נוסח פיוטי הסליחות

מנהג בני ספרד לומר סליחות החל מראש חדש אלול ועד יום הכיפורים.

ולכן אמרתי לכתוב כאן מקצת הערות בנוסח פיוטי הסליחות, מתוך הספר חזון עובדיה ימים נוראים.

א שבט יהודה בדוחק ובצער וכו' "היד ה' תקצר". ויש שהגיהו "כי יד ה' לא תקצר", וכבר כתב ע"ז החמדת ימים (פרק ד דף טז.) שאינו נכון, כי המשורר לא נתכוון אלא לחתום בלשון הפסוקים, ואילו יד ה' לא תקצר אינו מלשון הכתוב.

ב "עורה למה תישן", בספר שדי חמד (מערכת ראש השנה סימן א אות ה ס"ק טו) כתב שהוא טעות, ושצריך לומר  "הנה לא ינום ולא יישן", ובחזו"ע כתב שאין לשנות הנוסח כלל, כי הפניה להשי"ת הוא בלשון נוכח, חדש ימינו בגלות ישן – עורה למה תישן. וע"ש עוד מש"כ בזה.

ג  "רחמנא אדכר לן קיימיה דדוד מלכא משיחא" לכאורה יש להקדים "אדכר לן קיימיה דפנחס קנאה" קודם קיימיה דדוד, כפי סדר הדורות. אולם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (חלק ג סימן מא) כתב להקדים דוד לפנחס, ושכן הוא בסידורי המקובלים והרש"ש. ע"ש..

ד. "אדכר לן זכותיה דיוסף צדיקא",  ואין לומר "קיימיה דיוסף",  מאחר ויוסף לא נזכר בדברי חז"ל עם שבעה כורתי ברית. כדאיתא במסכת דרך ארץ זוטא (סוף פרק א) שבעה כורתי ברית הם, אברהם יצחק יעקב משה אהרון פנחס ודוד.

ה בתחנת עשה למען, יש להקדים דוד לפנחס, וכנ"ל באות ג.

ו "גלה גבורתך עלן" לכאורה מכיון שהגבורה היא דינים קשים, איך אנו מבקשים שיגלה הדין עלינו, ואכן כתב הבן איש חי(פרשת וילך אות כב) שהנכון לומר גלי גבורתך ופרוק לן ע"ש.

ז "הדרך שוי עלן" מנהגינו לומר שוִי בחיריק, ובספר חמדת ימים דף יב ע"א כתב לומר הדרך שַו עלן בפתח, אולם מכיון שמצינו בתרגום אונקלוס שברוב המקומות תרגם שוִי במקום שַו, עדיף לומר שוִי. (ויש אומרים שוֵי בציר"י)

ח "עננן ופחד יצחק עננו" כך צ"ל ופחד עם ו', והוא ע"פ האר"י ז"ל שכתב וז"ל: אין לומר פחד יצחק בלא ואו אלא ופחד יצחק כדי לכלול השמאל בימין (הגבורה בחסדים), דהיינו אלהי אברהם שקדם לו. ע"כ.

ט "עננו אלהא דמאיר עננו" כך צ"ל, וכמו שכתב כן הגר"ח פלאג'י שיש שהתחילו לומר אלהא דרבי מאיר עננו ואינו נכון דלשון הגמרא (ע"ז יח:) הוא אלהא דמאיר וצריך לומר דוקא בלשון הזה.

י כתב הגאון החסיד רבי אליהו מני בשו"ת תנא דבי אליהו (מנהגים עמוד תי) שאין להוסיף "עננו" על מה שתקנו חז"ל. (וכיום ראיתי בכמה מקומות שמוסיפים "עננו משגב האמהות" או "עננו עזרת השבטים" ולאור האמור אינו נכון, ואין לומר כן.)

יא "אלהינו שבשמים תן טל ומטר לברכה בעתו בארץ" כן ראוי להיות על פי הסוד. (מחזור אהלי יעקב בשם פרי עץ חיים) וגם על פי הפשט, טל לא נעצר לעולם כדאמרינן בתענית ג:, ולכן אין לומר בעתם בארץ, שיהא חוזר גם על הטל וגם על גשם.

יב אדון הסליחות, "מלא זַכִּיוּת" כך צריך לומר. וכן הוא מלא רחמים הוא, מלא זַכִּיוּת הוא, ובספר אהלי יעקב דף יח ע"ב כתב דצ"ל מלא זָכֻיות, אך מנהגינו לומר זַכִּיוּת.

