תקנון ובחירות ועד בית כנסת

יום א' לסדר כי תצא תשע"ד רמות, ירושלים
לכבוד הגאון הגדול ראב"ד מקודש כמוהר"ר ברוך שרגא שליט"א
אשר מכהן כגאב"ד ביה"ד לממונות ירושלים תובב"א
כבודו ביקש ממני לחוו"ד ולנמק את הפס"ד שניתן על האי מחלוקת שלא לש"ש אשר נפלה בבית כנסת
אשר בשכונת רמות, דגבה טורא בין התובע מר א. לבין הנתבעים א. ב. ג. ד. אשר מכהנים כחברי ועד
ביהכנ"ס זה רבות בשנים עידן ועידנים ופלג עידן. ולפני כשלוש שנים הגיע התובע להתגורר באזור וקבע את
מקומו בביהכנ"ס הנ"ל, ומכיון שיש לו טענות כרימון כנגד הועד הוא ראה לכאורה מקום לתובעם לפני כבוד
ביה"ד זה.
עיקר תביעתו ותלונתו של התובע הם כדלהלן:
א אין תקנון מסודר.
ב אין התייחסות מתי וכל כמה זמן יתקיימו בחירות לגוף הועד.
ג אין רב לבית הכנסת.

ד כשל ניהולי בכספי ציבור, ואין שקיפות לאן הולך הכסף שנגבה מהציבור.
ה תחזוקה כושלת של ניקיון בית הכנסת, כמו כן אין תחזוקה כללית שוטפת.
ו אין החלפת ספריות ישנות בציוד חדיש.
ז ספרים וסידורים קרועים ובלויים.
מסיכום טענותיו של התובע עולה טיעון שחזר מספר פעמים הן בכתב התביעה והן בע"פ שמכיון שמקובל
בהרבה בתי כנסיות שעורכים בחירות כל תקופה מסויימת גם כאשר הועד מתפקד כראוי, ובפרט כיום
שהשתנתה אוכלוסיית בית הכנסת מקצה לקצה, והשתנו הדרישות והצרכים, יש צורך לקיים בחירות לוועד
חדש רענן ופעיל.
תשובת הנתבעים היתה: שכל טענותיו של התובע נובעות מתוך רצון ברור לחתור חתירה תחת וועד מכהן,
והתובע מחרחר ריב בין הציבור לבין חברי הוועד, ומשכך דין התביעה להידחות על הסף.
כמו כן חברי הועד ענו על כל אחת מהתביעות כדלקמן:
א קיים תקנון מצוי, וזה נימצא במסמכי ביהכנ"ס. מסמך זה הוצג בפני ביה"ד ונמצא בתיק.
ב אכן אין התייחסות לבחירות, מכיון שמיום הקמת ביהכנ"ס לפני כ – 25 שנה ועד לפני 5 שנים לא נעשו
בחירות, ומה שנעשה בחירות לפני 5 שנים זה היה ע"מ להוסיף חבר אחד נוסף כנגד אחד שכבר פרש
עקב היותו זקן ומנוע מלתפקד כראוי, לכן אין צורך לערוך בחירות חדשות שכן הועד מתפקד כראוי
במתכונתו הנוכחית.

