צליית כבד במחבת

שאלה

כבד שנצלה במחבת לבדו או עם בצל, האם מותר באכילה, ומה דין המחבת?

תשובה

דברי האחרונים בדין צליית הכבד בקרקעית התנור

הנה האחרונים דנו לענין תנור גרוף, ולא נשארו בו גחלים אלא חום הנשאר מהתנור, אם דינו כדין אש ממש ואפשר לכתחילה לצלות בו או כבד בשר שלא נמלח, או שמא לצליה צריך אש ממש.

וראשון לכל בזה הוא הרב כנסת הגדולה (סימן עו הגב"י אות כה) שהביא ראיה להקל מהגמרא בפסחים עה. מהא  דאמר ר' יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח, אין זה צלי אש, שנאמר צלי אש צלי אש שתי פעמים וכו' ופירש רש"י שם דחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש.

ומוכח דאף תנור גרוף וקטום בלי גחלים כלל, דינו כאש ממש וניתן לצלות בו כבד ובשר שלא נמלח כיון ששורף הדם ומייבשו. עכת"ד. וכן הסכים בשו"ת דבר משה (ח"ג סימן ג)

ובשו"ת דברי מנחם (כשר ח"א סימן לא אות לה) הביא שכן מפורש בבעל הלכות גדולות בהלכות דם וז"ל: והיכא דמסחים חספא ומטוי עליה מוקרא שפיר דמי וכו' ומשדא ארדי רטיבי (כמהין ופטריות) ובשר בהדי הדדי וטוויי על טפקא (רעפים) שפיר דמי, מאי טעמא אי לאו דהואי טפקא גחלת לא מבשל הלכך טפקא כי גומרי דמי, על גומרי מי לא שרי וכו' עכ"ל.

והנה הפתח תשובה סימן עג ס"ק א הביא כדברים האלה משו"ת הר הכרמל (חיו"ד סימן יד) שכתב שנוהגין היתר לצלות כבד בתוך התנור בשעה שבוער רחוק מהאש, ואין חוששין לא משום שנתבשל הכבד בדם הזב תחתיו, ולא להכשיר מקום זה בתנור, והכל מטעם לפי שהאש שואבו ואין מניחו להבליע, ומכלהו ומייבשו ע"כ.

אולם הפתחי תשובה עצמו חלק על זה וכתב שהוא היתר קלוש מאוד, ומכלהו מייבשו לא שייך אלא בדבר מועט כגון טיפה והכא עינינו הרואות שפולט דם הרבה בבת אחת.

והביא להגאון הצל"ח בפסחים ריש פרק כיצד צולין שכתב: בא לידי כמה פעמים שצלאו כבד בתנור גרוף מאש והניחו הכבד על חרסו של תנור ואסרתי כי אין כאן מקום להדם לזוב ודמו כפולטו כך אחר כך נבלע בתוכו ואין זה דומה לצולה על הגחלים דהיינו בישרא אגומרי דמשאב שאיב  דשאני גומרי שטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו להבלע בבשר, ועוד דשם יש מקום לדם לזוב, אבל חרסו של תנור אף שהוא רותח  מכל מקום אינו אש ואין טבעו לשאוב הדם וגם אין לדם מקום לזוב וכו' ע"ש.

גם הגאון מליסא בחוות דעת סימן עו ס"ק א כתב דכשם שמצינו בהלכות מליחה שאם נמלח הבשר והונח במקום שאיו המים יכולים לזוב ממנו מיד, אסור מטעם כלי שאינו מנוקב משום דהוי כנכבש בצירו, והכא נמי כשנצלה הבשר שאינו נמלח על גבי כירה במקום שהדם לא יזוב משם מיד אסור דהוי כנתבשל בצירו.

ואכן הגאון הראשון לציון מורינו הרב רבי רפאל יוסף חזן בשו"ת חקרי לב יו"ד סימן לו הביא להכנה"ג והעיר מדברי הרמ"א בסימן סט סעיף טז על הא דכתב שולחן ערוך שיש למלוח הבשר בכלי מנוקב או במקום מדרון, שאם הוא דף חלק שהמים זבין ממנו, אין צריך להניח במדרון, אבל אם אינו חלק יש להניחו במדרון שיצאו המים ממנו, ואם כן יש לומר דצלי דומה למליחה וכיון שקרקעית התנור אינו חלק לגמרי ואינו מדרון לאו שפיר לצלות עליו הכבד, ואולי כיון דבמליחה אינו ברור איסורו, אם כן יש לומר בצלי שכח האש עדיף טפי ממליחה וכל שאין בתנור גומות שרי אף לכתחילה וכן בצלי על גבי דף מתכת חלק שפיר דמי, אך בנותן הבשר במחבת איני רואה מקום להתיר. ע"כ.

ולמעשה כל שצולה הכבד בקרקעית התנור או בדף מתכת העיקר להקל בזה וכהכרעת החק"ל וכן כתב ביד יהודה (סימן עו) ובזבחי צדק (סימן עו אות ד) והבן איש חי (ש"ש ריש פרשת קדושים) וכן העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהליכות עולם חלק ו עמוד קצג.

צליית כבד במחבת, דברי החקרי לב והיד אפרים

אולם כשצלה הכבד על גבי המחבת הבאתי מהחקרי לב לאסור בזה במסקנתו, וכן פסק בזבחי צדק הנ"ל, אולם המעין בחקרי לב יראה שהראה פנים להקל אף במחבת אלא שכתב שעל כגון זה צריך ראיה ואין להתיר מסברא.

אבל בהגהות יד אפרים בסימן עו האריך בזה מאוד וכתב להקל אף במחבת והוכיח כן מכמה מקומות ושאין דין מליחה שוה לצליה בזה.

אולם המעיין בתוך דבריו יראה שיש בזה ב' תנאים , א שהמחבת תהיה חמה ורותחת מאוד על האש קודם שיניח הכבד בתוכה. ב שלא יניח הרבה חתיכות כבד בתוכה, שאם לא כן הרי יפריש הכבד הרבה דם וחום במחבת לא יספיק לשרוף הדם מיד ונמצא הכבד מתבשל בדמו. וכן ראיתי שהעירו בזה בספר הוראה ברורה בעמוד 386 ע"ש.

ובהליכות עולם הנ"ל כתב וז"ל: אבל להניחם בתוך מחבת חמה לצלותם, יש להחמיר לכתחילה כיון שהוא בכלי.

נמצא דאף דאין לכתחילה לצלות כבד במחבת אולם בדיעבד מי שצלה הכבד במחבת מותר לאכול הכבד, והמחבת אין צריך הכשר, ובלבד שעשה כשני התנאים שהזכרתי בדברי היד אפרים.

צלית הכבד עם בצל

ואם צלה את הכבד עם בצל, היה לנו לומר דלכאורה אין היתר כלל שהרי הבצל בולע מדם הכבד, ולכן בכהאי גוונא באנו לדין השולחן ערוך בסימן עג סעיף א בדין כבד שבשלו בקדירה דבדיעבד הכבד מותר לבדו, אבל מה שנתבשל עמו אסור וכן הקדירה אסורה, אולם יש לומר דבאופן שאנו מגדירים את המחבת כצליה וכנ"ל אם כן גם הבצל יהיה מותר דאף אם יבלע הדם, כבולעו כך פולטו וכבר האריך בנידון כזה בתשובה ביביע אומר חלק ה יו"ד שאלה ה אות ג והביא מבה"ג שכתב במפורש להתיר בזה ע"ש. (וברור שאין מדובר באופן שנתן שמן לטיגון במחבת)

ובאופן שצלה הרבה כבדים ביחד במחבת כך שהפרישו הרבה דם, יש לאסור גם את הכבד וגם את המחבת אפילו בדיעבד, ונבאר.

לצלות כבד עטוף בנייר

הנה הט"ז כתב בסימן סה ס"ק ה דמותר לצלות הכבד עטוף בנייר והובא בפתחי תשובה סימן עג ס"ק א אולם הפתחי תשובה הביא משו"ת תשובה מאהבה חלא א סימן פד שהשיג על הט"ז כיון שהדם מתאסף שם ואין לו מקום לזוב לחוץ ושכן דעת רבו הגאו נודע ביהודה ע"ש וכן כתב במשבצות זהב סימן סה ס"ק ז והמחזיק ברכה שם ס"ק ב וכן כתב החכמת אדם כלל לד דין טז לאסור הכבד שנצלה בנייר אפילו בדיעבד כיון שאין מקום לדם לזוב. וכן פסק בהליכות עולם דאפילו בדיעבד יש להחמיר לאסור הכבד.

