פתיחת מקרר בשבת

שאלה

מקרר המותקן אצלו כפתור מיוחד של מצב שבת, ואירע שבת אחת ששכחו ללחוץ על הכפתור, וכעת ביום השבת אינם יכולים להוציא הדברים מהמקרר, ואין במקום גוי של שבת, האם יש איזה דרך להוציא המאכלים?

תשובה

החששות שיש בפתיחת מקרר בשבת

ראשית אכתוב בקצרה החששות שישנם במקרר בשבת, א בעת פתיחת הדלת נכנס אויר חם וכתוצאה מכך המדחס אמור להיכנס לפעולה על מנת לקרר את האוויר. ב נדלקת נורת תאורה. ג ישנו מאוורר שנועד לפיזור נכון של האוויר במקרר, והוא נכבה בפתיחת הדלת ונדלק שוב בסגירתה. ד קיים גוף חימום המפשיר את הקרח שמצטבר על סוללת הקירור, והוא מושפע גם כן מכניסת אוויר חם למקרר.

דעת מרן הרב עובדיה זצ"ל

והנה בדין פתיחת מקרר בשבת, כבר כתב מרן ביביע אומר חלק א' סימן כא' להקל מעיקר הדין, ושכן פסק הגרשז"א ועוד. ושם באות ה' הביא דברי המאירי שבת קג' דאף שפסיק רישיה דלא איכפת ליה בדאורייתא (או אפילו לא ניחא ליה) אסור, ודלא כדעת בעל הערוך, אולם אם הוא פסיק רישיה דקשה ליה, כגון שמפסיד ממון וכדומה, יהיה מותר אפילו בדאורייתא, ולפי זה כתב מרן שהאדם לא ניחא ליה בכניסת האוויר החם למקרר דעל ידי כך יגרום להפעלת המדחס ויגרור הוצאות חשמל, והוי פסיק רישיה דקשה ליה.

אלא שפקפק בהיתר זה כיון דסוף סוף אחרי שכבר נכנס אויר חם בוודאי ניחא ליה שיכנס המדחס לפעולה ויקרר המאכלים והוי תחילתו באונס וסופו ברצון, וכתב שאף שאין ראיה ברורה להצריך בפס"ר שכולו יהיה שלא ברצון מתחלתו ועד סופו, מכל מקום גם אין ראיה ברורה להיתר וגם הוא ספק דאורייתא, לכן יש ליתן עוד טעם והוא, דאינו וודאי שהמדחס יכנס לפעולה מיד עם הפתיחה, ומה שסוף סוף יכנס לפעולה יותר מוקדם יש להחשיב זאת כגרמא, ובמסקנתו העלה דאף שמותר לפתוח דלת המקרר מכל מקום ראוי להחמיר שלא לפותחו אלא בשעה שהמדחס עובד ע"ש

אולם במקררים של זמנינו נוספו עוד החששות הנ"ל ובפתיחת הדלת מדליק המנורה ומכבה המאוורר וגורם עוד הפעלת הגוף חימום, ולכן בוודאי שכהיום אין לרכוש מקרר ללא התקן שבת מסודר, ומהיות טוב אל תקרי רע. (וברוב ככל החנויות בארץ ההתקן קיים ומיוצר מראש כבר במפעל , ויש מהדרין להוסיף עליו עוד איזה התקן, ואיני נכנס כעת לדון אם ישנו צורך בהתקן הנוסף אבל בבסיסי וודאי יש צורך)

לומר לגוי לפתוח את המקרר

ונבוא לנדון השאלה באם שכח ללחוץ מערב שבת על כפתור ההתקן היאך יש לנהוג, והנה במקום שמצוי גוי, כבר כתב מרן בחזון עובדיה (שבת ו' עמוד קיג' ואילך) שאם שכח לכבות הנורה של המקרר יכול לומר לכתחילה לגוי לפתוח דלת המקרר, כיון דאין כוונת הגוי בפתיחת הדלת אלא להוציא המאכלים וחשיב פסיק רישיה, ופסיק רישיה בגוי מותר ע"ש. והוא הדין במקררים שלנו יהיה מותר לומר לגוי אף שגורם כל פעולות הנ"ל.