הטענה שאין רב לבית הכנסת

ג על הטענה שאין רב לבית הכנסת, טענה זו מוכחשת מעיקרה, שכן כל מנהגי בית הכנסת וההלכות
הנהוגות בו הם על פי פסיקותיו של גאון עוזינו הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל כמו כן בפועל ישנם
שני רבנים א. ו-ב. אשר בדר"כ מתואמים ביניהם על כל דבר שאינו הלכתי.
ד באשר לטענת כשל בניהול כספי בית הכנסת, טענה זו מוכחשת מיסודה ומסולפת מעיקרה, שכן אחד
מחברי הועד מר א. והוא רו"ח במקצועו, ולא הסכים להיכנס כחבר ועד ללא ניהול תקין של כל פנקסי
בית הכנסת, וזה כולל נתינת תלושי שכר עבור מרצים ומגידי שיעור קבועים ושאינם קבועים, כמו כן מידי פעם בפעם תולים בלוח המודעות של בית הכנסת הכנסות בית הכנסת והוצאותיו כגון חשמל,
נקיון, וכדו'. לא זו אלא אף זו בית הכנסת קיבל מרשויות המס "טופס 46" שמקבלים אותו רק עמותות
אשר עומדות בתקנים מחמירים
ה באשר לטענת התובע שאין נקיון בבית הכנסת, הוצגו בפני כבוד ביה"ד תמונות אשר מציגות את המנקה
בשעת עבודתו, כמו כן הוגש לכבוד ביה"ד חוזה העבודה בין הועד לחברת קבלני הניקיון. אשר
מתחייבים מפורשות לנקות ביסודיות את כל בית הכנסת על כל אגפיו כולל השירותים שינוקה מידי יום.
ו לגבי סעיף ו ו-ז אשר טוען התובע לגבי החלפת ספריות וספרים תשובת חברי הועד היא שאין אישור
מהתורם להחליף ספריה, מה גם שהיא אינה בלויה ואינה חסרה מדפים וכדו' הוצגו תמונות הספריות
והספרים בכ ל האגפים בפני כבוד ביה"ד.
סיכום טענות חברי הועד היא שהתובע שבא אך לפני 3 שנים ומחפש לעצמו תפקיד ושררה ובכל דרך מעיר
הערות ועצם תביעתו זו היא תביעת סרק קנטרנית אשר מוכחשת מעיקרה ומופרכת מיסודה.
תמצית ותורף פס"ד סופי אשר פסק כבוד ביה"ד ללא נימוקים היא כדלהל ן:
א הועד ימשיך להתנהל ע"י החברים הנוכחיים ולא יתקיימו בחירות.
ב הסמכות הרוחנית תהיה ע"י רב אחד בלבד הרב א
ג כל תלונה ובקשה מצד התובע תיעשה אך ורק ע"י פניה לרב הנ"ל והרב יפנה לוועד.
ד תביעות לביה"ד כנגד הועד יעשו ע"י הרב בלבד.
כבודו ביקש ממני לחוו"ד ולנמק פס"ד זה.
טרם אענה על הסוגיה שבאה לפתחו של כבוד ביה"ד, אחווה דעתי בצורה כללית על הסוגיה של מינוי גבאים,
ו/או וועד בית כנסת מי ראוי לבוחרם, ולכמה זמן הם נבחרים, האם זה שררה, כמו כן התנהלות כספית של
חברי הועד בכספי ציבור, ועוד. וכבר ראיתי שהרבה פוסקים ראשונים ואחרונים דיברו על כחם ובחירתם של
פרנסי ציבור ואשתדל לברר עד כמה שידי יד כהה מגעת.

מי האנשים היכולים להשפיע על בחירת ראשי ועד ופרנסי ציבור?

