קיבל עודף כסף מזויף מה עליו לעשות?

שאלה:

השבוע נשאלתי מאדם שקיבל כסף מזוייף כעודף ואינו יודע מה לעשות, והגרוע שהוא לא זוכר מאיזה חנות הוא קיבל את העודף [הוא עשה קניות במספר חנויות, ובחנות האחרונה סירבו לקבל את הכסף בטענה שהוא מזוייף] שאלתו היתה האם להעביר הלאה בתקוה שחנויות אחרות לא ישימו לב או לא?

תשובה:

אסור להעביר כסף מזויף, בגלל הסיבות הבאות:

א)- הוא מקבל דבר ערך בתמורה למטבע שלא שווה כלום ויש בכך איסור גניבה.

ב)- אונאה.

ג)- גניבת דעת.

ד)- אסור להשאיר מטבע זה ברשותו שמא ישתמש בו בטעות, ועובר על הכתוב (איוב פרק יא פסוק יד): "וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה".

ה)- החוק אוסר להחזיק כספים מזויפים ויש בכך דינא דמלכותא דינא, כי השלטון הוא זה שנותן את התוקף למטבעות, ומטבע מזויף אין לו כח קנייה, ומשכך אסור להחזיק בו.

נימוקים:

זיוף יכול להיעשות למוצרים רבים, החל ממסמכים רשמיים, יצירות אומנות, דיסקים וסרטים ועד שטרות כסף ומטבעות. בעידן המודרני, מלאכת הזיוף אף קלה יותר לאור התמורות הטכנולוגיות שחלו והיכולת להיעזר במחשב לשם ביצוע עבירת הזיוף. המחוקק רואה פעולה זו בחומרה, ולכן עצם החזקת חומר לזיוף שטר כסף עולה לכדי עבירה. בחוק העונשין נאמרו מס' סעיפים בנוגע לזיוף שטרות כגון: בסעיף 462 בחוק העונשין קובע את העבירה של זיוף שטר כסף. סעיף 463 קובע כי חיקוי שטר כסף עולה לכדי עבירה. על פי סעיף 464 לחוק, מי שעושה, מוכר או מציג למכירה נייר הדומה לנייר המשמש לעשיית שטרי כסף או משתמש בנייר זה, מחזיקו ושומר אותו ביודעין וללא הרשאה או הצדק כדין בכוונה להונות, דינו מאסר חמש שנים. אציין שני דוגמאות של מקרים שפורסמו בעבר: בע"פ 70015/02 קקיאשוילי נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורו של הנאשם בעניין העונש שהוטל עליו עקב הרשעתו בעבירה של זיוף שטר כסף. הנאשם נתפס בנמל התעופה בן גוריון כאשר ברשותו מזוודה. בתוכה היו כשני מיליון דולר אמריקאיים בשטרות מזויפים. דוגמא שניה בת"פ 36877/02/10 מדינת ישראל נ' אריאל רביבו, הורשע הנאשם בעבירות של זיוף שטרות כסף והחזקת חומר לשם זיוף שטרות כסף.

בהלכה הדברים אף חמורים יותר:

א. המוצא מטבע מזויף ברשותו – עליו להשמידו או להחזירו לבנק. ואם הוא מעוניין לעשות תכשיט עם המטבע – עליו לנקב את המטבע באמצעו. (שולחן ערוך חו"מ סימן רכז סעיף יח).

ב. אסור לקנות עם מטבע מזויף, וגם אסור להעביר לאחרים כסף מזויף, בגלל הסיבות הבאות: א)- הקונה מקבל דבר ערך בתמורה למטבע שלא שווה כלום, למטבע מזויף אין כח קנייה, ויש בכך איסור גניבה. ב)- אונאה. ג)- גניבת דעת. ד)- החוק אוסר להחזיק כספים מזויפים, ויש בכך דינא דמלכותא דינא, כי השלטון הוא זה שנותן את התוקף למטבעות.

ג. אסור לאדם החזיק ברשותו מטבע מזויף, שמא בטעות הוא ישתמש עם המטבע. המשאיר מטבע מזויף בבית עובר על הכתוב (איוב פרק יא פסוק יד): "וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה", ועל הכתוב (ויקרא פרק יט פסוק לה): "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה". (שולחן ערוך חו"מ סימן רלא סעיף א).

ד. אם המטבע נמצא בביתו של אדם כבר זמן מסוים – המטבע נחשב ששייך לו, וכאמור לעיל עליו להשמיד את המטבע. אבל אם אדם יודע בוודאות מי נתן לו את המטבע המזויף – יש לחלק בין החזרת המטבע לאדם שככל הנראה ישמור על החוק ולא ימשיך לגלגל את המטבע, ובין החזרת המטבע לאדם שבוודאות לא ישמור על החוק וימשיך לגלגל את המטבע. בדרך כלל יש לאדם נאמנות שהוא לא ישקר, ולכן אם אדם יודע מהיכן קיבל את המטבע המזויף, וככל הנראה אותו אדם ישמיד את המטבע – ניתן להחזיר לו את המטבע המזויף, אך אם הוא ישתמש בכסף המזויף ויעבירו הלאה – אסור להחזיר לו את המטבע המזויף. (פתחי חושן גניבה ואונאה פרק יא הערה מו).

ה. במקרה כאן, אין וודאות מוחלטת שבעל המכולת הוא זה שנתן את המטבע המזויף, ולכן אסור להחזיר לו, וודאי שאסור לרכוש ממנו מוצרים עם מטבע מזויף בלי שהוא ישים לב, כי כאמור יש בכך איסור גניבה. אלא יש להשמיד את המטבע או להעבירו לבנק.

החזרת מטבע מזויף למי שנתנו

הגמ' במסכת ב"מ (נב.) מובא: "הרי זה לא ימכרנה לא לתגר ולא לחרם ולא להרג, מפני שמרמין בה את אחרים, אלא יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו". הגמ' מתייחסת למטבע שערכו ירד פחות מחצי משוויו, הדין הוא שאסור להעביר את המטבע הלאה, כי ניתן בקלות לרמות עם מטבע זה אנשים אחרים. ניתן להשתמש עם מטבע שאין לו ערך לשימוש ביתי כמו לעשות קישוט מהמטבע. דין זה נכון לכל מטבע שניתן להטעות איתו אחרים, לדוגמא מטבע מזויף. וכך כתב המחנה אפרים (הלכות מכירה – דיני אונאה סימן ב): "נראה דאין חילוק בין מטבע מזוייף למטבע חסר, דזה וזה כל שאינו יוצא אף ע"י הדחק – ה"ז מקח טעות וחוזר לעולם". התוס' (ד"ה יתר) כתבו: מותר להעביר את המטבע לאדם אחר שמעוניין לעשות עם המטבע קישוט, אך אסור להעביר לאדם שיש חשש שישתמש עם המטבע.

זאת ועוד הגמ' שם (נב:) אומרת: "אמר מר: יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו. ורמינהו: לא יעשנה משקל בין משקלותיו, ולא יזרקנה בין גרוטאותיו, ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ובצואר בתו? אלא, או ישחוק או יתוך או יקוץ או יוליך לים המלח" עונה הגמ' "אמר רבי אלעזר, ואמרי לה רב הונא אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן – באמצע, כאן – מן הצד". כלומר אם הוא עושה חור באמצע המטבע ולאחר מכן עושה מהמטבע קישוט – הדבר מותר, כי בכך שניקב באמצע המטבע – אין עוד חשש שישתמשו עם המטבע, אבל אם עשה חור קטן בצד, ויש חשש שיצליחו להערים ולהשתמש במטבע – השימוש אסור. יוצא שהגמ' אסרה להשאיר מטבע ללא ערך במצב שעלול להטעות אחרים. דהיינו יש איסור למכור מטבע מזויף למי שעלול להשתמש בו ולהזיק אחרים. ניתן להשאיר את המטבע ברשותו או למוסרו לאחרים בתנאי שיעשה נקב במטבע במיקום מרכזי כך שלא יהיה ניתן לשייף את המטבע ולזייף אותו.

מובא בשו"ת מהריט"ץ (סימן רכה) (מובא בקצרה בפתחי תשובה חושן משפט סימן רלב ס"ק א): אדם שקיבל מטבע מזויף והעבירו לצד ג'. צד ג' שקיבל את המטבע מעוניין להחזיר את המטבע למי שנתנו לו, אך הנותן מסרב לקבל את המטבע, כי עבר הרבה זמן מאז שקיבל את המטבע המזויף, ובשלב זה הוא לא יוכל ללכת למי שנתן לו את המטבע ולקבל את תמורתו. לדוגמא: ראובן נתן לשמעון כסף מזויף, שמעון העבירו ללוי. לוי מעונין להחזיר לשמעון, אך שמעון מסרב כי עבר הרבה זמן מאז שקיבל את המטבע מראובן, והוא לא יוכל לקבל החזר מראובן.

מהריט"ץ פסק: הכסף היה ברשות שמעון הרבה זמן, כך שהיה עליו לבדוק ולהחזיר לראובן, ומכיוון שהוא לא בדק בזמן הוא גרם את הנזק לעצמו. שמעון שהחזיר מיד זכאי לקבל החזר משמעון, למרות ששמעון לא יוכל לקבל החזר מראובן. אבל אם שמעון לא השאיר את הכסף ברשותו הרבה זמן, אלא באותו יום שקיבל מראובן הוא העבירו ללוי, דינו כדין מתווך המבואר בסימן רלב סעיף יח, שלוי אמור לדעת ששמעון קיבל מטבע ומעביר מיד ללא בדיקה, כך שהאחריות על הבדיקה היא על לוי ולא על שמעון.

אשר על כן אסור להעביר הלאה את הכסף המזוייף וכאמור לעיל

בברכה 

יגאל אלון