שומר שחזר בו משמירתו

שאלה:

ראובן שמע שחברו שמעון נוסע לאומן לראש השנה,

ומשכך הוא ביקש ממנו להעביר חבילה עבור קרוב משפחתו שישהה גם הוא באומן בראש השנה.

לאחר ששמעון לקח את החבילה, החל ליבו נוקפו על האחריות שהוא לקח על עצמו, ולכן הוא התקשר לראובן ואמר לו שהוא אינו מוכן לקבל על עצמו אחריות על החבילה שנמסרה לו, וראובן הסכים לכך

וממקרה זה עולים כמה שאלות:

האם הנפקד (שמעון) יכול לחזור בו מקבלת השמירה וחיוב האחריות?

ואם הנפקד אינו יכול לחזור בו, האם מועיל מה שהמפקיד מסכים שייפטר מכאן ואילך מחיוב האחריות?

זאת ועוד, מאיזה אחריות נפטרים בלשון 'איני מקבל עלי אחריות'?

וחוץ מזה, מה מידת התחייבותו של שומר המקבל חבילה להעבירה במטוס שהשמירה לא תלויה בו אלא בעובדי נמל התעופה?

תשובה:

שמעון יכול לפטור עצמו מאחריות שמירה על החבילה.

נימוקים:

המקבל מחברו פקדון להוליכו עמו, אם הוא עושה זאת בחינם, הוא 'שומר חינם', שאינו חייב באחריות אלא אם פשע בפיקדון. אך אם הוא מקבל שכר על כך, הוא נקרא 'שומר שכר', והוא חייב אף אם החבילה תיגנב או תאבד, ומאידך הוא פטור על נזק שיארע באונס (כמובא בהרבה מקורות ובין היתר יעויין עוד פתחי תשובה סי' שו ס"ק א). ואם התנה השומר בשעת קבלת השמירה שיהא פטור אף מפשיעה – הכל לפי תנאו (סי' רצא סעי' כז, וסי' שה סעי' ד).

והנה, במקרה שלנו שמעון לא התנה כלום בעת קבלת הפקדון, ורק לאחר מכן שמעון הודיע לראובן שהוא לא רוצה לקבל אחריות.

ולכן יש לדון כאן בכמה שאלות:

א) האם שמעון יכול לחזור בו מקבלת השמירה?

ב) אם שמעון אינו יכול לחזור בו, האם מועיל מה שראובן המפקיד הסכים שמכאן ואילך לא יהיה על שמעון חיוב אחריות?

ג) לשון 'איני מקבל עלי אחריות', מאיזה אחריות הוא פוטר?

ד) וכמו כן יש לברר מהי מידת האחריות של מי שמקבל חבילה להעבירה במטוס שהשמירה לא תלויה בו אלא בעובדי נמל התעופה?

בנוגע לשאלה הראשונה, מבואר בשו"ע (סי' רצג סעי' א) שהמפקיד אצל חבירו לזמן מסויים, הנפקד אינו יכול לחזור בו ולהחזיר את הפקדון בתוך הזמן, משום שכבר קיבל על עצמו את האחריות עד אותו הזמן (סמ"ע שם סק"ד).

והנה הקשו הראשונים על דין זה, ממה דקיימא לן (ב"מ י. וסי' שלג סעי' ג) שפועל יכול לחזור בו בחצי היום, ומדוע כאן השומר לא יוכל לחזור בו ממה שהתחייב לשמור (רשב"א קידושין יג.)

יש שתירצו, שיש חילוק בין שומר חינם לשומר שכר, ששומר שכר מחוייב לשבת ולשמור על הפיקדון (סי' שג סעי' ב), ובזה הוא דומה לפועל, ואכן יכול לחזור בו בתוך הזמן שקבעו לשמירה. אך שומר חינם אינו מחוייב לשמור, וכל חיובו הוא רק אחריות וחיוב תשלומין אם יפשע בפיקדון, ולכן הוא אינו דומה לפועל, ואינו יכול לחזור בו באמצע הזמן (מחנ"א הלכות שומרים סי' לח, נתיה"מ סי' רצא סקכ"ד. ועיין בערך ש"י סי' שה סעי' ד, וערוך השולחן סי' רצא סעי' יט).

אך יש שחילקו, שבכל שומר יש גם את חיוב השמירה, וגם את חיוב האחריות אם יאבד הפקדון, והגם שהשומר יכול לחזור בו מחיוב השמירה, כפועל, מכל מקום נשאר עליו חיוב האחריות, ולכן גם שומר שכר לא יוכל לחזור בו (קצוה"ח סי' עד סק"א וסי' רצג סק"ב).

ולמעשה, ענין זה הוא ספיקא דדינא, הן בשומר חינם והן בשומר שכר (חזון איש ב"ק סי' כג סקכ"ו).

וכל האמור הוא באופן שהשומר חוזר בו בעל כורחו של המפקיד, ונתבאר שהוא ספיקא דדינא.

