פרוכת עם ציורים בבית הכנסת

שאלה                                

ברצוני לתרום פרוכת לבית הכנסת לעילוי נשמת אמי ולשם כך הזמנתי פרוכת למועדי השנה עם ציור של הסמלים של כל חג וחג כמו ארבעת המינים וחנוכיה וכו' וכעת נאמר לי על ידי אחד המתפללים שאין לעשות ציורים על הפרוכת מאחר וזה נוגד את ההלכה, האם זה נכון?

תשובה

במסכת עבודה זרה מג. דרשינן על הפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום, שהם צורת שרפים ואופנים ומלאכים, וכן צורת ארבעה פנים של מרכבה יחדיו, אדם, אריה, שור, נשר. אולם פרצוף בולט של אדם אסור אפילו לבדו.

ונמצא דפרצוף של אריה שור ונשר אין איסור אם עושה כל אחד מהם לבדו. וכ"כ רוב הראשונים, וחלקו על הרמב"ן  שסובר שהגמרא מדברת רק בשוקע אבל בבולט אסור אפילו פרצוף אריה או שור ונשר לבדו.

וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף ד וז"ל: אסור לצייר צורות שבמדור השכינה, כגון ארבעה פנים של המרכבה ביחד, שהם אדם שור אריה נשר. וכן צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשותם אפילו לנוי וליופי, ואפילו אם עשאם נכרי אסור להשהותם ולקיימם ברשותו, ע"כ.

נמצא דעת שולחן ערוך דפרצוף החיות כל אחד לבדו אין שום איסור, חוץ מפרצוף אדם שאסור אפילו לבדו.

והנה האור זרוע (ח"ד סימן רג) כתב, מעשה בקולוניא שציירו צורת אריות בחלונות של בית הכנסת והורה רבינו אליקים להסירן, שהרי נאמר לא תעשה לך פסל וכו',

ועוד, הרי כשמתפלל ושוחה בברכותיו כנגד הצורות האלה נראה כמי ששוחה לצורות ואיכא משום חשדא וכו' ולכן אסור לקיים צורות הללו בבית הכנסת עד כאן בשם רבינו אליקים.

והוסיף על זה האור זרוע, וזכורני שבימי חרפי ראיתי שהיו מציירים בבית הכנסת עופות ואילנות, ודנתי שאסור לעשות כן, שהרי שנינו באבות (פרק ג משנה ז) המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה כמתחייב בנפשו, הרי שמחמת שנותן ליבו לאילן יפה אינו מכוין למשנתו ומפסיק, וכל שכן בתפילה שצריכה כוונה ביותר, שאינו יכול לכוין כשמסתכל בעופות ואילנות המצויירים בכותל בית הכנסת. ע"כ.

נמצא שרבינו אליקים אסר אפילו בצורה אחת של אריה מחשש עבודה זרה, והאור זרוע הוסיף איסור על זה אפילו באילנות וכדומה מחשש שיגרום לציבור שלא יוכלו לכוין בתפילה.

ואף שהשולחן ערוך לא פסק כרבינו אליקים, ובבית יוסף דחה ראיותיו והביא להמרדכי בשם רבינו אפרים שהתיר בזה. אולם בתשובתו באבקת רוכל סימן סג כתב שבאמת ראוי לכל מי שנגע ה' בלבו למחות בתוקף על זה, וכרבינו אליקים, ואף רבינו אפרים שהתיר נראה שזהו רק בדיעבד, אבל לכתחילה לצור צורות אלו בבית הכנסת מודה לאסור, שמתוך שמסתכלים בהם בשעת התפילה, אין מכוונים ליבם וכו'

ובאבקת רוכל עוד בסימן סו אף שנראה שסובר שאין בזה חשש ע"ז מכל מקום הביא תשובת הרמב"ם שאין להתפלל ולהשתחוות מול בגדים המצויירים אף על פי שאין הצורות בולטות.

נמצא דאף בציורים שאין בהם חשש ע"ז עדיין יש לחוש שהם מבטלים הכוונה בתפילה וכמו שכתב האור זרוע לאסור אף באילנות ובאבקת רוכל הנ"ל ע"פ תשובת הרמב"ם וכן הוא בבית יוסף אורח חיים סימן צ בשם תשובת הרמב"ם וכן פסק בשולחן ערוך שם סימן צ סעיף כג וז"ל: הבגדים המצויירים אע"פ שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר יעלים עיניו, וכתב הרמ"א, ולכן אסור גם כן לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהם שלא תתבטל הכוונה.

וראה באורך למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סב שהאריך בבקיאות להביא דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים לאסור בזה. וע"ע יחוה דעת חלק ז סימן כד והליכות עולם חלק א אות ה.

וראיתי בהלכה ברורה סימן צ סעיף כג בעמוד ער שכתב דאפילו ציורים שאינם של דמויות חיות ועופות אסור לצייר וכו' ע"ש וטעמו נראה כפי שכתבתי על פי האור זרוע והרמב"ם.

