מונה כשליח למכור חמץ ושכח למכור

שאלה

ראובן התמנה לשליח למכור את אוסף בקבוקי הויסקי של שמעון שהוא אספן בקבוקי וסקי עתיקים שמוערך בכמה עשרות אלפי שקלים, ובאמצע  הפסח נזכר ראובן שהוא לא מכר את החמץ,

האם ראובן שלא ביצע את השליחות שהוטלה עליו חייב לשלם על בקבוקי הויסקי שהפסיד לשמעון?

תשובה

קשה לחייב את השליח, שכן הוא יכול לטעון קים לי כדעות שאומרות שויסקי הוא זיעת חמץ ולא חמץ גמור כדעת המשנ"ב. כמו כן יש לפטור את החמץ מטעמים נוספים כמו שכתבתי בתוך התשובה.  

שליח שפשע

והנה בסוגיית שליח שפשע יעויין בגמ' ב"מ (עג:) אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה – משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזול שפט וכו', הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא. מי יימר דמזבני ליה ניהליה, רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא, מאי טעמא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא.

בתוספתא (ב"מ פ"ד הי"א) מובא הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר, ובאחרונה אמר לו לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת. ובירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג) מדייק מזה אמר רב יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת. יוצא מכאן לכאורה שרק תרעומת יש על השליח אבל לא חיוב תשלומין.

היזק שאינו ניכר

ולכאורה אולי יש לפוטרו לגמרי מדין היזק שאינו ניכר, וכך לכאורה ניתן לראות מדברי המגן אברהם (או"ח, תמג, סק"ה) אחרי שכתב שאם פשע השומר ולא מכר את החמץ חייב לשלם וראייתו משומר חינם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל חייב גם כאן היה על השומר למכור לפני זמן איסורו, הוסיף המג"א ומיהו אם החמץ בעין אפשר לומר לו הרי שלך לפניך וכן משמע בב"ק (מה.) והטעם מפני שהוא נזק שאינו ניכר. א"כ גם בנידו"ד הוי היזק שאינו ניכר והוא יהיה פטור. [אני לא אכנס במסגרת זו לדברי היש"ש (ב"ק פ"ט סי' כ) שכותב שדין של הרי שלך לפניך בחמץ שעבר עליו הפסח הוא דוקא בגזלן אבל בשומר לא יכול לומר זאת, יש ליישב אבל אין כאן מקומו]

מחלוקת האחרונים האם ויסקי זה חמץ גמור

כמו כן יתכן שיש צד נוסף לפטור את השליח שכן ראיתי בשערי תשובה (או"ח, תמב, סק"ג) שמביא מחלוקת אחרונים האם הויסקי נקרא חמץ גמור או לא, דדעת החכם צבי (סי' כ) שויסקי הוא חמץ גמור, ובשו"ת פני יהושע המובא בשו"ת בית אפרים (סי' מח) שסובר דהוי זיעה בעלמא, ויש סוברים דהוי חמץ נוקשה ואסור רק מדרבנן. ובמשנ"ב (שם, סק"ד) כתב שהסכימו האחרונים דהוי חמץ גמור וגרע מתערובת חמץ ואפי' אם נעשה משמרי שיכר. ולכאורה יוצא שלפי המשנ"ב יצטרך לשרוף את החמץ ונחייב את השליח בהפסד.

השליח יוכל לטעון קים לי

אולם עדיין יהיה שייך לפטור את השליח שכן, השליח יכול לומר קים לי כדעות שהוא חמץ נוקשה או שהוא זיעה בעלמא ולא חמץ גמור כמ"ש המשנ"ב, והשליח יפטר מתשלום.

לסמוך על המכירה שעושים הרבנות גם למי שלא מכר מדין זכין

מה גם שברוב ככל השטרות של מכירת חמץ לגוי כתוב שבית הדין מוכר גם את החמץ של מי שלא בא לפני ביה"ד והנוסח שמופיע בשטרות הוא כזה "גם מאחינו בני ישראל ששכחו למכור חמצם אנו מוכרים לקונה הנ"ל מדין זכין מאדם שלא בפניו". דין זה הוא מדין זכין מאדם שלא בפניו, ואין זה זכין לאדם שלא בפניו, ובדבר זה האריכו האחרונים האם זה מועיל יעויין בקצוה"ח (חו"מ סי' רמג, ח) ושו"ת באר יצחק (ספקטור, או"ח סי' א).

על כן לכאורה בחמץ גמור קשה לסמוך על מכירה כזו, אבל אם זה חמץ נוקשה או כמו שחלק מהפוסקים אומרים שויסקי זה זיעה בעלמא יתכן ויהיה אפשר לסמוך על דין זכין זאת ועוד בל נשכח ששמעון בעל אוסף בקבוקי הויסקי עשה ביטול חמץ כמו כל יהודי רק שהוא מינה את ראובן כשליח ושהשליח שכח למכור, ועל כגון דא יש לסמוך על נוסח השטר הכללי. וכך ראיתי שהעלה בשיעורי הגר"י רוזנטל (עמוד 128) שאפשר לסמוך על נוסח השטרות הכללי בסוג של חמץ כזה, וכן העלה בספר ברכת יצחק (ברכה, על הלכות המועדים עמוד קד סעיף ז).  ויעויין עוד בשו"ת שביבי אש (שטרן, ח"ג סי' כה).

מסקנה: קשה לחייב את השליח בתשלום על "הנזק", מה גם שאין כאן נזק כי אפשר בדיעבד לסמוך על השטר של הרבנות הראשית שכותבים שהם מוכרים את החמץ של אנשים שלא מכרו חמץ וכן ישנם עוד צדדי היתר לאוסף בקבוקי הויסקי וכדכתיבנא.

בברכה

יגאל אלון