שאלה
בעניין קריאת ההפטרה, אם מותר לכתחילה שהמפטיר יאמר רק ברכות התורה וקריאתה והקורא בתורה יאמר את ברכות ההפטרה וקריאתה במקום המפטיר עצמו, מחמת שהמפטיר אינו בקי בטעמי ההפטרה ואין לשון אמירת הברכות שגורה על לשונו
והאם על כל פנים מותר לכתחילה שהקורא יקרא רק את ההפטרה בקול ללא הברכות והמפטיר יאמר עמו מילה במילה הלחש
תשובה
אכן במקומינו אירע מעשה כה"ג שהמפטיר קנה ההפטרה על דעת שהקורא יאמר בעצמו ברכות ההפטרה וקריאתה ולא מחמת שאינו יודע לקרא אלא מחמת שהקורא בעל קול נעים והסכים לבקשתו הקורא וכך עשה.
והנה הבית יוסף סימן רפב' הביא להריב"ש בתשובה (סימן שכו) שיש מקומות שנהגו כשהמפטיר קטן, עולה גדול במקומו וקורא בתורה, והמפטיר קורא ההפטרה ואינו קורא בתורה. ואע"פ שצריך המפטיר לקרא בתורה, היינו משום כבוד התורה, והכא הא איכא כבוד התורה כשנאמר שהמפטיר אינו ראוי לתורה וקורא גדול במקומו.
וכתב על זה הריב"ש שטעם זה אינו נכון ולעולם מי שקורא ההפטרה יקרא בתורה כי שמא הגדול קרא לתוספת ולעצמו ולא בעד המפטיר ואין כאן כבוד התורה, והמנהג ההוא אינו יפה.
והבית יוסף חלק על הריב"ש וכתב דהמנהג כאותם מקומות ושהריב"ש עצמו בסימן לה' כתב שלא רצו לשמוע לו בזה, וגם אין לחוש שיאמרו שהגדול קרא לעצמו, שהרי אחר שעלו כבר שבעה עולים הפסיקו באמירת הקדיש וברור שיבינו כולם שמה שקורא הגדול כעת הוא לצורך ההפטרה ולא לצורך עצמו ככמו שיש מוסיפים על מה שקראו.
ועל פי זה כתב הרמ"א סימן רפד סעיף ד' על מה שכתב שו"ע שקטן יכול להפטיר, שאם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה, יכול אחר לאמרה, אבל לכתחילה אסור.
וכתב המגן אברהם ס"ק ג' שהרמ"א פסק כבית יוסף אלא שכתב לא לעשות כן לכתחילה משום שחשש להריב"ש. וכתב הברכי יוסף אות ו' דכן הסכים הרב אמת ליעקב אלא שהמקומות שנהגו כן אין למנעם, אבל בשארי מקומות, לכתחילה ראוי לחוש לדעת הריב"ש וכדברי הרמ"א, והובא להלכה בכף החיים אות כג'.
והנה בהבנת דברי הרמ"א בפשטות יש לפרש דמיירי באופן שהמפטיר רוצה ליתן את ההפטרה וגם את ברכותיה לקורא בתורה וכנידון הריב"ש ולכן כתב שאין לעשות כן לכתחילה לחוש להריב"ש.
אבל אם המפטיר יאמר גם את ברכות ההפטרה, ורק את קריאת ההפטרה ירצה ליתן לקורא והוא יקרא עמו מילה במילה בלחש, בזה לכאורה אפשר לעשות כן לכתחילה.
אלא שראיתי בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' סימן כב' שחלק על מי שהבין כן, שהרי המשנה ברורה בס"ק ח' כתב שאין קוראים למפטיר מי שלא ידע לקרות ההפטרה, ולכאורה למה לא יקראוהו למפטיר ויתן רק את קריאת ההפטרה לקורא ויקרא עמו בלחש, והיה למשנה ברורה לפרש ולא לסתום בזה.
ועוד הוכיח כן מהפרי מגדים באשל אברהם ג' שכתב וז"ל: ומיהו טוב יותר אם יכול לומר מילה במילה שמקרין ויאמר ההפטרה מי שקרא בתורה.
וכוונתו שיקריאו למפטיר את ההפטרה מילה במילה והוא יחזור אחריהם בקול רם ולא בלחש. ומוכח שאם הקורא יאמר בקול והוא בלחש אין זה לכתחילה.
והוכיח עוד מדברי המטה יהודה (עייאש רפד' אות ה' והובא ג"כ בכף החיים אות יט') שכתב על מש"כ הרמ"א דאין לעשות כן לכתחילה, פירוש דבשעה שקראו למפטיר זה, היו סבורים שהוא יודע, ואחר שקרא בתורה ובירך, כשבא לקרא ההפטרה, לא ידע לקרא, יכול אחר לעלות ולקרא ההפטרה במקומו בין קודם שברך ברכה ראשונה שלפני ההפטרה, ובין אחר שבירך.
ומשמע דלכתחילה אם ראו שהעולה אינו יודע לקרא כלל אחר שעלה בתורה ובירך ברכות התורה לפניה ולאחריה, טרם שיבוא לברך ברכת ההפטרה יאמרו לקורא לומר הברכות וההפטרה, אלא שכל זה דווקא באופן שאינו יודע לקרא ההפטרה כלל ואפילו בלחש, אבל אם יודע הוא לקרא בלחש יחד עם הקורא, ודאי יש להורות לו שיאמר גם את הברכות ולא יתנם לקורא, ואפילו הכי גם זה אינו לכתחילה אלא בדיעבד, ע"ש
אלא שהמנחת יצחק כתב שאינו יודע מה הטעם בזה שאינו לכתחילה, ומי שדעתו רחבה בוודאי ימצא טעם לדבר.
