ציפור הנפש

מאת הרב דניאל שוסטר

יוצא לאור ע״י מוסדות נשמת התורה ירושלים

פרק א׳

התא המשפחתי – סוד קיום העולם

טהרת המשפחה היא היסוד של התא המשפחתי היהודי. אבל בואו נדבר תחילה על התא המשפחתי בהיבט העולמי, ולא רק היהודי.

שמירת התא המשפחתי היא חלק משבע מצוות בני נח: גם לגוי אסור לעבור על איסור אשת חברו. בעל ספר החינוך, שהיה מן הראשונים, מסביר שהאיסור על אשת איש נועד למנוע מצב שבו אין סדר בעולם. ויש לכך גם שורש רוחני: לכל אחד יש תפקיד, לכל אומה יש את השר הרוחני שלה, את הדרך שלה ואת התרבות שלה – וכך גם לכל אדם יש את הדרך שלו.

משפחה – מתנה מהבורא

אם כן למדנו שהתא המשפחתי הוא סוד קיום העולם. זה נכון גם מבחינה רגשית, מוסרית ופסיכולוגית. בריא לילד שיש לו אבא ואמא, אחים ואחיות. כשהוא גדל בבית עם אחים רבים, הוא לומד לחלוק ולוותר, ונבנית אצלו ההבנה שהוא לא לבד בעולם. כך יוצאים לעולם פחות גנבים ורוצחים.

באירופה רואים שהירידה בילודה יוצרת עם של קשישים אומללים: הם לא רק אינם רואים נחת מהדורות הבאים, אלא גם חווים בדידות קשה. אולי יש להם ילד אחד, שנמצא אי שם ואכפת לו רק מעצמו. כל זה נובע מחוסר ראייה כוללת, ומחוסר הבנה שהתא המשפחתי הוא מתנה מהבורא. כולם מודים שמשפחה היא אתגר, וברור שגידול ילדים אינו דבר קל. אבל הרבה יותר נחמד לגדל ילדים עם קצת קושי, ובסופו של דבר לקצור בעזרת השם יתברך את הפירות – לראות נכדים ונינים משתעשעים על הברכיים. התא המשפחתי הוא הדבר הקדוש ביותר שיש, בעולם כולו ובפרט בעם היהודי.

הקב״ה אומר לאדם ולחוה: "ומלאו את הארץ וכבשה" – האדם צריך לפרות ולרבות על פני האדמה. היום יש מי שיושבים וחושבים איך לצמצם את האנושות ואת אוכלוסיית העולם. שמעתי מיהודי אחד שנשים בגיל ⁦60–70⁩ עדיין יכולות ללדת, ויש תהליכים שיכולים לאפשר להן זאת – אבל לא רוצים בזה, כי לא רוצים שתהיה ילודה בעולם. כך גם יש דברים שיכולים להאריך את חיי האנשים, ולא מעוניינים בהם. והאמת היא שיש בעולם די כדי לפרנס מיליארדים של אנשים. הקב״ה מפרנס את כולם, ויודע לתת שפע בעולם כך שלכל אחד יהיה כל מה שהוא צריך, ולא יחסר לאיש דבר.

יוצא שלתא המשפחתי יש חשיבות עליונה: השמירה עליו היא שמירה על העולם, וצריך להרבות אותו.

פרק ב׳

האדם – דוגמה לעולם העליון

יש מצוות רבות הקשורות לתא המשפחתי. למשל "ושננתם לבניך" – לימוד תורה עם הילדים – שהאדם מקיים במסגרת המשפחה. וכשאדם נושא אשה, הוא צריך חופה, קידושין ושבע ברכות; אי אפשר לשאת אשה סתם כך. הסיבה היא שלחיבור של איש ואשה, שמתייחדים ומביאים ילדים, יש שורש גבוה על פי הקבלה. וכפי שנלמד, האדם נעשה בעצם דוגמה לעולם העליון, כמו בית המקדש.

כלומר, יש באדם יכולת להיות מרכבה לספירות העליונות. האדם הוא דוגמה לעולמות העליונים, הוא כולל בתוכו את כולם, ויש בו כוח. כתוב בזוהר שה׳ אמר למלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ומפסוק זה יש כוח בכל אחד להיות כלול מהם: כל אחד מהמלאכים ומהעולמות נתן את חלקו, כדי שיהיה כלול בקומת האדם. וברגע שהאדם מתחתן ומביא ילדים, הוא נעשה מרכבה לעולמות העליונים.

מה הוא רחום – אף אתה רחום

הבורא ברא את האדם כדי שיתנהג כמוהו, כמו שאומרים חז״ל: "מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה חנון". האדם מתנהג כמו העולמות העליונים: כמו שהוא משפיע, גם אתה משפיע לעולמות העליונים על ידי המצוות שאתה עושה. כשאדם מניח תפילין על ראשו ועל ידו, הוא משפיע מוחין – הוא עושה בעצם פעולה כמו שה׳ עושה. כתוב "עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה", וכשאדם מתעטף בציצית, גם הוא "עוטה אור כשלמה" – פעולה שה׳ עושה. ה׳ כביכול נח בשבת – וגם האדם נח בשבת. ה׳ משפיע – וגם האדם משפיע. וכך האדם נעשה "דוגמא דלעילא" – דוגמה לעולם העליון.

זה סוד הבריאה: שהאדם יודע להתנהג כמו בוראו. וזה מה שהנחש פיתה את חוה כשאמר "והייתם כאלוקים", ורש״י מסביר: "מה הוא יוצר עולמות אף אתם יוצרים עולמות". כלומר, כמו שהוא ברא עולמות, גם אתם יכולים ליצור עולמות.

אנחנו יודעים שבכל שקר יש קצת אמת, כי "לשקר אין רגליים", ולכן חייבת להיות בו קצת אמת. במילה שקר יש את האותיות ש-ק-ר, ולכל אחת מהן יש רק רגל אחת; רק לשי״ן יש רגל רחבה – זה חלק האמת שמחיה את השקר. וכך גם לאדם יש באמת יכולת ליצור עולמות.

זו הסיבה שהזוהר הקדוש מחמיר מאוד עם אדם שאינו נשוי: האדם צריך להיות דוגמה לעולם העליון, ובעולמות העליונים ה׳ מחדש כל הזמן, ויש שם השפעות תמיד. כך גם בעולם הזה: מי שחי חיי נישואין מוליד ילדים רוחניים, גם אם בפועל אינו מביא עוד ילדים. האר״י ז״ל אומר שמכל זיווג של איש ואשה, גם אם לא נולדים ממנו ילדים בעולם הזה, נולדים ילדים בעולמות העליונים, והם נקראים "נשמות הגרים". בשער הגלגולים יש אריכות שלמה על הנשמות האלה. אבל הכלל הוא שהאדם פועל ובונה עולמות כל הזמן, ומחדש אורות למעלה על ידי חיי הנישואין שלו.

ברגע שהאדם, חס ושלום, מפסיק לחיות עם אשה בעולם הזה, הוא כבר אינו "דוגמא דלעילא" לשורשים העליונים שלו. בכל פעולה שהאדם עושה הוא צריך להידמות למעלה. למשל, כשאדם מחבק ומנשק את ילדיו, יש בזה כוונות – דברים שהוא צריך לכוון. וזה משום שהאדם הוא "דוגמא דלעילא". כתוב בזוהר הקדוש שמצוות "פרו ורבו" מכוונת כנגד אותיות שם הוי׳ ברוך הוא, ובלי בן ובת חסרות אצל האדם אותיות מהשם. האיש עצמו כנגד היו״ד, והאשה כנגד הה״א – וזה נעשה כשהם מתחברים יחד. הבן כנגד האות ו׳, והבת כנגד ה׳ האחרונה. אז יש בהם שלמות של שם הוי׳ ברוך הוא, והם נעשים מרכבה לשם הוי׳.

וכשאדם מחבק, למשל, את בתו, יש בזה סוד של "אבא יסד ברתא": ספירת החכמה הגבוהה משפיעה שפע לספירה התחתונה, שהיא הבת. ובכלל, גם כשאדם נותן אהבה לילדיו יש בזה כוונה. אהבה היא השמירה הגדולה ביותר שיש לילדים: היא שומרת עליהם ובונה סביבם חומה – כשאוהבים את הילדים באמת, ולא את עצמנו. לא מנשקים אותם כי זה טוב לנו, אלא כי זה טוב להם. יש כאלה שרוצים שהילדים יפנקו אותם, אבל צריך להיות הפוך: אתה צריך לפנק את הילד. ודרך אגב, דעו שמבחינה פסיכולוגית, עד גיל שנה וחצי אין אצל ילד מושג של פינוק; כל מה שהילד דורש הוא שיקבלו את מציאותו המינימלית. וכשאתה אוהב את ילדיך ומעניק להם, אתה מכוון באהבתך שהספירות העליונות ישפיעו שפע לספירות התחתונות.

מי שמכבד את אשתו

זה היסוד הראשון שרציתי לדבר עליו היום: התא המשפחתי הוא מרכבה לעליון, וזה סודו – איש, אשה, בן ובת. מי שמכבד את אשתו מכבד בעצם את השכינה, כי הוא מרמז על הקדוש ברוך הוא, ואשתו מרמזת על השכינה. היו צדיקים שלא הלכו לשום מקום בלי נשותיהם – עד כדי כך היו דבוקים בהן – כי ידעו שהאשה היא מרכבה לשכינה.

לכן כל הרעיון של חיים עם אשה בלי חופה וקידושין, בלי מוסד הנישואין ובלי התחייבויות כלפיה, אומר בעצם שאתה מחויב לא לשכינה אלא לתאוות שלך, ואין לך מערכת יחסים מחייבת. וככל שהעולם מתרחק מהמוסר, הדבר ניכר בתא המשפחתי: מביאים ילדים בלי בן זוג, ויש עוד כל מיני דברים מוזרים היום, שנודעו לי רק השנה ועד אז לא ידעתי עליהם.

כל זה משום שהאדם מתרחק מבורא עולם ומתפקידו להיות מרכבה לעליונים. ה׳ ברא אותנו כדי שנגלה א-לוקות בעולם הזה. הקב״ה מתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים ושיתגלה כבוד ה׳ – כשיש בעולמות התחתונים נבראים שמתנהגים לפי החוקים של העולמות העליונים ושל הבורא, שהם חוקים של השפעה ונתינה. וברגע שעם ישראל מתנהגים בדרכים האלה, יורד שפע: כשהתחתון משפיע לעליון, גם העליון משפיע לתחתון, ונוצר מעגל אינסופי של שפע.

וכשנבין מה פירוש להיות מרכבה לעליון, נבין את טעמי המצוות. בכל מצוה שאדם עושה הוא נעשה מרכבה לשכינה, לכוחות רוחניים ולתהליכים רוחניים, כמו שהזכרנו. כשאדם מניח תפילין, מתעטף בציצית וכדומה – זו הידמות של התחתון לעליון. יש טעמים רבים למצוות, אבל הטעם האמיתי הוא שאתה נעשה כמו הבורא.