יג יש להקדים ולומר עשה למען ישראל "העניים" ואחר כך לומר עשה למען ישראל "הדלים", כי הדל הוא עני ביותר עד כי הוא חולה מחמת חוליו, ולכן אנו מבקשים תחילה על העניים  ואחר כך על הדלים שהם עניים ביותר. אמנם הגר"א בביאורו לספר משלי (כב,כב) כתב בהיפך כי דל הוא מי שהיה עשיר וירד מנכסיו ונעשה דל, אך עדיין אינו עני, ע"ש ועל כל פנים אנו מבקשים למען העניים ולמען הדלים אשר בצרתם לו צר.

יד בפיוט אם אפס רובע הקן. "ישרו בערבה מסלה", כאן המדובר על לשון עבר ולכן צ"ל יִשרוּ ביו"ד בחיריק ואינו דומה לדברי הנביא (ישעיה מ, ג) ששם נאמר יַשְּרוּ היו"ד בפתח והשין דגושה, ובספר אהלי יעקב לא שת ליבו לנקד בחיריק כראוי.

טו חקור את כל אשר עשה, האב על בנו לא חסה. בשדי חמד (מערכת ראש השנה סימן א אות ה סק"ה) שצריך לומר "עין האב על בנו לא חסה" דאם לא כן היה לנו לומר האב על בנו לא חס. ע"ש. אולם באהלי יעקב (דף כב ע"א) כתב וז"ל: על בנו לא חסה, בחסרון המובן, והוא עין, כמו ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (שמואל ב, יג. לט) וזהו מקרא קצר, והכוונה ותכל "נפש" דוד. ע"כ. ואף כאן חסר המובן. ונכון.

טז אם הזמן מצומצם יתחילו זכרון לפניך בשחק, ואחר כך אל מלך, ויעבור)

יז אתאנו לבקש ממך כפרה, איום ונורא נשגב לעתות בצרה. בגלל הנגינה העם נהגו לומר כפרה ובצרה מלעיל, ויש להקפיד לאמרם מלרע, וכ"כ בספר ילקוט כהונה עמוד רצג.

יח מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים. יש נוסחא ומתפתה בתחנונים. וכן הוא בסדר רב עמרם השלם (חלק ב דף קנז ע"ב)  והט"ז סוף סימן קכז כתב לדחותה כי פתוי הוא לשון סכלות.  אולם במדרש רבה פרשת אמור איתא, אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים לפתות את בוראם. ע"ש. ומכל מקום סיים ע"ז בחזון עובדיה דלשון פיוס עדיף יותר.

יט אליך ה'נשאתי עיני. העבר חטאתי וכו', וגם את דמעתי שימה בנאדך. לכאורה אם אינו בוכה, נראה כדובר שקרים, וכ"כ כמה אחרונים, אולם בחזון עובדיה עמוד יט כתב: ולי נראה שאם הוא בוכה ביום הכיפורים בשעת הוידוי, ובפרט בוידוי של רבינו ניסים ראש ישיבת בבל, יכול לכוין באומרו וגם את דמעתי שימה בנאדך, על דמעותיו של יום הכיפורים, ואין הכרח שיבכה באותה השעה.

וכן בפיוט לך אלי תשוקתי בעת שאומר אנסך את דמעי לך יכון על דמעותיו של שעת הוידוי. והגרשז"א בספר שלמי מועד עמוד כג כתב שיוכל לכוין על הדמעות של כלל ישראל.

כ רחום היה למשען לעם רַוֵה לען. כך צריך לומר, ולא הִרְוַה לען, מבנין הפעיל, שהרוה לען לאחרים, וזה אינו נכון. ואפשר גם לומר הְָרְוָה לען, אות ה בקמץ חטוף.

כא כי צדיק אתה וצדק "מדיך" פירוש מלבושך ולכן נקוד על המ"ם בפת"ח מַדיך. (ויש פירשו, מידותיך)

כב תענו ותעתרו. פירוש תענו קודם גזר דין, ותעתרו אפילו לאחר גזר דין שנגזר לרעה ח"ו יתהפך לטובה.

כג עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות במיתון וכוונה, ולכן האומרים עננו אבינו עננו, ועשה למען שמך במהירות וחפזה, לא יפה הם עושים.

כד בסליחות כשמגיע ל"ויעבור" יש להפסיק בין ה' ה' על ידי שיטעימו הפסק ומי שאינו עושה כן עונשו רב.

 וכשאומר ה' יש לכפוף קומתו קצת בשחיה. וראיתי רבים וכן שלמים שאינם שמים לב על זה ואינם שוחים כי אם במילת ויעבור, וזה אינו נכון אלא אחר ששוחה בויעבור יש לשחות מעט שוב במילת ה', וכן ראיתי למרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א שנוהג כן בעת אמירת הסליחות.

בברכה

אלון בן שבת