הלכך כשצלה הכבד לבדו במחבת והיה שם דם רב ונתבשל בדמו יש לאסור אף בדיעבד, ואין זה דומה לכבד שבשלו בקדירה עם מים או עם מיני מאכל דהתם כיון שהכבד טרוד לפלוט אינו חוזר ובולע את הדם שכבר מעורב בקדירה עם שאר מיני מאכל או המים, אבל היכא שהכבד שורה בדם לבדו בקדירה ואין שם עוד מיני מאכל או מים הרי הוא מתבשל בדמו ממש ואין סברא שלא יבלע מדמו, וכבר הבאתי לעיל מדברי הצל"ח שאסר הכבד שנצלה בתנור אפילו בדיעבד וכן החכמת אדם אסר הכבד שנצלה עטוף בנייר אפילו בדיעבד ולא דימו זאת לכבד שבישלו, וע"כ צ"ל כמו בכתבתי.

וראיתי בהוראה ברורה הנ"ל שם שכתבו שהכבד מותר בדיעבד היכא שנצלה במחבת וכדין השולחן ערוך בכבד שבישלו ועוד הוכיחו כן מהשולחן ערוך בדין עוף שנצלה עם הכבד בתוכו שהוא מותר ודלא כהש"ך בס"ק כג שביאר בדעת רבינו ירוחם שאסר כבד שנצלה בתוך העוף דבצלי לא אמרינן פולטת ואינה בולעת לפי שפולטת הרבה וכנוס תחתיה בחלל התרנגולת וחוזר ונבלע בכבד ע"ש

ויש לדחות ראייתם מכבד שנצלה בעוף דיש לומר שהשולחן ערוך אינו חושש שיתאסף כל כך דם בחלל העוף עד שיחשב הכבד כנתבשל בדמו וסוף סוף כיון שהוא בצליה האש שואב כל הדם קמא קמא לחוץ, אבל כשצולהו במחבת ועינינו הרואות שהוא שרוי בדם יש לאוסרו אף בדיעבד.

הכשר המחבת שצלו בה כבד

ולענין הכשר המחבת יש להכשירה בליבון ואין די בהגעלה, דהנה הפמ"ג בסימן עו שפ"ד אות כג כתב דיש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי, אם בישל דם תוך הכלי כמעשה קדירה אם די בהגעלה ורק אם נפלה טיפה מבחוץ לקדירה כשהיא רותחת הוי על ידי האור וצריך ליבון, או שנאמר דכל שהיה זה דם מועט אפילו מבפנים צריך ליבון, ואם היה מרובה אפילו מבחוץ צריך הגעלה?

ואכן בהגהות רעק"א ליורה דעה סימן קכא שכתב שכל שבלע הכלי ישירות מהאיסור ולא על ידי אמצעי יש להצריך ליבון ודלא הפמ"ג בהלכות פסח סימן תנא שמסתפק בזה ע"ש היטב ואף כאן המחבת בולעת ישירות מן הדם ללא אמצעי ויש להצריכה ליבון.

מסקנא:

א לכתחילה אין לצלות כבד במחבת.

ב אם צלה בדיעבד באופן שהמחבת רותחת קודם שנתן בה הכבד, וכל חתיכה וחתיכת כבד מונחת במרחק מחבירתה ורואים שאין מתאסף שם הרבה דם, הכל מותר.

ג אם צלה הכבד במחבת באופן שאינה רותחת קודם שנתן בה הכבד, או שנתן בה הרבה כבד באופן שהדם מתאסף שם, הכבד אסור אפילו בדיעבד והמחבת צריכה ליבון.

ד אם צלה כבד במחבת עם בצל, אם היה באופן המוגדר כצליה כמו שכתבתי באות ב אזי גם הבצל מותר, ואם היה באופן המוגדר כבישול כמו באות ג  הכבד והבצל אסורים, והמחבת צריכה הכשר.

בברכה

אלון בן שבת