פרק ג׳

ציפור הנפש שלנו

ועכשיו נעסוק במצוות טהרת המשפחה, שהיא ציפור הנפש שלנו. בואו נקרא את הפסוק בתורה. בפרשת אחרי מות נאמר: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה". יש נשים שלוקחות את זה באופן אישי, כאילו לא רוצים להתקרב אליהן. אבל צריך לדעת שזה לא בגלל חיסרון של האשה, אלא בגלל מעלתה.

אנחנו יודעים שהאשה היא מרכבה לשכינה, וכל מה שקורה לשכינה קורה גם לאשה. למשל, האשה יולדת ילדים. ואם נסתכל בעולמות העליונים – מי יולדת שם? כלומר, מהו המקור שממנו יוצאות הנשמות, עד שהן עוברות דרך כל העולמות ומתלבשות בגוף בעולם הזה? נבין שהנשמה שלנו הגיעה לגוף הזה אחרי שנולדה מהשכינה. ומהי השכינה? זוהי "מלכות דאצילות". הנשמה שלנו ירדה דרך כל העולמות וכל המלאכים עד שהגיעה לעולם הזה, ובסוף המסע הארוך הזה נכנסה לגוף, בתוך האשה.

האשה – מרכבה לשכינה

נמצאנו למדים שהשכינה יולדת ילדים, וגם האשה יולדת ילדים – האשה היא מרכבה לשכינה. וכשהתורה אוסרת להתקרב גופנית לאשה נדה, הפירוש הוא שהיא נמצאת עכשיו במצב שבו נמצאת השכינה.

ההסבר הוא שיש לשכינה שני מצבים. אנחנו מתפללים על גלות השכינה – ומהי גלות השכינה? שבית המקדש נחרב. במקדש היו מקריבים קורבנות, היו עולים לירושלים, היו מריחים את הקטורת, היו שירי הלויים, היו בדבקות, היתה נבואה. לא היו דברים רעים, ולא היו הרבה בעיות כמו שיש היום. למה? כי השכינה היתה במצב גבוה מאוד, מיוחדת עם הקב״ה. ולמה נחרב הבית? כי היתה לסטרא אחרא אחיזה בשכינה.

ברגע שהסטרא אחרא מנסה לינוק מהשכינה, היא נפרדת מיד מבעלה, כדי שלא יהיה להם שפע קודש; ואז הם אינם מקבלים שפע אלא דם. האחיזה הזאת של הנחש כביכול מטמאה את השכינה. ולכן גם האשה בעולם הזה, שהיא מרכבה לשכינה, עוברת את אותו תהליך – כי הענף שלמטה עובר את מה שעובר על שורשו בעולם העליון.

האשה היא כמו הירח

רואים את זה גם בשמש ובירח: השמש מרמזת על הזכר, הנותן את השפע, והירח מרמז על הנקבה, המקבלת את השפע. הירח – הלבנה – מתמלא במשך שבועיים בחודש ומתחסר במשך שבועיים, ממש כמו האשה. האשה היא כמו הירח.

הירח משפיע על דברים רבים בעולם, אלא שהיום לא מודעים לחכמות האלה. החכמים הקודמים בעולם ידעו הרבה על מה שהירח אחראי עליו, כמו הגאות והשפל בימים ובנהרות – והשמש אחראית על מתיקות הפירות. הימאים מכירים כמה דברים שתלויים בחצי החודש שבו הירח מלא ובחצי שבו הוא חסר. יש פעולות צבאיות שעושים כשהירח חסר, ויש כשהוא מלא; יש גם מחלות נפש הקשורות לזמני הירח, ועוד דברים רבים שנגזרים ממילוי הירח וחיסורו.

גם התהליך הגופני, כמובא בהלכות נדה, תלוי במחזור הירח. אנחנו יודעים שלעתיד לבוא לא תהיה עוד טומאת נדה; כתוב שאז יהיה הירח כמו השמש, ושני המאורות הגדולים ישמשו כאחד. ומתי התחילה טומאת הנדה? בחטא עץ הדעת. כשחוה שמעה לקול הנחש, נוצר מצב שבו יש לסטרא אחרא אחיזה בשכינה, והוא יכול כביכול לטמא אותה.

מה יקרה אם הקב״ה יתייחד עם השכינה בשעה שיש לקליפות אחיזה בה? אוי ואבוי – השפע יגיע אליהן, חלילה! תארו לעצמכם שערבי מעזה משיג את מספר כרטיס האשראי שלכם, ובבנק יש לכם הרבה כסף – ה׳ ירחם, מה יהיה! וגם זו אינה דוגמה טובה מספיק; המצב חמור הרבה יותר. כל היסוד הוא מה שפתחנו בו: האדם הוא מרכבה לדבר עליון מאוד, ופעולותיו למטה פועלות בעולמות העליונים ונגזרות מהם.

ולכן, כשהאשה טמאה בנדותה, זה לא מחמת פחיתות שלה אלא מחמת מעלתה: היא כל כך גבוהה וקדושה, שהקליפות רוצות להיאחז בה ולינוק ממנה, ולכן אסור אז להתייחד איתה. וכשאנחנו אומרים שהיא טמאה, אין הכוונה שהיא עצמה טמאה חס ושלום, אלא שהסטרא אחרא הטמא אחוז בה.