אך באופן שהמפקיד מסכים למה שאמר השומר, זו היא השאלה השנייה שהוזכרה לעיל, אם מועילה הסכמתם בפה לפטור את השומר.

והנה, דעת הרמ"א בסי' שדמ (סעי' א) והש"ך (סי' שה סק"ג והט"ז) ששומר אינו יכול להיפטר מחיובו בדיבור בלבד, והוא עדיין חייב באחריות עד שיחזיר את הפקדון, או שיַקְנֶה אותו בחזרה למפקיד.

אמנם יש חולקים, וסוברים שבדיבור בעלמא נפטר השומר מחיוב האחריות (קצוה"ח סי' שדמ סק"א),

ויש מחלקים בין שומר חינם ושומר שכר לבין שואל, שחיוב האחריות של שואל אינו מחמת חיוב שמירה, שהרי הוא חייב אף על אונסין שאי אפשר להישמר מפניהם, וחיובו הוא משום שקנה את החפץ לאחריותו, ולכן אינו יכול להיפטר מחיוב זה אלא בקנין (נתה"מ שם סק"א).

לגבי השאלה השלישית,

מה כלול באמירת 'איני מקבל עלי אחריות',

מצינו בזה כמה שיטות בפוסקים,

יש שכתבו שמשמעות לשון זה מועיל רק לפטור מאחריות גניבה ואבידה, אך לא מחיוב אחריות פשיעה, שהרי זה ודאי שלא הסכים המשלח לפטרו אף מפשיעה, דאטו בשופטני עסקינן (שו"ת ב"ח סי' קלח, שו"ת מבי"ט ח"ג סי' קפז, ושו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' קטז).

אך יש שכתבו שתנאי זה מועיל לפטור אף מפשיעה (חו"מ סי' עב סעי' ז, וסי' שה סעי' ד),

ויש שכתבו שמועיל לפטור אף אם הזיק בידיים (חי' רעק"א סי' שה סעי' ד עפ"י המרדכי) אבל בקצוה"ח (סי' עב סקי"ד) ונתיבות המשפט (שם סקכ"ג) דחו הראיה, וסוברים שבהזיק בידיים ודאי חייב.

ודעת רבינו ברוך בהגהות אשר"י (ב"מ פ"ז סי' יז) שאף פשיעה הרי היא כמזיק בידיים, ולא מועיל תנאי להיפטר ממנה, אף אם התנו בפירוש.

ולהשלמת העניין יעויין עוד בתומים (סי' עב סקכ"ג) ובמחנה אפרים (הלכות שומרים סי' כא) ובפתחי תשובה (סי' רצו סק"ה).

ולמעשה,

נחלקו הפוסקים בהכרעת ההלכה במחלוקת זו והם:

שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' יט) לחם רב (די בוטון, סי' רכב) ועיין בדברי גאונים (כלל צו סי' סו).

ונמצא שלמעשה אף אם שמעון היה מתנה בשעת קבלת החבילה בנוסח זה של 'איני מקבל אחריות', לא ברור שהוא היה נפטר בזה אף מאחריות פשיעה.

אך יש לציין, שאם שמעון היה אומר בנוסח של 'אינני מקבל עלי שמירה על החבילה' וכדומה, אזי פשוט שתנאי זה היה מועיל להיפטר אף מאחריות פשיעה, שהרי הוא אינו שומר כלל.

נותר לנו לברר את השאלה הרביעית,

מהי מידת אחריותו של שומר המקבל חבילה להעבירה במטוס?

שהרי לאדם הנוסע במטוס ישנה אפשרות לשים את החבילה במזוודה הנתונה לאחריות עובדי שדות התעופה, והוא יכול גם להניחה בתיק עמו הוא עולה למטוס, וכן הוא יכול להניחה בכיסו.

ולמעשה, הדבר תלוי לפי גודל החבילה, ולפי מידת השווי של תכולת החבילה,

ואם לפי הנהוג מניחים חבילה כזו במזוודה, הרי השומר יכול להניחה שם, ואין זה נקרא פשיעה שמשאיר את המזוודה ללא השגחה בידי עובדי שדות התעופה, משום ששומר שידוע שאינו שומר בעצמו אלא מוסר לשומר אחר שתחתיו, אין זו פשיעה,

ואף אם יפשע השומר השני – השומר הראשון פטור (סי' רצא סעי' כב, וש"ך ס"ק לב), ואף כאן, דבר ידוע שאינו יכול להעביר את החבילה במטוס אלא אם ימסרנה לידי עובדי שדות התעופה, ולכן אין כאן פשיעה כלל, אלא עשה שליחותו כפי שציווהו (אבקת רוכל סי' קלב, דלא כמבי"ט ח"א סי' קצו,) ויעויין בדברי גאונים (כלל צה סי' סט). ואכמ"ל. אשר על כן יכול שמעון לחזור בו מהתחייבותו להיות בגדר שומר.

בברכה

יגאל אלון 

לתרומות ואחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה