פירעון הלוואה בתשלומים שנדחו עקב אי דרישת פירעון מצד המלווה

פירעון הלוואה בתשלומים שנדחו עקב אי דרישת פירעון מצד המלווה

שאלה:

ראובן ביקש הלוואה משמעון סך של חמישים אלף ₪,

בשטר ההלוואה נכתב בין יתר הסעיפים שתשלום פירעון ההלוואה יעשה בעשרה תשלומים עוקבים של חמשת אלפים ₪ כל תשלום.

ראובן אומר שכבר עברו חודשיים בהם הוא היה אמור לשלם, אך המלווה לא התקשר לבקש את התשלום.

וכעת שואל ראובן האם הוא צריך או חייב להתקשר אל שמעון ולהזכיר לו את החוב? (יאמר כבר כעת שראובן דחוק למעות, וזה עוזר לו ששמעון "שכח" כרגע מהחוב)

כמו כן אם ראובן אכן לא חייב להזכיר לשמעון, במידה ושמעון ייזכר מעצמו ויבוא מעצמו לתבוע את החוב, האם עדיין תישאר לראובן הזכות להתחיל מעכשיו את עשרת התשלומים העוקבים או שמא על החודשים "שנשכחו" צריך לשלמם במושלם דהיינו עשרת אלפים ₪ "במכה אחת"?

תשובה:

האמנם פריעת בעל חוב היא מצווה, אבל אם המלווה לא תבע אנו אומרים שהוא הרוויח זמן ללווה. כמו כן מדין השבת אבידה היה על ראובן ליצור קשר עם המלווה ולומר לו שהגיע זמן הפירעון.

ולגבי השאלה השנייה ששאלנו האם מיום שנזכר שמעון מאז מתחילים עשרת התשלומין, או שמא את שני החודשים הקודמים שהוא לא שילם הוא צריך לשלם לו "במכה אחת", התשובה לזה שיש מקום לחייב את הלווה שאת החודשים שהיו אמורים להיגבות ולא ניגבו צריך לשלם בפעימה אחת.

נימוקים:

ראשית יאמר על אתר שפריעת בעל חוב היא מצוה (חו"מ סי' צז סעי' טו).

ומאידך, ידועה מחלוקת האחרונים האם יש חיוב ללווה לחזר אחר המלווה כשהגיע זמן הפירעון, יש אומרים שהלווה חייב לפרוע גם אם אין המלווה תובעו כמובא בנתיה"מ (סי' קד סוף ס"ק א)

אך הרבה פוסקים סוברים שכיון שלא תבעו אנו אומרים "שויתר לו" והרוויח לו את זמן הפירעון (שו"ת שי למורא, שבתי, שאלוניקי תי"ג, סי' לד, קצוה"ח סי' קד ס"ק ב, נחל יצחק ח"א סי' ט ענף א, ואמרי בינה דיני גביית חוב סי' ב).

דרך אגב אם הלווה יודע שהמלווה שכח מההלוואה, צריך להזכירו, משום השבת אבידה.

והנה, באופן שהמלווה לא תבע, והלווה לא שילם, ועתה הגיע המלווה לתבוע חובו, והשאלה היא האם נשאר ללווה זכות לפרוע בתשלומים, או שחייב לפרוע כל חובו כאחת שהרי פירעון בתשלומים היא טובה ללווה, ורעה למלווה, כמבואר בע"ז (ד.) שאדם התובע חוב מאוהבו, נפרע ממנו מעט מעט, אך משונאו נפרע ממנו בבת אחת.

ומאידך נחלקו הפוסקים בסתם הלוואה אם יכול הלווה לפורעה בתשלומים. (עיין סי' עד סעי' ד ובנו"כ).

אזי לפי השיטות שהלווה היה חייב לפרוע בזמנו, בוודאי שאין ללווה זכות לעכב את תשלום של שני החודשים עתה, כיון שעשה שלא כדין בכך שלא פרע בזמנו (פתחי חושן הלוואה, פ"ג הע' כב) וכן מבואר להדיא בשי למורא שם.

אך לפי הכרעת רוב האחרונים שהלווה לא היה צריך לשלם בזמנו כי היה כאן "ויתור" מצד המלווה, יש מי שכתב שהלווה לא איבד את זכותו לפרוע בתשלומים (שי למורא שם, הובא בקיצור בקצוה"ח סי' עג ס"ק ט, ובחי' רעק"א סי' עד סעי' ד, אבל ראה מקצוע בתורה סי' עג ס"ק כב)

וכתב עוד בשי למורא, שאם קבעו שבזמנים הראשונים ישלם סך מועט, ובפירעון האחרון ישלם סך גדול, בוודאי המלווה יכול לתבוע שישלם עתה את הסך הגדול, שלא הסכים להרוויח זמן אלא לפירעונות הקטנים שעבר זמנם.

אמנם, אם ברור שהמלווה לא מחל על זמני הפירעון שעברו, כגון שתבע אז, אך הלווה לא שילם, או שלא תבע מחמת שלא היה אז ללווה כסף לשלם משום איסור 'לא יגוש', (עיין סי' צז סעי' ב), אזי ברור שהלווה צריך לשלם את כל החוב כאחת.

וכן נראה, שמעביד שלא שילם לשכירו כמה פעמים, כשבא הלה לתובעו חייב לשלם לו הכל כאחת, משום שהשכיר מעולם לא סיכם איתו שישלם לו בתשלומים, אלא שהוא חוב חדש בכל פעם (משפטים ישרים, בירדוגו, קראקא תרנ"א, ח"ב סי' קצו ד"ה אך, ופעמוני זהב, אנקאווא, ירושלים תרע"ב, סי' עג סעי' א).

ויש להדגיש, שאף במקום שמן הדין יש ללווה זכות לפרוע בתשלומים, אין ראוי שיהיה כפוי טובה למי שהטיב עמו והלווהו, ולכן ישתדל להתחשב בטובת המלווה, ולפרוע סכום גדול ככל שביכולתו.

בברכה

יגאל אלון 

לתרומות ושותפות הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו ערוץ היוטיוב של כתר תורה