חביבה על בעלה

ויש טעם נוסף: התנא רבי מאיר שואל בגמרא מדוע האשה טמאה והתורה אוסרת לחיות איתה, ומשיב: כדי שתהיה חביבה על בעלה כמו בשעת כניסתה לחופה. כך יש סדר ולא הפקר, וצריך לחכות – גם מבחינה פסיכולוגית. אמנם אין זה הטעם האמיתי; בכל המצוות יש טעמים לאין ספור, ובהם גם טעמים פסיכולוגיים ונפשיים. הטעם העיקרי הוא שהאדם הוא מרכבה לעליון, ומה שהוא פועל למטה נעשה כך גם למעלה: אם הוא חי כאן שלא בקדושה, הוא גורם שהשפע העליון יגיע למעלה למקומות הלא נכונים – לסטרא אחרא, חס ושלום.

פרק ד׳ · ההיבט הפסיכולוגי

כל אחד צריך את הזמן שלו

מכיוון שנגענו בהיבט הפסיכולוגי, נרחיב בו. כל אחד צריך את הזמן שלו, וזה נכון גם בין בני זוג. רבים טועים בזה וחושבים שכל אחד צריך לחשוף בפני השני את כל עולמו הפנימי. יש בני זוג שמתחתנים ומוחקים לגמרי את האישיות שלהם מול בן הזוג – וזו טעות. בן הזוג שלך לא רוצה שתמחק את האישיות שלך. אינך צריך לספר לו על כל הכישלונות ועל כל המסכנות שלך. בן הזוג צריך אותך במקום שלך, והוא נמצא במקום שלו – וכך שניכם מתחברים.

ועדיין, לכל אחד יש את התחום שלו. כשהתחתנתי אמרתי לרבנית: "המטבח שייך לך, ולימוד התורה שייך לי. אני אעזור לך בתחום שלך, ואת תעזרי לי בתחום שלי. אבל המטבח הוא לא התחום שלי אלא שלך, ולימוד התורה הוא לא התחום שלך אלא שלי. נעזור זה לזה, כל אחד בתחום שלו."

צריך להגדיר את הדברים, כי לפעמים בני זוג לא מבינים שבן הזוג צריך את הזמן שלו. העובדה שהוא התחתן איתך לא אומרת שהוא צריך להיות איתך כל הזמן. צריך להיות נבונים מספיק כדי לתת לשני לחיות קצת עם עצמו – להתמלא ולהתרוקן. לשני יש גם עולם רגשי משלו, ומותר לו למלא את היומן שלו בעצמו. הרי לכל אחד יש את הקשר שלו עם הקב״ה, ולאף אחד אין רשות להיכנס לשם. אף אחד לא צריך להיות חשוף לקשר הזה – לא אביו ולא אמו, לא אשתו ולא ילדיו. זה הקשר שלו עם הבורא, וזו העצמיות של האדם. אין אדם בלי עצמיות.

גם בטהרת המשפחה, מההיבט הפסיכולוגי, זה הדבר הנכון ביותר לעשות, וזה הדבר הקדוש ביותר. התורה היא תורת חיים, וכשהיא אומרת לך לקיים מצוה מסוימת כדי להיות כמו האור העליון – הדבר מסתדר מכל ההיבטים.

פרק ה׳ · ההיבט הרפואי

תועלת עצומה – גם מבחינה רפואית

גם מבחינה רפואית יש בטהרת המשפחה תועלת עצומה. קראתי על כך מחקרים רפואיים שמראים ששיעור סרטן הרחם אצל נשים ששומרות טהרת המשפחה שואף לאפס.

אני רוצה להביא את דברי הרמב״ן על מצוות הטהרה. הרמב״ן חי בתקופת הראשונים. אז שלטה "קליפת הפילוסופיה", שדרשה להבין כל דבר בשכל, וחכמת הקבלה עוד לא נתגלתה בעולם; לכן ראשונים רבים הסבירו את המצוות על פי הטבע ובדרך הגיונית. הטעם האמיתי הוא הטעם הפנימי. וזה לשון הרמב״ן: "על הפסוק 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב' – אסר הפסוק מטעם שהזכרתי שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע. והנה הוולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כמו שהזכרתי כבר, ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל, ואיך יווצר ממנו ולד והוא סם המוות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו" (עד כאן לשונו).

רואים מדברי הרמב״ן שדם הנדות הוא רעל: מי שישתה ממנו – ימות. הוולד אינו נוצר מדם נדות, אבל ייתכן שמעט מדם הנדות יתערב בדם הטהור שממנו נוצר הוולד. לאשה יש חמישה דמים טמאים וחמישה דמים טהורים. הוולד נוצר מדם טוב ונקי – מדם של חיים; ואם הדם לא נקלט ולא נוצרו ממנו חיים, הוא נהפך למוות. וכן בתחילת פרשת תזריע (ויקרא יב, ב) אומר הרמב״ן שהדם של האשה הוא כמו הזרע של הגבר, ואם יהיה בה הרבה דם נדה לא תתעבר ממנו – כי דם הנדה הוא אנטי־חיים.

מתי התחיל אצל האשה עניין הדם הטמא? בחטא עץ הדעת. לולא החטא, לא היה מושג של איבוד חיים ולא מושג של אחיזת הרע. הדם הזה נוצר מאחיזת הרע בשכינה: מכיוון שבזמנים מסוימים יש בשכינה אחיזה של קליפות, נוצר גם באשה התהליך הזה, שבזמנים מסוימים יש בה אחיזה של קליפות. וממשיך הרמב״ן: "והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה, לא תתעבר ממנו, כי לא יוצר כלל. ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה ניזון מזה הוא ימיתנו. וכבר הזכירו הרופאים עוד, שאם יהיה ניזון מדם משובח וכל מזונו מדם הטוב, אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות, יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם" (עד כאן לשונו).