והנה בספר אור לציון חלק ב עמוד סד סעיף יב כתב: מותר להתפלל כנגד פרוכת מצויירת, ואפילו אם אינו עוצם עיניו.

ובביאורים כתבו הטעם שכיון שרגיל לראות הפרוכת הרבה אין חשש שתתבטל כוונתו, ואף בתמונות שבביתו הדבר כן שבתמונות שרגיל בהן הרבה אין חשש שתתבטל כוונתו ורשאי להתפלל כנגדן, ובלבד שלא יהיו תמונות בעלי חיים או אדם.

אולם מרן ביביע אומר חלק ט סימן קח בהערות לספר אור לציון הערה מח כתב על זה בתוקף על פי דברי הרמב"ם הנ"ל שיש לחוש לביטול הכוונה ושלכן יש להעצים עיניו ולמה המחבר הזה ( עורכי הספר אור לציון) לא חשש עכ"פ לדברי הזוהר (ואתחנן דף רס) מאן דפקח עיניה בשעתא דצלותא אקדים עליה מלאך המוות, וכד תיפוק נפשיה לא יזכה להסתכל בנהירו דשכינתיה וכו'.  וסיים מרן וז"ל: והחילוקים שכתב בביאורים אין להם שחר, ואינם אלא סברת הכרס שרא ליה מריה, ומיהו להתפלל מתוך הסדור שפיר דמי כמי שעוצם עיניו. ע"כ.

אלא שראיתי להפתחי תשובה ביו"ד סימן קמא ס"ק ז בשם הכנסת יחקזאל חאו"ח סימן יג שכתב בענין פרוכת שנשתמש כמה עידנים לקודש ועליו צורות מצויירים בצבעונים, וקם חד ורוצה להטיל מום מכח צורת חמה וכו' ובסוף דבריו כתב דאין לחוש משום ביטול תפילה כיון שהפרוכת היה בבית הכנסת זמן מה קודם, ודומה לכהן שיש בידו מום דאם דש בעירו מותר לישא כפיו, עכת"ד

ולכאורה זאת סברתו של האור לציון דמאחר שהפרוכת כבר דשו בה רבים אין לחוש לביטול הכוונה, אולם נראה שעיקר קפידתו של מרן ביביע אומר היא על מה שכתב שאינו צריך לעצום עיניו, דעד כאן לא היקל הכנסת יחזקאל אלא שאין להסירה מבית הכנסת, אבל לעולם יש לומר שעל המתפלל כנגדה יש לו לעצום עיניו, ויתירה מזאת הביא להזוהר שיש לעצום עיניו בשעת התפילה אפילו שאינו עומד כנגד ציורים כלל.

וראיתי בשו"ת בית דוד הספרדי יו"ד סימן ה בעובדא שעשו שני אריות מוזהבים למעלה מארון הקודש וציוה להסירם ועשו במקומם שני אילנות מוזהבים ע"ש וצ"ב אמאי לא חשש לביטול הכוונה, וכמו שכתב האור זרוע לאסור אף באילנות, (וראה פסקי תשובות סימן צ הערה 299)

ומרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בספר ילקוט יוסף סימן צ סעיף מו כתב שמותר לתת סמל "מגן דוד" מעל ארון הקודש וכן לארוג צורת שני לוחות הברית על הפרוכת, וע"ש בהערה שהביא המקור לסמל מגן דוד ע"פ הקבלה.

ולכאורה מדוע אין לחוש לביטול הכוונה, וצריך לומר דמה שיש לחוש לביטול הכוונה זה דווקא בציורים ששייך בהם התבוננות כדמויות או אפילו אילנות וכדומה שעשויים במעשה אומן ואין דומה ציור זה לציור אחר והרואה נמשך אחריהם, אבל דברים שהם סמליים בעלמא ומראיהם בכל המקומות אחד הוא, ואין הרואה נמשך להתבונן בהם כלל, אין שייך לחוש לביטול הכוונה.

ואכן ברוב ככל הפרוכות יש מציירים מימין ומשמאל כמין שני עמודי שיש ומעליהם כמין כתר תורה, וכן יש פרוכות לרוב שמצוייר עליהם חנוכייה ואין פוצה פה ומוכרחים לומר מאחר והם סמלים בעלמא ואין נמשכים אחריהם כלל, אין לחוש לביטול הכוונה.

ואם כן הוא הדין פרוכת שמצוייר עליה סמלים של כל חג וחג והם סמלים בעלמא כמו ארבעת המינים וחנוכיה וכדומה אין לחוש בזה לביטול הכוונה ושפיר דמי לעשותה, ועל כל פנים על המתפלל יש לו תמיד להעצים עיניו או להסתכל בסידור וכדברי הזוהר הנ"ל.

בברכה

אלון בן שבת