מושט וכדומה) שהעוף ניכר בפני עצמו מאוד הגם שהציפוי שם הוא עבה ביותר, בזה יש לומר שאין העוף בטל לציפוי והוא העיקר ויברך שהכל. ואין הכי נמי באופן שהעוף הוא דק ביותר והציפוי עב, אפשר שיברך מזונות.

וראה בחזון עובדיה ברכות עמוד רפט הערה ד שכתב וז"ל: בטנים אמריקאים (קבוקים) המצופים בקמח שהוא אחד מחמשת מיני דגן, ולפי מה שנמסר לי שיעור הקמח שבציפוי הוא כשיעור הבוטן, ברכתם בורא מיני מזונות.ע"כ.

הרי שכתב לברך מזונות, וביאר שציפוי הקמח הוא כגודל הבוטן, ובזה אכן י"ל שהבוטן אינו בטל לציפוי והציפוי אינו בטל לבוטן ובזה אמרינן את הכלל "כל שיש בו מחמשת המינים מברך עליו מזונות" אבל אם הציפוי הוא דק ביותר (ויש שני סוגים של בוטנים מצופים בשוק) יברך אדמה אף שעיקר נתינת הציפוי הוא למטרת טעם.

דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ואכן ראיתי להגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קסא וחלק ו סימן כד שכתב שמברכים על דג מצופה בקמח כברכת הדג שהוא העיקר ולא כברכת הציפוי. וכ"כ עוד אחרונים.

ומקרוב פורסם קטע מצולם ובו נשאל על זה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל על שניצל עוף מצופה "בהרבה" פירורי לחם, והשיב שהעוף הוא העיקר ויברך שהכל.

(מצורף קישור של הוידאו ממרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל https://youtu.be/Qo7w2GP0Suw?si=vqq4xELmBZAy94uF)

הלכך למסקנה

בברכה

שניצל דג או עוף מצופה בפירורי לחם ברכתו שהכל, ואפילו באופן שהציפוי עבה כל שהעוף ניכר ממש בפני עצמו יברך שהכל, אולם או העוף או הדג דק ביותר והציפוי עב יש לומר בזה אולי שהעוף בטל ומברך מזונות

אלון בן שבת

https://ketertora.co.il/leaflets-in-a-week/ הרשמו לעלון כתר תורה לקבלת עדכון שבועי.