נשים שואלות: למה אני צריכה לספור שבעה נקיים? לא מספיק שהפסקתי לראות דם? והתשובה: כפי שהבאנו מהרמב״ן, צריך להיות נקייה לגמרי. והעיקר הוא על פי הקבלה: בשבעה הנקיים האשה מתחברת לשבע הספירות, ומקבלת מהן השפעה וטהרה עליונה.

אור על הפנים

סבתי, מרת אסתר בת רבי אהרן ז״ל, עליה השלום, עבדה 50 שנה בתינוקייה של בית חולים. היא סיפרה לי שלתינוק שנולד בטהרה יש אור על הפנים. פעם אחת אמרה זאת לרופא המחלקה, שהיה חילוני, והוא צחק עליה. אמרה לו: "בוא נעשה ניסוי". הרופא לקח את רשימת התינוקות, והם עברו יחד מתינוק לתינוק. היא אמרה לו: "זה מאיר, זה לא", וכן הלאה. הוא בדק, וראה שכל התינוקות המאירים היו ילדים של אמהות ששומרות טהרה. זה סיפור פלאי פלאים, ששמעתי ממנה בעצמי.

בתקופת הקורונה ראינו כמה הקפידו על סטריליות וכמה התרחקו זה מזה. ראינו שכשאדם מבין שהוא צריך לעשות משהו, הוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר. טומאת הנדה חמורה יותר מנגיף הקורונה, וזה מלמד אותנו מה ה׳ רוצה מאיתנו: שנתרחק גופנית מאשה טמאה – לא מהאישיות שלה, שהיא טהורה וקדושה ומרכבה לשכינה – אלא שלא נתחבר לסטרא אחרא, שיונקת מגופה באותו זמן.

והסיבה שהם יונקים ממנה היא מעלתה, כמו שאומרים חז״ל: "כל הגדול מחברו – יצרו גדול ממנו". לכן אסור אז להיות איתה: אם תהיה איתה בזמן שהסטרא אחרא אחוזה בה, אתה נותן שפע לסטרא אחרא. ולכן האשה סופרת שבעה נקיים: החיבור של איש ואשה קדוש וגבוה כל כך, עד שהוא מרמז על ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולכן צריך לעשות אותו באופן מסודר ונקי, בהתאם לשורש העליון.

מאותה סיבה התורה אוסרת לחיות עם אשה סתם כך, ומחייבת חתונה – עם כתובה, עם התחייבות ועם חופה. גם זה מחמת מעלתה, כי התורה יודעת את השורש הרוחני הגבוה שלה; ומי שעושה זאת בלי חופה מבזה את השכינה.

ולכן, כשהאשה למטה סופרת נקיים ומנקה את עצמה, היא עוברת את תהליך הניקוי שמתרחש בשורשה הרוחני – בשכינה. אחר כך היא הולכת למקווה, שעניינו התחדשות וחיבור לעולם שלפני חטא אדם הראשון – הרי העולם היה בתחילה מלא מים – והיא חוזרת לאותו מקום. אחרי שהאשה נכנסת להתחדשות הזאת ומתנקה לגמרי מהסטרא אחרא שנאחזה בדם הטמא, היא מתחברת שוב לאור ומקבלת שפע – וכל זה נעשה גם בשורשה.

ואם היא עוברת את זה ולא הולכת למקווה, נוצר ולד מהדם הזה, שמעורבים בו מעט דמים לא טובים. זה מה שאומר הרמב״ן: גם אם תתעבר מדם אחר, אם העובר יהיה ניזון מהדם הלא טוב – זה ימית אותו. ועוד אמרו הרופאים שאם יהיה ניזון מדם משובח וטוב, אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות, הדם יחמיץ אותו ויהיו לו שחין ואבעבועות למיניהם. וזה גם על פי הרפואה: גם אם האשה תאכל בזמן ההיריון את הדברים הטובים ביותר – אם בשעה שהתעברה לא ספרה נקיים ולא היתה נקייה לגמרי מהדם הרע, ומשהו ממנו נכנס לבניין גופו של הילד, ה׳ ירחם. אילו ידעו אנשים כמה טהרת המשפחה נוגעת לבריאות ילדיהם, הם היו סופרים 20 יום.

העניין הזה טהור וגבוה כל כך. אז הגוף מצוחצח, נקי וזך. וגם כשאין בעיות רפואיות, יש בזה עניין נפשי: ההורים ממשיכים לילד צלם רוחני, ואפשר להמשיך לו לבוש נקי, ואפשר שהלבוש לא יהיה נקי. צריך לחשוב: באיזה בגד שולחים את הילד לבית הספר, ובאיזה בגד מלבישים אותו כשהוא בא לעולם? היום משקיעים במותגים היקרים ביותר – אז למה לא לתת לנפש של הילדים לבוש זך שישמור עליה?

עניין טהרת המשפחה הוא יסודי ביותר. שמעתי מסבתא שלי שהאמהות שלנו בחוץ לארץ היו הולכות לנהר ושוברות את הקרח כדי לטבול. זה היה אחד הדברים היסודיים ביותר בכלל ישראל.