איתא בגמ' בב"ב (ז:) כמה זמן יהא אדם דר בעיר בכדי שיקרא מאנשי העיר? עונה הגמ' זמן של יב' חודש,
ובהמשך הגמ' (ח.) אומרת שלהריגה מספיק אם שהו ל' יום וכן הגמ' בסנהדרין (קיב.) מביאה "לא קשיא הא למהוי
מבני מתא, הא למהוי מיתבי מתא." וכפירש"י (שם) "למהוי כבני מתא שיהא נקרא כבני העיר אין נקרא בפחות
מי"ב חודש, אבל להקרות מיושבי העיר די לנו אם שהה ל' יום, וקרינן בהו את הפסוק יושבי העיר ההיא". יוצא
א"כ שלהיקרא תושב מבני העיר לא נקרא בפחות מזמן של י"ב חודש. וכך למעשה פסק הרמב"ם (בפ"ט מנדרים הי"ז,
ופ"ו משכנים ה"ה) ובשו"ע יו"ד (סי' רי"ז סעיף לב). גם החת"ס (חחו"מ סי' קיז ד"ה ואם אולי) מוסיף שלחוות דיעה בתקנות הקהל
בעינן שיהיה בעיר סך זמן מינימום של יב' חודש.
אמנם בגמ' בב"ב (יא.) מובא שזמן של יב' חודש הוא רק אם האיש לא קנה בית דירה, אבל אם הוא קנה בה בית
דירה ממש הרי הוא כאנשי העיר מיד. וכך פסק בשו"ע חו"מ (קסג סעיף ב) ויעויין עוד שם בסמ"ע (סק"ו) .
א"כ הראינו לדעת, שאם אדם רוצה ומעוניין להיות חלק מעיר מסויימת, וזאת על מנת להשפיע על פעולות
כאלו ואחרות עליו להיות חלק מבני העיר, ואם לא, אין הוא יכול להשפיע בשום צורה על עניני העיר.
ועל פי האמור נראה לענ"ד שמכיון שבזמן חז"ל היה "קריטריון" איך להיות חלק מתושבי העיר, וכיום יש
קריטריון גם לאדם שמעוניין להצטרף לקהילה מסויימת בכדי להשפיע על ענייני קהילה ו/או ענייני בית כנסת
וכדו' עליו לכל הפחות לשלם מס חבר לקהילה כמו שמצוי כיום בחו"ל
בקהילות היהודיות הגדולות כמו כן גם
בארץ התקשרות באיגודים מקצועיים במגוון תחומים כאלו ואחרים מחייבים תשלום שנתי כדמי חבר, וזאת
ע"מ שחבר האיגוד יוכל לבחור ולהיבחר ו/או להשפיע על הנעשה בתחום חברותו. אשר על כן בנידו"ד אדם
הרוצה לבחור ו/או להיבחר לועד בית הכנסת עליו לכל הפחות לקנות מקום בבית כנסת בכדי להראות שהוא
חלק מאנשי הקהילה ובית הכנסת.
ומצאתי מקור לדבר זה בדברי המהר"ם בר ברוך המובא בהגהות מימוני שברמב"ם (פי"א מתפילה אות ב) וכן במרדכי
(פ"ק דב"ב סי' תפב) וז"ל "על אשר ששאלת אם יש קטטה בין הקהל, ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים
בהסכמת כולם, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ומחמת חילוק ליבם תמיד מדת הדין לוקה, ואין אמת ושלום בעיר
ולא בכל המלכות הנגררים אחריהם איך יעשו, נראה בעיני שיש להושיב כל הבעלי בתים שנותנים מיסים,
ויקבלו עליהם ברכה שכל אחד יאמר דעתו לש"ש ולתקנת העיר, וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים, הן
להעמיד חזנים, הן לתקן כיס של צדקה, הן למנות גבאים, הן לבנות, הן לסתור בבית הכנסת, להוסיף ולגרוע,
ולקנות בית חתנים לבנות ולסתור בו, ולקנות בית אופים ולבנות ולסתור בו, סוף דבר כל דבר צורך קהל עשה
על פיהם בכל אשר יאמרו …. וכו' עכת"ד
יוצא א"כ שרק מי שמשתתף בפועל ונושא בעול המיסים עם הקהילה הוא נקרא חבר בקהילה וחברותו זו מקנה
לו גם את הכוח והזכות לבחור את ראשי הקהל והגבאים וכו'.
וכך גם פסק הרמ"א בחו"מ (סי' קסג סעיף א) וז"ל "…כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל
בע"ב הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב
יכולין לכוף אותן אפי' בדיני עכו"ם ולהוציא ממון על זה …."
וכך למעשה פסק במג"א (או"ח נג ס"ק כ) בשם הלבוש לענין מינוי ש"ץ, וכן כל המינויים שעכשיו הולכים אחר רוב
פורעי המס אפי' פסולי קורבה ביניהם.
לא זו אלא אף זו ישנם עדויות על קהילות ישראל הן באשכנז הן בארצות ספרד שקיימו דבר זה הלכה למעשה
והגבילו את הזכות לבחור או להיבחר מי שאינו נוטל חלק בעול הציבור ואינו ממלא את חובותיו כלפי הקהילה,
כך, למשל, מצאנו בתקנת קהל פרנקפורט אשר בגרמניה משנת תקל"ד (1774) :
אין מניחים בקלפי [=אין משתפים בבחירת פרנסי הקהילה] אף אחד שלא שילם אותה שנה את הנתינות
שלו. דהיינו: אם לא היה יכול לשלם משהו – אין מניחים אותו בקלפי. כמו כן מי שלא עברו לפחות שתי
2 שנים מאז החתונה שלו
.
הגבלות דומות נהגו בקהילת מנטובה אשר באיטליה, שבה יכלו להשתתף בבחירות רק מי ששילמו את מסיהם
3 לקהילה וגרו בה זמן רב (בתחילה לפחות חמש שנים, ומאוחר יותר עשר שנים ואף עשרים וחמש שנה!)
.
הגבלה מעניינת באה בתקנות פרנקפורט הנזכרות לעיל שלא קשורה לעינייני תשלום אבל היא מגבילה את זמן
כשירות לתפקיד:

שום פרנס לא יכול להיבחר מי שאינו נשוי כבר לכל הפחות תשע שנים, וטוב [=מטובי הקהל] – נשוי
4 שש שנים, וגבאי – נשוי שלוש שנים
.
הגבלה נוספת בזכות להיבחר באה בפנקס קהילת טיקטין בפולין:
5 מי שאינו תושב בקהילתנו יצ"ו משך ארבעה שנים רצופים, לא יהיה לו שום מינוי בהקהל
.
גם בתקנות קהילת ליוורנו שבאיטליה יש הוראות מדוקדקות המגבילות את יכולת חלק מאנשי הקהילה להיבחר,
ובהם: מי שפשט את הרגל; מי שעוסק בתיווך; מי שיושב בעיר שלא כחוק; ומי שלא גר בה לפחות שנתיים
6 ימים
.
סיכום סעיף זה : מי רשאי לבחור ולהיבחר זה רק מי שנושא בעול המס של הציבור, ובנידו"ד מי ש הוא לפחות
בעל הוראת קבע בבית הכנסת.
) ב וכעת נפנה לשאלה השניה, לכמה זמן נבחרים חברי הוועד האם זה חזקה או לא.
והנה ראיתי במהר"ם שיק (חו"מ סי' יח) שחוקר בדבר זה האם זה חזקה במצוה או מצד חזקה אחרת והעלה שיש
בזה ג' עניינים.
. א מי שמתאמץ שלא יבטל המצוה ההוא ולולא פעולתו היה נתבטל המצוה לזמן, ועי"ז הרי זה כמציל מן
הנהר ומן הגייס – דקנה.
. ב מי שכיבדו אותו הקהל במצוה אחת שהיו אחרים יכולין לעשות המצוה הזאת ובחרו בו ומחלו לו המצוה
– זכה מטעם חזקה
. ג אפי' אין לו טעם לטעון טענת חזקה מ"מ כיון שעשה הוא הדבר הזה זמן הרבה אין לקחת ממנו – מפני
דרכי שלום כדאמרינן (גיטין ס) מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום.
והנה אם נתבונן בארבעת חברי הועד, נראה, שבחלקם מתקיימים בודאי שלושת העניינים שציין המהר"ם שיק,
שהרי הם הראשונים שהתאמצו ולולא פעולתם אז – (בהקמת בהכנ"ס) לא היו מגיעים למה שהגיעו היום. כמו כן מיום
הקמת ביהכנ"ס כיבדו אותם לעסוק בפעולות ביהכנ"ס וגם טעם שלישי מתקיים שכן הם עוסקים בניהול
ביהכנ"ס שנים רבות מיום הקמתו לפני למעלה מ- 25 שנה ואין להוציאם מפני דרכי שלום, ולגבי הרו"ח חבר
הועד "החדש" הוא בא הן מכח בחירות שהתקיימו לפני מספר שנים והן מצד ירושת אביו שהיה חבר ועד
וממקימי ביהכנ"ס.
ויעויין עוד בשו"ת אמרי אש (יו"ד סי' קטז) ובשו"ת מהרש"ם (סי' קצח) שהאריכו הרחיבו בעניין חזקה.