במקום שאין מצוי גוי

אולם במקום שאין מצוי גוי, (כן הוא במקומינו בישוב תל ציון) ראה במנוחת אהבה סוף חלק א' שהביא איזה פתרונות באופן ששכח לכבות הנורה, ומהם לומר לקטן שיעשה זאת, וראה מה שהשיג על זה הרה"ג מאיר מזוז שליט"א בהסכמתו למנוחת אהבה, וכן ראיתי למרן הראש"ל בילקוט יוסף שבת ב' עמוד רסו' לחלוק על מנוחת אהבה ושם בעמוד רסז' בהערה כתב בשם מרן שאין להקל לומר לקטן אפילו שלא הגיע לגיל חינוך, ולכן הורה שם בהלכה מ' דיוכל לצוות לקטן להוציא את התקע של המקרר ע"ש

להפעיל את ההתקן שבת בשבת

אולם נראה ברוב המקררים כהיום שכפתור ההתקן שבת נמצא בחזית דלת המקרר גלוי לעין, ולכאורה לחיצה על הכפתור והפעלתו היא לכל היותר איסור דרבנן מאחר וזאת פעולה דיגטלית בלבד המשנה את ההגדרות בכרטיס הפיקוד, ואם יעשה זאת על ידי שניים לכאורה הוי שבות דשבות על ידי ישראל ומותר, וראה בחזון עובדיה שבת ה' עמוד שלא'-שמב' בעניין פתיחת סתימה בכיור וכדומה בשבת, דבאופן שאינו מוצא גוי לפתוח הסתימה, יעשה כן על ידי שני אנשים ומשום כבוד הבריות מותר, ודעת הרב שם דבפתיחת סתימה יש חשש איסור תורה, אלא שהתיר משום כבוד הבריות, וכל שכן כאן שלחיצה על הכפתור היא מדרבנן וכשיעשה כן על ידי שניים הוי שבות דשבות במקום צורך גדול ולצורך סעודות השבת, ובפרט כשיש אורחים יש להקל בפשיטות.

וראה מה שכתב מרן בחזון עובדיה שבת ג' בדיני אמירה לגוי הלכה יז' דשבות דשבות אפילו על ידי ישראל במקום מצוה מותר.

ואזכיר כאן מעשה שאירע עימי לפני כמה שנים בליל שבת אחר תפילת ערבית כשכבר הלכו כל המתפללים לביתם, וטרם תחילת הסעודה נזכרתי ששכחתי איזה דבר בבית הכנסת וחזרתי להביאו, וראיתי אברך תלמיד חכם הולך אנה ואנה ונראה כאובד עצות בחפשו איזה דבר, ופניתי אליו ושאלתיהו על זה, ואמר כי זימן אצלו אורחים רבים לכבוד שבת וכעת בבואם לערוך הסעודה שמו לב ששכחו להפעיל המקרר על מצב שבת, והמאכלים בפנים, והוא מחפש גוי ואינו מוצא, והסעודה מתעכבת והוא בצער וגם בוש מהאורחים, ואמרתי לו לעשות כפתרון הנ"ל ושמח והסכים עימי ומיהר לעשות כן.

ואסיים במעשה שבא לידי הגאון בעל ערוך השולחן בליל הסדר באיזה תבשיל של משפחה שהיה בו שאלה בענין תערובות, שאלה חמורה אשר בהשקפה ראשונה היה צריך לפסוק לחומרא, ולהטריף את הכלים, והרב ישב וטרח מעל שעה למצא איזה צד היתר בראשונים עד שבני ביתו נלאו מלהמתין ואמרו לו שאם הדין נוטה לאיסור שיאסור התבשיל , יען כי הם רעבים, והרב אמר שאין הוא מסוגל להתחיל בעריכת הסדר, בה בשעה שיודע שיש משפחה שנאסר להם התבשיל של הסעודה, וישב וטרח עוד ועוד עד שעלה בידו להתיר בפשיטות , וישב לערוך הסדר בשמחה רבה מאוד, (מובא בשרי המאה חלק ו עמוד 115) ישמע חכם ויוסף לקח.

בברכה
אלון בן שבת