הרה״ק מרוזין זצ״ל היה כמעט נביא. הוא נפטר בשנת תרי״א, 95 שנה לפני שעלו לארץ, ואמר: "אתם תראו, אומות העולם יזרקו את עם ישראל לארץ ישראל כמו כלבים". ולמה צריך לחזור כך, אחרי אלפיים שנות גלות? משום שאינם שומרים טהרת המשפחה. ולמה זה כך? כי כששומרים טהרה, אין לטומאה אחיזה באור: כשאנחנו שומרים כאן על השפע, שומרים עליו גם למעלה. ואם האשה כאן מקבלת שפע כשהיא, חס ושלום, אינה טהורה – גם למעלה הטומאה מקבלת. זה כמו שהערבי בעזה משיג את האשראי שלך ומרוקן אותו, ואז באות צרות ובעיות. תארו לכם מדינה שיש בידיה נשק אטומי, וכנופיה של ערבים משתלטת עליה – ה׳ ירחם.

לאדם יש אחריות גדולה למעשיו, כי כל פעולה שלו פועלת למעלה, בעולמות העליונים. כאן דיברנו על הצד הבריאותי: אי־השמירה גורמת לילד בעיות רפואיות וגופניות, גם אם לא רואים אותן.

גוף נקי – כלי לנפש

בואו נראה מה אומר על כך גם אחד הראשונים, בעל ספר החינוך: הקב״ה הרחיק את העם אשר בחר מכל דבר שמזיק לגוף, משום שהגוף הוא כלי לנפש היודעת את יוצרה. לעם ישראל אסור לעשות דברים שמותרים לגוי: הוא אינו אוכל שרצים ונבלות. למה? כי גוף יהודי הוא נרתיק לנפש, והנפש הזאת צריכה להכיר את הבורא – ולכן היא צריכה גוף נקי. הלל הזקן, כשהיה הולך להתרחץ, היה אומר: "אני הולך לנקות לכבוד הנשמה ששוכנת בתוך הגוף".

ומכיוון שהבורא מרחיק אותנו מכל הדברים האלה בגלל הנפש הגדולה שלנו, אומר בעל החינוך שמאותה סיבה הרחיק אותנו מהיולדת, מהנדה ומהזבה למשך ימים אחדים – עד שיתנקו מהמותרות ומהמוות שיש בדם הזה, שלא נוצרו ממנו חיים, וצריך להתנקות ממנו.

ואז האשה הולכת למקווה, כפי שאמרנו – למים, שהם שורש ההתחדשות, שהרי גם העולם היה בתחילה מים. כך היא עוברת תהליך שבו חוסר החיים והמוות יוצאים החוצה, נעשית בריאה חדשה וחוזרת למקור החיים.

אנחנו יודעים שבכל ליל שבועות, לפנות בוקר, הגברים הולכים למקווה. מה הכוונה בכך? כתוב בזוהר ששבעת השבועות של ספירת העומר הם כמו שבעה הנקיים שהאשה סופרת: השכינה סופרת שבעה שבועות, ואחר כך הולכת לטבול במקווה, ובבוקר היא מקבלת את האור מהבורא – וזה כמו זיווג. לכן אנחנו הולכים איתה למקווה בליל שבועות, ולכן חשוב מאוד ללכת אז למקווה – כמובן, גברים ולא נשים.

כל זה משום שה׳ הרחיק אותנו מהלכלוך הזה, וכל המחלות באות ממנו – כי כל המחלות באות מהמותרות שבגוף. לכן אמרו חז״ל: "יהיו ראשה ואבריה כבדים עליה". ואין ספק שהמותר הזה גורם מחלה לכל מי שקרב אליה, ובוודאי ביחוד איתה, וגם הוולד שנולד אז מביא חולאים רעים.

ניקח דוגמה: כששום נוגע בברזל, הוא מאבד מסגולותיו הטבעיות. יש עולם שלם של אנרגיות, וכך גם באשה בזמן הזה יש אנרגיות שליליות מאוד בשביל הגבר, שעלולות להזיק לו מאוד. הגבר נמצא בעמדה של נותן האור – הוא השמש. הבעיות של הגברים הן באנרגיה שלהם: יש להם יותר מדי אנרגיה או פחות מדי. ואצל האשה העיקר הוא איך להכיל את האנרגיה – אם היא מכילה אותה נכון או לא.

אנחנו יודעים שגם בשמש יש לפעמים התפרצויות לא סדירות. השמש מרמזת על הצד הזכרי, ויש לו התפרצויות מעודף אנרגיה; בקבלה זה נקרא "דינים דדכורא" – הדינים של הזכר – והאשה היא שמקבלת אותם. ובזמן שהיא אינה טהורה, נשווה זאת לשום: הגבר הוא כמו השום, והאשה היא הברזל. ומה קורה אז? הדבר מקלקל את האנרגיה שלו.

מחקרים רפואיים

בעניין הזה אני רוצה להביא לכם קטע ממאמר שכתב פרופסור י. מאכט מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס בבולטימור, במאמרו "מחקר פרמקולוגי של רעל הווסת", בכתב עת לפרמקולוגיה וריפוי ניסיוני: "אמונה רווחת בין העמים מכל הגזעים, בימי קדם, בימי הביניים ועכשיו, כי האשה בימי וסתה בלתי נקייה היא, מזהמת ומטמאה. לפי אמונת ההמון מטמאה אשה נדה ברעל את האנשים ואת החפצים שבהם היא נוגעת, מקובל שאשה בשעת וסתה בנגעה בפרחים גורמת לקמילותם, בקחתה בידה פרי ירקב, עיסה שנילושה בידיה לא תתפח, בתי חרושת ידועים נועלים את דלתם בפני נשים בשעת נדתן, כגון בתי חרושת לתמרוקים. כמובן, דעות אלו נחשבות כאמונות תפלות אצל המשכילים, לדעת אלו, בדותות הן שבדו מוחות חשוכים. ברם עובדה היא, כי אמונות אלו יסודן במציאות לאמיתה כהיום הזה. עניין רעל הנדה המצוי בכל הספרות הקלאסית של הזמן העתיק, ימי הביניים, ועקבותיו התגנבו גם לתוך הספרות המודרנית של ימינו, התנ״ך מדבר על כך דברים ברורים. שקספיר רמיג ואחרים מזכירים כי האשה בשעת נדותה השפעתה רעה על כל סביבה".