על תהליך הבחירות בבתי כנסת אחרים

לא זו אלא אף זו אף אם נקשה ונא מר שחברי הועד מכהנים מכח ג' הטעמים הנזכרים, נבוא ונטען שהרי ישנם
בתי כנסת שעורכים בחירות מזמן לזמן אז עלינו לכאורה להחיל מנהג זה גם בבית הכנסת הנוכחי ושיערכו
בחירות כמו שנהוג בבתי כנסת אחרים, אך יש לדחות טענה זו שכן מצינו במספר מקורות שהראשון שבהם זה
התוספתא דב"מ (פ"ז ה"ז, ופ"י ה"א) שמנהג שמקובל בשכונה מסוימת, או במגזר של ציבור מסויים, זה מחייב רק את
אותו ציבור בלבד, ואי אפשר להקיש מזה על ציבור אחר ו/או מגזר אחר, ויעויין עוד בפחד יצחק (פרק ה ערך מנהג)
שהביא עוד פוסקים בעניין זה.
ואע"ג שיבוא מאן דהוא ויקשה עוד, שהרי התקיימו פעם אחת בחירות לפני כמה שנים א"כ המנהג של ביהכנ"ס
הוא כן לקיים בחירות, אך אנן נבוא ונטען כנגדו שהרי בתרומת הדשן (ח"א סי' שמ"ב) שמנהג אינו נקרא מנהג בפעם
אחת או פעמיים, אלא קביעת מנהג והפיכתו לקבוע הוא לכל הפחות ג' פעמים, וכן מבואר ברמ"א ( סי' שלא סעיף א)
שמנהג נקבע לכל הפחות בג' פעמים.
סיכום סעיף זה: עולה ברור שלאור האמור, אין אפשרות להוציא את חברי הועד המכהן ממקומם וזה עולה הן
מדברי המהר"ם שיק והן משאר מקורות שהבאנו.
ג האם מינוי זה הוא שררה. והאם אפשר לסלק גבאי ממשרתו
והנה ראש לכל יש לעיין במינוי גבאי, באיזה אופן זוכה במינוי. יעויין בקה"י בב"ק (סי' מד ס"ק ג') שתורף דבריו
שם הוא דקנין ודאי לא מהני בזה דהו"ל דבר שאין בו ממש, ומאחר דכל עניני שררות מטעם מינוי הם, וכיון
דלא שייך בזה קנין ע"כ דמינוי כזה נגמר בדיבור בעלמא. וכן מבואר בירושלמי הובא בתוס' יומא (י"ב) דכהן
גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, וכן ציבור כל מעשיהם וקנינים שהם מקנים לאחרים נגמר בדבור בעלמא
כמש"כ בתשובת הרא"ש (כלל ו' וכלל י"ג) ונפסק ברמ"א (סוס"י קס"ג) והיינו משום דהצבור בנוגע לעירם תורת מושל
העיר יש להם דרשאין להסיע על קיצתן, ולכן גם מינוי שהצבור ממנים איזו שררה ודאי נגמר בדיבור בעלמא .
וכל זה במינוי ע"י ציבור שקניינים שהם מקנים לאחרים נגמר בדבור בעלמא שאי אפשר לבטל שררותו בלא
טענה, שתורת שררה וענין שלטון הוא, וכן מינויין זיכתה התורה אותו זכות לו ולדורותיו כמש"כ הרמב"ם (פ"א
מה' מלכים ה"ו) לענין מלך וז"ל: "אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל הוא ירושה לבנו וכו'". וכמובן ביטול
ששרתו זה רק ע"י טענה וכדלקמן.
והנה יעויין עוד בספר קהילות יעקב ב"ק (שם ס"ק ז') שכתב וז"ל:
"ולענין באיזו אופן איבד הממונה את זכות שררות או גבאות שהיה לו, מצאתי בזה חמשה
אופנים:
1 כשקלקל הגבאי את דרכיו, או שלא יוצלח למה שנתמנה. וזה מתבאר במג"א (סימן קנג)
בסופו בשם הרמב"ם ז"ל והמרדכי ז"ל וכ"ה בתשובת רדב"ז ז"ל (ח"ד סימן י"א) דבאינו
מתנהג כשורה מסקלין אותו הובא בשד"ח ערך (חזקה במצוות ס"ב) .
2 מחילה וסילוק מהני וא"צ קנין כמש"כ הראנ"ח ז"ל בתשובה מים עמוקים (סימן א' אות מ"ב)
וה"ה ראה שאחר נוטל שררתו ולא תובע, זמן גדול שדרך בנ"א להקפיד, דדיינין שמחל
על זכותו אם לא הביא עידי מחאה כדרך שמבואר בחו"מ לענין חזקת נזיקים ועי' בסי'
קנה (סעי' מ"ג) ובבאה"ג שם.
3 יאוש דבנתייאש מזכות שררותו אבד זכותו כמ"ש הראנ"ח ז"ל הובא במג"א (סי' קנ"ג ס"ק
מט)
4 הזנחה כשאינו מתעסק במצוותו ולא היה אנוס ובא אחר והחזיק בה זכה, ואפילו הזניח
הדבר מאיזו סיבה והחזיק בה אחר זכה, וזה מתבאר מתשובת מהר"ם מרו"ב אחרון ז"ל

