שאלה

האם ילדים קטנים יכולים לאכול מאכלי חלב אחרי בשר, או שצריכים גם כן להמתין שש שעות, והאם יש הבדל בין מאכלי חלב למיני מתיקה שמעורב בהם חלב?

תשובה

בגמרא חולין קה. אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בישרא האידנא, לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא, ואילו אנא, בהא סעודתא לא אכילנא, לסעודה אחרת אכילנא.

פירוש, אביו של מר עוקבא כשהיה אוכל בשר לא היה אוכל גבינה עד יום למחרת באותה השעה, ואילו מר עוקבא כשהיה אוכל בשר בסעודה זו היה ממתין לאכול גבינה לסעודה הבאה בלבד.

מחלוקת ראשונים כמה יש להמתין בין בשר לחלב

ונחלקו הראשונים כמה זמן יש להמתין בין בשר לחלב, דהנה התוספות שם כתבו דמסעודה לסעודה היינו מיד כשסילק השולחן ובירך מותר לאכול חלב.

 והתוספות בדף קד: ד"ה עוף וגבינה בשם ר"ת דעל ידי קינוח והפה ונטילה רשאי לאכול מיד, ומר עוקבא שהיה ממתין לסעודה אחרת היינו בלא נטילה וקינוח. וכ"כ הרז"ה בבעל המאור ושכן נהגו כל חכמי צרפת. וכ"כ היראים סימן קמט, וכ"כ המרדכי בשם היראים, וכ"כ הרא"ה בבדק הבית דף פג. וכן דעת גאון שהובא בתורת הבית הארוך דף פג.

והדרכי משה בסימן פט הביא דברי הגהות שערי דורא (סימן עו ס"ק ב) שכתב: רבים נוהגים להקל ועושים להם פשרה מדעתם להמתין שעה אחת אחר סעודת בשר וסלקו וברכו ואז אוכלים גבינה וכו'.

וכ"כ באיסור והיתר הארוך (כלל מ דין ד-ה וז) ונוהגים העולם להמתין שעה אחת אחר ברכת המזון ואז אוכלים גבינה אפילו בלא קינוח והדחה וכו' ע"ש.

אולם רוב הפוסקים חלקו על זה דפירוש מסעודה לסעודה היינו מסעודת שחרית עד סעודת ערבית וכמו שכתבו כן הרא"ש והרי"ף שם וכ"כ הרמב"ם (סוף פ"ט מהלכות מאכלות אסורות) ופירש דהשיעור בין סעודה לסעודה היינו שש שעות, וטעם ההמתנה מפני בשר שנשאר בין השיניים. וכ"כ בעל העיטור (ד"יג ע"ב) שיש להמתין שש שעות וכ"כ בארחות חיים ח"ב עמוד שלה בשם רבינו יהונתן וכ"כ הרשב"א בתורת הבית הארוך וש"כ הר"ח וכ"כ הריטב"א והמאירי והר"ן ושכן פשט המנהג וכ"כ הטור אורח חיים סימן קעג ובטור יורה דעה סימן פט.

פסק השולחן ערוך

והשולחן ערוך בסימן פט סעיף א כתב שישהה שש שעות, והרמ"א הביא דברי המקילים לאכול מיד וכתב על זה: והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה, מיהו צריכים לברך גם ברכת המזון דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין, וכו, ויש מדקדקין להמתין שש שעות וכן נכון לעשות. ע"כ.

והש"ך ס"ק ח כתב בשם מהרש"ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה להמתין שש שעות ע"ש.

ולפי זה כתב מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק א יורה דעה סימן ד אות ב) דכיון שיש ראשונים שמתירים לאכול גבינה אחרי בשר מיד על ידי נטילה וקינוח הפה אף שאין הלכה כן מכל מקום יש להקל בזה לילדים קטנים.

אם מותר ליתן לקטן איסור דרבנן בידיים

וכתב לצרף עוד מה שנחלקו הפוסקים באיסור דרבנן אם מותר ליתנו לקטן בידיים והביאם הבית יוסף באורח חיים סימן שמג, דדעת הר"ן (יומא ר"פ יוהכ"פ) שכל שהוא לצורך התינוק מאכילין אותו איסורין דרבנן אפילו בידיים וכ"כ הרשב"א. ודעת הרמב"ם (סוף הלכות מאכלות אסורות) דגם דבר שאסור מדרבנן אין ליתן לקטן וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפילו באיסורי דרבנן.