נביא גם את דבריו של פרופסור ב. שיק מגרמניה, במאמרו "רעל הווסת", מתוך הספר "חוט השני". התעניינותו של איש המדע הזה התעוררה בעקבות מקרה במעבדתו: "פעם שלחה לו חולה אסירת תודה צרור ורדים אדומים וביקש את עוזרתו במעבדה להכניס את הפרחים לתוך אגרטל. והנה הפתעה בלתי נעימה, זמן קצר לאחר כך נמצאו הפרחים קמולים. הוא שואל לסיבת הדבר ועוזרתו משיבה לו כי הדבר אינו תמוה בעיניה, כי בשעת וסתה נובלים הפרחים שבהם היא נוגעת. פרופסור שיק התעניין בדבר ועשה שורה של ניסויים עם אשה זו ועם נשים אחרות. הוא נוכח לדעת, כי יש רעל – "טוכסין" – בהפרשת האשה, והפרשה זו גורמת לקמילת הפרחים".

ונביא את דבריו של המומחה הגדול א. פורל: "דיני הטהרה הישראליים, המחייבים פרישה יחסית בחיי המין, מעלים את חיי הנישואין למדרגה מוסרית גבוהה, שכל הבעיות הקשורות בחיי המין של האדם מוצאות על ידה את פתרונן הרצוי ביותר".

כשהאשה בזמן נדותה וגבר נוגע בה, הוא גם מזיק לה: מבחינה פסיכולוגית – כי זה זמן שבו היא מתחדשת וצריכה להיות קצת עם עצמה – וגם מבחינה אנרגטית ורפואית, כפי שביארנו לעיל. ראינו אפוא שמכל הבחינות זה לא טוב – לא לאשה ולא לבעל.

מתגעגעים אחד לשני

בני זוג שחיים עם טהרת המשפחה – התא המשפחתי שלהם בריא. יש געגועים זה לזה, יש סבלנות, יש המתנה, יש הערכה ויש אהבה. יש לך הזדמנות לבטא אהבה שלא באופן גופני, ולהבין שאהבה אינה דבר גופני בלבד אלא דבר של הנשמה – שהוא באמת אוהב אותה, ולא רק את עצמו.

פרק ו׳ · ההיבט הקבלי

האשה היא קדושה וטהורה

כבר הזכרנו באחד השיעורים שגם מי שנולד בטומאה יכול לנקות את עצמו. האר״י ז״ל מביא שאברהם אבינו נוצר כשאמו ראתה דם, ושורשו של אברהם היה אחוז בטומאה הזאת. טומאת עבודה זרה וטומאת נדה הן עניין אחד, כמו שאומר רבי עקיבא במשנה: "מניין לעבודה זרה שמטמאה כנדה". כי מהי נדה? שהשכינה אחוזה בטומאה ורחוקה מה׳. ומהי עבודה זרה? שהסטרא אחרא אומרת "אני בעל הבית" ולוקחת את כל האור לעצמה. ומה עשה אברהם אבינו? הוא היה הראשון בעולם שנלחם בעבודה זרה! כמובא במדרש, הוא שבר את כל הפסלים בחנות של אביו תרח, ואמר לכולם שיש רק א-ל אחד שברא את העולם. כך תיקן את עניין העבודה הזרה, וכך תיקן את הטומאה שנולד בה.

והאר״י אומר גם שמי שחי עם נדה גורם, חס ושלום, אחיזה של הסטרא אחרא בשכינה. עד כדי כך זה חמור, שצריך לצום על כך 82 תעניות – כי הוא פוגם בשמות הקודש שיוצאים מהפסוק "הוי״ה הושיעה המלך", שהם בגימטריה 82. אבל הכל אפשר לתקן, והתיקון הגדול ביותר הוא לדעת שהאדם הוא מרכבה לשכינה.

ונסכם שוב: האשה קדושה וטהורה. היא רק צריכה זמן לעצמה, וצריכה אהבה אמיתית ולא גופנית. ומכיוון שהיא מרכבה לשכינה, ובשכינה יש לפעמים אחיזה של החיצונים, השכינה אינה משפיעה אור בזמן הזה, כדי שהרע לא יינק מהאור שלה. וזה גורם שהאשה רואה דם – שהוא בעצם המוות שאחוז בה.

ואני נותן לכם עצה שאינה כתובה בהלכה: שאשה לא תיכנס לבית קברות, ובפרט כשהיא נדה; ועדיף שלא תיכנס לשם לעולם. יש שם מזיקים שנמצאים עם המתים, ומכיוון שלאשה יש אנרגיה עדינה מאוד, הם יכולים להיתפס בה. היה פעם אדמו״ר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הם באו לבאבא סאלי, והוא שאל את האשה אם היא הולכת לפעמים לבית קברות. היא ענתה שכן – שהיא מתפללת שם הרבה. הוא אמר שזו הסיבה, ושלא תלך לשם יותר. הרבנית שלי לא הולכת לבית קברות מאז החתונה, כי זה לא טוב לה – כמו לכל הנשים.