ואכן ראיתי בערוך השולחן אות יב' שכתב בפירוש דברי הרמ"א דאם קראו למי שאינו יודע, יכול אדם אחר לומר ההפטרה וכמו בספר תורה שזה מברך וזה קורא, אבל לכתחילה אסור לעשות כן, וטעמא דמילתא דבשלמא בתורה שצריך לקרות בטעמים והוא אינו בקי בהטעמים, יקרא הקורא והוא אחריו בלחש, אבל הפטרה שקורים בחומשים אם הוא עם הארץ כל כך שאינו יכול לקרות אפילו בחומש אינו נכון לקרותו לעליית מפטיר, אולם במקומות שיש ספר הפטרות על קלף וללא טעמים וניקוד, קורא הקורא כמו בתורה ולכתחילה וכן המנהג.
הרי נתן טעם מעט לחלק בין קורא בתורה לקראת ההפטרה. אם כי דבריו דחוקים וכן מצאתי כתוב שפירושו דחוק בהבנת הרמ"א.
וראיתי להרה"ג יצחק רצאבי בתשובה בכתב יד (מתוך שו"ת עולת יצחק חלק ד' שטרם יצא לדפוס) דעד כאן לא נחלקו הריב"ש והבית יוסף אלא כשיש סיבה לדבר (כגון קטן או גדול שאינו יודע) אבל בסתם לא, דאם נתיר כן, עלול הדבר לבוא בהמשך לידי קביעות ואז כבר לא תהא ניכרת קריאת המפטיר שהיא מפני כבוד התורה, ונעקרה התקנה.
ושכן מצא מפורש במטה יהודה הנ"ל שכתב שמה שמשמע מהבית יוסף שחולק על ריב"ש אפילו לעניין לכתחילה, זהו דווקא בנידון הריב"ש שמדובר שהקטן קנה כבר ההפטרות והוא קורא בתורה ומפטיר בכל שבת ולכן אין לדחותו אחר שכבר קנה דחשיב כדיעבד, אבל לעולם כשאין טעם אין לעשות כן.
ואכן הבית יוסף ציין להריב"ש בסימן לה' (וכנ"ל) ושם כתב מפורש שנהגו למכור ההפטרה למי שמעלה בדמים והם קונים אותה בעד קטנים להרגילם, ואם לא יתכבדו בהפטרות לא יתנו בה פרוטה וכו' עכת"ד
נמצאנו למדים דאף לדעת הבית יוסף אין זה לכתחילה אלא באופנים מסויימים שהשעה מחייבת, וכן כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ז סימן ח' בהערה וכ"כ בהלכה ברורה חלק יז סימן רפד הלכה יט' והוכיח כן מהשולחן ערוך סימן רפב סעיף ה' ושכ"כ בעטרת זקנים ועוד ע"ש.
ולמעשה כתב המנחת יצחק כיון שיש לחוש דידחו כמה מהמתפללים מלעלות מפטיר אף בזמן חיובם כפי הנהוג ועלול לגרום שערוריה גדולה בין המתפללים ולכן יש להקל באופנים כאלה אף באופן שיברך הקורא, והעולה אין קורא ההפטרה אף בלחש עם הקורא, וכל שכן שיש להקל היכא דהעולה יברך ויקרא בלחש עם הקורא וכ"כ בהלכה ברורה שם עמוד תעט'
ודע עוד דבמקומות שקורים בנביא מתוך קלף וגלילה כספר תורה מותר הדבר לכתחילה שהעולה יאמר הברכות והקורא יקרא (משנה ברורה ס"ק ח)
לכן למסקנה
הדבר ברור שלכתחילה מי שעולה למפטיר הוא יקרא את ההפטרה וברכותיה ולא יתן לקורא ואפילו אם יאמר עמו בלחש.
ובדיעבד מי שאינו יודע לקרא בטעמים יאמר על כל פנים הברכות ויאמר ההפטרה מילה במילה בלחש עם הקורא.
ודברי הפרי מגדים שהבאתי שיקריאו לו מילה במילה והוא יאמר אותה בקול רם קשה מאוד לקיימם ויש בזה טורח ציבור גדול וגם המפטיר יתבזה בזה מאוד כידוע וכבר כתבתי דברי המנחת יצחק במסקנתו ולכן אין להחמיר כולי האי, הלכך יש להורות להם בפשיטות לקרא בלחש עם הקורא. או על כל פנים שיתן גם את ברכות ההפטרה לקורא ההפטרה.
ועניין זה מוטל על רב הקהילה בכל מקום ומקום בארץ וכל שכן בחוץ לארץ אם יודע שיש מבני קהילתו כאלה שאינם יודעים לקרא, ימהר הרב מאוד מאוד, וימנה באותם המקומות תלמיד חכם מובהק ובקי בכללי ולשון הקודש, וישב וילמד את הציבור, ולפחות את הדור הצעיר דרכי הקריאה בדקדוק וטעמי המקרא, וברבות השנים הלימוד יעשה פירות ויקום דור חדש בקי בלשון הקודש בעזה"י.
בברכה
אלון בן שבת
הילולת ר' יצחק אבוחצירא בכולל כתר תורה כל שנה ככתבה הרבה ערק ושמחה גדולה.
מבית כתר תורה- בו תקבלו כל שבוע מאמרים נפלאים מפרשת השבוע, הלכה למעשה בענייני השעה, סיפורים מקורות חייהם של גדולי ספרד ועוד. תוכלו גם להקדיש את העלון לזכות יקיריכם.
