מפעל שלא סיפק את הסחורה בזמן והסיטונאי הפסיד

ראובן ביקש בתאריך ב' חשון תשפ"ה ממפעל לחנוכיות סך של 100,000 חנוכיות עד יד' כסליו והיצרן הסכים, כמו כן נכתב חוזה לספק את הסחורה עד תאריך זה, ובנוסף היצרן קיבל צ'קים מראש על חשבון העבודה. בתאריך ט' חשון התקלקלה אחת המכונות והיצרן העביר את העבודה לקבלן משנה, אך הקבלן משנה לא סיפק את הסחורה בזמן, כך שראובן לא היה יכול למכור את הסחורה לבעלי חנויות שבינתיים מצאו סוחרים אחרים, ראובן ראה "שכלתה אליו הרעה" וביקש לבטל את כל העסקה, כמו כן הוא מעוניין לקבל את כל הצ'קים בחזרה, בעל המפעל טוען שהוא היה אנוס וזה נקרא אונס מחמת כוח עליון ואין לבטל עסקה במצב זה.

תשובה:

בעסקה של סחר – מכר וכדו' בין שני צדדים אין אפשרות לבעל המפעל לטעון טענת אונס בכדי לחייב את ראובן מזמין העבודה ולאלצו לשלם את הכסף בשעה שלא קיבל את הסחורה לפי התנאים שנקבעו, מהטעם הפשוט – הסכמתו לשלם היה בתנאי שיקבל סחורה בזמן שנקבע (יד כסליו) וכל עוד לא סופקה הסחורה לפי תנאים אלו אי אפשר לחייבו לשלם.

נימוקים:

קיי"ל בכל התורה שאנוס – פטור מעונשין, וזה נלמד מהפסוק "ולנערה לא תעשה דבר". וגם במקום שיש תנאי אזי מתחשבים בו גם אם זה בדיני ממונות, כגון אם לא אבוא עד ל' יום אפסיד זכויותי, וקרה והוא נאנס ולא בא אמרינן אדעתא דהכי לא התנה, כמובא בנדרים (כז.) אבל אם הוא אמר לאשה אם אעשה דבר מסויים עד יום פלוני ואז תהיי מקודשת לי, ובסוף לא הספיק לעשות, בזה נחלקו בירושלמי (קדושין פ"ג, ה"ב) ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו האם אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד או לא, שר' יוחנן אומר אונס כלא עבד, ואילו ר"ל אומר אונסא כמאן דעבד, ולהלכה נפסק כר"י ואנו אומרים שאונס הוא כמאן דלא עבד, וכך למעשה פסק הש"ך (חו"מ סי' כא ס"ק ג) וז"ל "מי שחייב נגד חבירו בדבר שלא היה חייב, על מנת שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פלוני, ואירעו אונס לחבירו, אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה, דאונס רחמנא פטריה אמרינן, אבל אונס רחמנא חייביה לא אמרינן, ומה לו בזה שארעו לחבירו אונס, הרי לא קיבל על עצמו חיוב זה, אלא על התנאי, וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא."

גם הט"ז ביו"ד (סי' רלו ס"ק יג בא"ד) כתב כעין זה וז"ל: "מי שעושה מקח עם חבירו שיעמיד לו סחורה פלונית ליריד שאז זמן מכירתה ולא בתר הכי, ואירעו אונס להמקבל שלא יוכל להעמידה לאותו זמן אלא לאחר זמן, פשיטא דפטור אח"כ מלקבלה, נהי דאונס מהני להמקבל בענין שאם קיבל עליו לתת איזה קנס אם לא יעמידה לאותו זמן, כיון שהוא אונס, אדעתא דהכי לא חייב עצמו, מ"מ זה העושה מקח גם כן לא התקשר אלא אם יבוא לאותו זמן כיון שהזמן גורם זה והוא עיקר בו, משא"כ אם התנאי אינו דבר עיקר כל כך ואירע אונס שלא יוכל קיימו באותו זמן, ודאי לא בטיל המעשה בשביל זה, וכן מצינו לענין מכירה שמוכר אדם לחבירו לזמן ועייל ונפיק אזוזי באותו זמן ולא נתן לו – דבטל המקח. כדאיתא בחו"מ סי' ק"צ (סעי' טז) ומבואר שם סעי' טו דהיינו בידעינן דלא זבין אלא משום דצריך לדמי, אבל בלאו הכי לא, וכן הרבה כיוצא בו." עכ"ל

יוצא א"כ שבנידו"ד ברי וברור שראובן רוצה את הסחורה בתאריך יד כסליו בכדי שיוכל למכור לסוחרים שבשוק וכך גם נכתב בחוזה ביניהם, ומשכך, על היצרן להחזיר את כל הכסף לראובן בגלל אי עמידה בתנאי העבודה.

ישנה דוגמה נוספת מהירושלמי (גיטין פ"ז ה"ו) שם הובא מעשה מעניין אדם אחד שילם לספן בכדי שיעבירו את הנהר ביום מסוייים (לצורך העניין בעוד שבועיים) וכשהגיע אותו יום הנהר התייבש ואי אפשר היה לספינה לשוט בנהר, השאלה היתה האם הספן צריך להחזיר את הכסף ללקוח, בגלל שהספן מצידו מוכן לעשות את המלאכה אבל הוא אנוס כי הוא לא יכול לעשות את המלאכה כי הנהר התייבש, וגם שם נחלקו האם צריך להחזיר או לא, דוגמא זו הובאה גם במהרש"ם בספרו משפט שלום (סי' ר סעיף ז) במי שקנה תבואה מראש וכבר שילם עליה ולבסוף התבואה לא צמחה, והעלה שצריך להחזיר את הכסף, וזו בעייתו של המוכר, והוא לא יכול לפטור את עצמו בטענת אונס. אשר על כן גם בנידו"ד במקח וממכר, בגלל שהיצרן לא סיפק את הסחורה בזמן שנקבע, הוא לא יכול לטען טענת אונס, ואפי' אם הוא קיבל את הכסף עליו להשיבו כ"ש שזה צ'קים שהמחזיק לא נחשב כמוחזק בכלל, כי צ'ק לחלק גדול מהפוסקים נקרא מתן הוראה לבנק, ולא שזה "כסף חי". אגח אורחא יוער שבדין האזרחי זה מעט שונה, שכן, על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, חוזה שנכרת בנסיבות רגילות, ימשיך להיות תקף בכל מצב, אלא אם כן מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק, המגדיר "פטור בשל אונס או סיכול החוזה" או כמו שזה נקרא "אירוע מסכל". אירוע מסכל הוא אירוע בלתי צפוי וחד פעמי, אשר לא היה ניתן לצפותו או למנעו, אשר גרם לכך שקיום החוזה אינו אפשרי או שונה באופן יסודי מהסכם הצדדים. אם צד לחוזה טוען שהפרתו נובעת מאירוע מסכל, עליו להוכיח את קיומו של האירוע, את אי יכולתו לצפות אותו או למנעו, ואת השפעתו על יכולתו לקיים את החוזה. אם בית המשפט ימצא שהוכח קיומו של אירוע מסכל, הוא יורה על פטור מהפרת החוזה או מתשלום פיצויים.

וז"ל חוק החוזים:

(תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 סעיף 18 (א)"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים." (ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

בברכה

יגאל אלון