רבי שמעון אומר בזוהר הקדוש: למדנו ש־125 מיני טומאה אחוזים בנחש התקיף, ו־27 החזקים שבהם נאחזים בנשים בזמן טומאתן, כשהחלק העכור, שלא נוצרו ממנו חיים, יוצא מהן. ווי למי שיתקרב אליה באותו זמן! ולכן אסור לגעת באשה נדה. עם ישראל הוא עם מצוחצח, נקי וקדוש.

בנים למלך מלכי המלכים

ואביא עוד דוגמה – לא כדי להשוות, אלא רק להמחשה. בני משפחת המלוכה באנגליה אינם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. לאחרונה נמאס לאחד הנסיכים, ומה עשה? עבר לקנדה וחתם שהוא מוותר על כל זכויותיו – שהוא מגושם מדי מכדי להיות חלק ממנה. מי שנולד למשפחת המלוכה צריך ללמוד כבר מגיל שנתיים איך לשבת ואיך לאכול. הוא אינו יכול ללכת לכל מקום שבני גילו הולכים אליו, לעשות שטויות וכדומה. למה? כי הוא בן למשפחת המלוכה האנגלית.

ואנחנו – בנים למלך מלכי המלכים. אנחנו מצוחצחים ונקיים, ואצלנו המשכת הנשמות, הבאת הילדים לעולם, אינה דבר של מה בכך אלא עניין מיוחד מאוד. אנחנו מביאים ילדים מצוחצחים, עם לבושים נקיים מאוד, כי אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, ויש לנו תפקיד גדול בעולם: אנחנו מרכבה לשכינה ולייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

לכן אנחנו מתחתנים עם שבע ברכות – שבע הברכות שהמלכות מתברכת בהן בשורש הרוחני. אחרי שהאשה מתברכת בשבע הברכות, כמו שורשה – השכינה – היא יכולה להתחתן עם האיש. ואשה בלי חופה נקראת פילגש – פל״ג ש״ם: פלג בארמית הוא חצי, כלומר "חצי שם", וזה פגם בשם הקדוש.

דברי הזוהר הקדוש

נחזור לדברי הזוהר הקדוש. הזוהר אומר שבזמן טומאתה אחוזים בה 24 מיני טומאה. מי שקרב אליה גורם שהנחש התקיף שלמעלה מטיל זוהמה במקום שאינו צריך. מי שנמצא איתה בזמן הזה גורם שלמעלה ייעשה כעין זה – דברים נוראים – ומביא טומאה בכל העולמות. וזה נקרא "כי את מקדש ה׳ טימא": האשה היא כמו בית המקדש, היא ספירת המלכות העליונה, ומי שנמצא איתה גורם כך למעלה – בבית המקדש, שנטמא בחטאי בני האדם.

24 מיני הטומאה הם כמניין "ואיבה"; 24 מיני טומאה מתעוררים למעלה ו־24 למטה. השיער גדל והציפורניים גדלות, ואז מתעוררים דינים, חס ושלום. ולכן כשהאשה רוצה להיטהר, היא צריכה לגזוז את שיער ראשה ואת ציפורניה מכל הזוהמה שבהם. כתוב בסודות הטומאה שמזוהמת הציפורניים מתעוררת זוהמה אחרת, וכל המכשפים צריכים שערות וציפורניים של נשים מהזמן שהיו טמאות. לכן צריך לגנוז אותן, ומי שמסלק אותן לגמרי – כאילו מעורר חסד בעולם. ואם כך בשיריים, על אחת כמה וכמה באשה עצמה, שמתחברת בנחש, ובמי שמקבל מן הטומאה ההיא. ולפיכך: "אל אשה בנדתה לא תקרב".

ובמקום אחר בזוהר כתוב שמי שמתקרבים אליה הם כמו שכתוב: "ויקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם". אוי ואבוי למי שעושה זאת לעצמו.

מה למדנו היום?

למדנו היום כמה קדוש עם ישראל, ושאינו מתנהג כמו גויי הארצות. יש אנשים רבים שלצערנו אינם שומרים תורה ומצוות, אבל טהרת המשפחה היא ציפור הנפש שלהם. וכך עלינו ללמד את ילדינו – למסור נפש על זה.

אמרתי בשיעור לפנות בוקר שכל אחד יקבל על עצמו לשכנע אדם אחד בסביבתו לשמור טהרת המשפחה כהלכה. יש המון אפשרויות לברר את הנושא, ויש ארגונים רבים. יהודים טובים בנו לנשים מקוואות מפוארים ברמה של חמישה כוכבים, פרטיים ונקיים ככל האפשר – והכל כדי שבנות ישראל יוכלו לקיים את המצוה בשמחה ובהרחבה.

וזה יביא את גאולת ישראל ברחמים ובטהרה. אני מבקש שכל אחד מכם ישתדל בכך אצל עצמו, במשפחתו ובין חבריו – שכל אחד ינסה להביא עוד אדם אחד לשמור על טהרת המשפחה. אפשר גם לשלוח את השיעור הזה למכרים. ומי שמצליח בזה – זה חשוב הרבה יותר מכסף וכדומה. ואם היא תביא עוד ילד בטהרה, הצלת את הילד הזה וחסכת לו המון יגיעה והמון עבודה.

קונטרס זה כתבתי בחסד השם בשבוע פרשת בהעלותך. פרשה זו היא פרשה של אור ועם ישראל עולה ולא יורד כמו שכתוב "והיית רק למעלה ולא תהי׳ למטה" ואני מאחל לכולכם בע״ה בריאות ונהורא מעליא וכל טוב

מאת הרב דניאל שוסטר

יוצא לאור ע״י מוסדות נשמת התורה ירושלים