והשולחן ערוך סימן שמג פסק כדעת הרמב"ם. ומכל מקום הוי ספק ספיקא בנידו"ד דשמא כדעת הפוסקים שאין צריך להמתין שש שעות אפילו לגדולים ושמא כדעת הר"ן והרשב"א דאיסור דרבנן שרי ליתן לקטן (ודין המתנת שש שעות בין בשר לחלב הוא מדרבנן)

ויש להביא ראיה דבמקום שיש פוסקים שמתירים אף שהלכה כהאוסרים יש להקל לכל הפחות לקטנים, מדברי הטור באורח חיים סימן רסט שהביא מחלוקת אם מותר לקדש בבית הכנסת במקום שאין אוכלים שם כלל, ודעתו כהאוסרים, והבית יוסף שם הביא דברי הגהות מיימוניות שהגדול יקדש ויטעים את היין לקטן, ואף שאסור לתת דבר איסור לקטן בידיים הני מילי בנבלות וטרפות וכדומה אבל קידוש היום שהוא מצות עשה יש להקל.

איסור דרבנן איסור חפצא או איסור גברא

וביאר בזה ביביע אומר דמצוות לא תעשה האיסור הוא על גוף החפץ כמו נבלה וטריפה, אבל מצוות עשה החיוב הוא על האדם ולא על החפץ כדין הקידוש שאין לטעום מהיין במקום שאין הקידוש במקום סעודה, וקטן אינו בר חיוב ולכן מותר ליתן לו לטעום מהיין.

וכן כאן בדין המתנה בין בשר וחלב ודאי שאין האיסור על גוף הבשר או החלב שהרי כל אחד לבדו הוא מאכל היתר, והאיסור לאוכלם בזה אחר זה הוא על האדם ,וקטן אינו בר חיובא ולכן יש להקל ליתן לו חלב אחר בשר.

הן אמת שהבית יוסף בסימן רסט ביאר טעמו של הגהה מיי' באופן אחר והוא, דכיון שיש פוסקים שמתירים לקדש בבית הכנסת אף שאין הלכה כן, יש להקל בזה לקטנים. (וראה בספר אור לציון חלק ב בדיני מוקצה שכתבו להקל לקטן לשחוק בכדור ביום שבת דאף שדעת השולחן לאסור, יש להקל לקטן כיון שהרמ"א מתיר בזה, וכל מקום שהרמ"א מתיר, יש להקל לקטנים, ע"ש. ולא הביאו מקור לסברא זאת, ודברי בית יוסף בהגהה מיימונית הנ"ל הם מקור נכון לזה.)

הנה אף שלא נחית לחלק בין איסור גברא לאיסור חפצא וכנ"ל, מכל מקום מדבריו למדנו גם כן דבמקום שיש מתירים לכתחילה, יש להקל עכ"פ ליתנו לקטן.

ולכך העלה מרן ז"ל במסקנתו להקל ליתן מאכלי חלב אחר בשר לקטן, ומכל מקום לא כתב להקל בזה אלא אחר שיעבור שעה אחת וזה על פי דברי הרמ"א הנ"ל.

לתת מיני מתיקה

ולענין מיני מתיקה ראיתי בשו"ת יביע אומר חלק ג יורה דעה סימן ג אות ז שכתב שכל דבריו לא נאמרו אלא במקום שהקטן אוכל מאכל חיוני לסעודה, אבל לחלק לתינוקות ממתקים ושוקולד שיש בהם תערובת חלב בודאי שאין להתיר תוך שש שעות..

ומיהו גם בזה כתב שיש מקום לחלק בין תינוק שהוא בר הבנה לתינוק שאינו בר הבנה, וכמו שכתב האו"ה (כלל מח ס"ח) לחלק בזה ע"ש.

מסקנה

מותר ליתן לקטן מאכל חלב אחר מאכל בשר אם עברה שעה אחת, ודווקא במאכל חיוני ולא במיני מתיקה וכיו"ב.

בברכה

אלון בן שבת