באחד שהיה לו חזקה להתפלל בימים נוראים והרחיק נדוד לחמש שנים והתפלל אחר
במקומו דאבד חזקתו, ואע"פ שנסע לצורך פרנסתו אין זה בגדר אנוס, ודבריו הובאו
בשד"ח (מערכת חזקה סי' ה' אות א') . וכש"כ בהזניח בלא שום אונס כלל דאבד חזקתו.
5 גם במקום שהראשון היה אנוס ובא אחר במקומו דקיי"ל דהראשון חוזר לשררתו
כמש"כ התו' יומא ד' י"ג עי' א' ובחו"מ סי' קמ"ט מ"מ,זהו בששימש השני זמן קצר
בלבד, אבל כששמש השני בזה כמה שנים שוב אינו נדחה מחמת הראשון כמבואר
בתוס' נזיר דמ"ז א' ובתוס' הראש ז"ל שם וכ"כ המאירי ז"ל והובא בשד"ח שם."
לא זו אלא אף זו דהנה כתב בכנה"ג (הלכות ברכות סי' נד) ואני מצטט את דבריו " שיטה יח כתב הרשב"א שחזן אין
מסלקין אותו מאומנותו אא"כ נימצא בו פסול וכו' ……להעביר ש"צ שלא נימצא בו שום דופי בשביל אחר
שקולו ערב לא נכון לעשות כן אלא ישרתו שניהם כאחד הרלנ"ח ז"ל (סי' עט) וכן הסכים מהר"א די בוטון
בתשובות כ"י (סי' ב) היכא דרוב פורעי ממון חפצים באחרון ה"ה לכל שררה מן הציבור הן מלך הן חכם הן חזן
הן שופט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נימצא בהם פסול
וה"ה דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כמו שכתבו הרמב"ם בפ"ד מהלכות כלי ביהמ"ק
והרשב"א בתשובה (סי' ש) והריב"ש בתשובה (סי' רעא) וכו'…"
א"כ הראינו לדעת שבנידו"ד הגזברים הממונים כועד ביהכנ"ס לא רק שזכו במשרתם מכח שררה אלא גם לא
נימצא בהם שום דופי ולא שם רע שיוריד אותם ממשרתם לכן אין שום סיבה לסלקם מתפקידם כל עוד הם
ממלאים תפקיד זה ביושר ובנאמנות וכפי שביאר הגאון בעל הקה"י.
ד אחריות הועד והגבאים על ממון הציבור
והנה ראיתי בספר שערי עוזיאל הלכות אפוטרופסות (ח"א עמוד סה סעיף טו) שהעלה כדבר פשוט וז"ל "גבאי בית
הכנסת בכל זמן כהונתם הם אפוטרופסים על כל כלי הקודש וההקדשות והכנסות בתי הכנסת והוצאותיהן
לתעודתם וחייבים בשמירתם בשלמותם והידורם כדין אפוטרופסי יתומים הקדשות וצדקות",
כמו כן ישנה מחלוקת תנאים בגיטין (לח:) אם גזבר רשאי להוציא לחירות עבדים של הקדש, ומצינו במאירי בשם
יש מפרשים דטעם הדבר שאין גזבר רשאי לשחרר עבדים של הקדש הוא משום שאין שחרור אלא ע"י מי
שהדבר שלו, אבל הגזבר אין העבד שלו אלא הוא עליו כאפוטרופוס, דהיינו מעמד הגזבר שווה לדינו של
אפוטרופוס בנכסי יתומים שרשאי לפעול לטובת היתומים א"כ בנידו"ד הוצגו לפני כבוד ביה"ד קבלות ודוחו"ת
ואישור ממשלתי של סעיף 46 שמראה על ניהול תקין של הועד והגזברים כך שאין מה להלין על הועד כאילו
הוא לא שומר על כספי הציבור.
מסקנה העולה מכל המקובץ + המלצות לפס"ד.
א הועד ימשיך להתנהל ע"י החברים הנוכחיים ולא יתקיימו בחירות.
ב הסמכות הרוחנית תהיה ע"י רב אחד בלבד הרב א.
ג כל תלונה ובקשה מצד התובע תיעשה אך ורק ע"י פניה לרב הנ"ל והרב יפנה לוועד.
ד תביעות לביה"ד כנגד הועד יעשו ע"י הרב בלבד.

ממני זעירא דמן חבריא

עבד לאל עליון

אני יגאל אלון