שימוש עראי בכלי המיועד למתנה ואינו טבול

שאלה

מי שקנה כלי זכוכית מפואר על מנת ליתנו במתנה ורוצה לקשטו בכך שיניח בתוכו כמה מיני שוקולד וכדומה כמו שמצוי מאוד היום כדי ליפות המתנה, האם צריך להטבילו, או יכול ליתנו כך ללא טבילה?

תשובה

כתב שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ סעיף ח' דישראל שקנה כלי מהעכו"ם והשאילו לחבירו, טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך בו קלפים וכיוצא בו אין צריך להטבילו.

ודעת היש מי שאומר, הוא הגהות אשרי והובא בבית יוסף, וכתב ע"ז החכמת אדם דמש"כ בשם יש מי שאומר, אין זה מפני שיש חולקים, שהרי לא מצאנו שום חולק בדבר, אלא שהרבה פעמים מצינו כן בשו"ע שכשרואה דין שהובא באיזה פוסק יחיד מביאו בשם יש מי שאומר, ולעולם דעתו לפסוק כן להלכה. (וכן כתב הביאור הלכה בהלכות שבת סימן שיא' ע"ש והוא כלל מפורסם והובא גם בעין יצחק בכללי השולחן ערוך למרן הראש"ל יצחק יוסף שליט"א)

אולם האיסור והיתר לרבינו יונה (כלל נח דין פט') חולק ע"ז וסובר דמכיון שאילו רצה ישראל הראשון להשתמש בו לסעודה אפילו עראי, היה צריך לטובלו, ממילא נתחייב בידו מקרי, והט"ז ס"ק י' פסק מחמת כן להטבילו ללא ברכה.

אולם הרמ"א חשש לאיסור והיתר רק לענין שאם רוצה הסוחר להשתמש בו עראי עד שימכרנו שיצטרך להטבילו (ועיין פתחי תשובה ס"ק ט')

והפרי חדש ס"ק כב' כתב דדברי מרן עיקר ושאפילו אם ירצה הסוחר להשתמש בו עראי לסעודה א"צ טבילה, דהולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו, אבל הפרי תואר ס"ק יא' הסכים עכ"פ עם הרמ"א שאם משתמש בו אפילו עראי צריך להטבילו, ורק אם לקחו לחתוך בו קלפים או למסחר ללא שימוש אכילה כלל א"צ טבילה. ומרן הרב עובדיה זצ"ל ביביע אומר חלק ז' יורה דעה סימן ט' אות א' הביא דעת הזבחי צדק להחמיר להטבילם ללא ברכה ושכן כתב הבן איש חי, (ש"ב פרשת מטות סעיף טז') ושכן ראוי להחמיר כדעת הרמ"א וסיעתו דאפילו אם רוצה להשתמש עראי יש להטבילם, ובשעת הדחק ראוי לסמוך על הפרי חדש וסיעתו כיון שהוא מרא דאתרא שלנו עכת"ד

ולפי זה הקונה כלי על דעת ליתנו במתנה, ורוצה לקשט אותו דרך עראי ולהניח בתוכו מיני מתיקה, לדעת הפר"ח אין צריך טבילה ולדעת הפרי תואר צריך טבילה וכבר כתבנו דדעת הפוסקים להלכה שכן ראוי להחמיר.

אולם נראה לומר דאפילו לדעת הפר"ת דבדרך עראי צריך טבילה, אפשר שיודה בנידונינו דאין צריך להטביל, דעד כאן לא הצריכו טבילה אלא כשמשתמש בו לאכילה ממש, אבל כשמניח בו מיני מתיקה לא לצורך אכילה כלל, אלא לצורך נוי בעלמא ליפות המתנה ואין הנותן אוכל מהכלי כלל, ואף מקבל המתנה אינו אוכל מהכלי אלא לוקח המיני מתיקה ממנו ומטביל הכלי, ולכך יש לומר דגרע טפי מאכילת עראי וא"צ טבילה לכולי עלמא.

ועוד דוודאי נידון זה חשיב שעת הדחק, דברוב פעמים אם יטביל הכלי כבר אינו נחשב חדש ונגרע ערך חשיבותו כמקודם, ומוריד בזה מערך המתנה, וכבר כתבנו בשם היביע אומר שיש להקל בשעת הדחק.

ויש לנו בכל זה לילך אחר מה שנוהגים בפשיטות בכל החנויות המוכרים כלים אלו ומעצבים אותם לפי בקשת הלקוח ומניחים בהם מיני מתיקה וכדומה, ואין איש שם על לב לחוש לכלי שאינו טבול, וכל מקום שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר.

ואסיים במעשה אודות הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל אשר נשאל פעם מאת הכומר עוכר ישראל אודות שני הלכות ביהדות, האחת, היא מה שידוע שאם רואה אדם כלב רץ לקראתו, ישב ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.  והשנית, היא שאם רואה אדם רב תלמיד חכם יש לו לעמוד מפניו, ושאל אותו רשע, איך ינהג יהודי שבאו לידו שני המקרים גם יחד, שרואה לפניו כלב וגם תלמיד חכם, ישב? או יעמוד?

והשיבו רבי יהונתן דכלל ידוע הוא אצלנו "כל מקום שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר" ולכן הציע רבי יהונתן לכומר, בא ונצא אני ואתה לשוק ונראה היאך העם נוהג, לשבת? או לעמוד? ומזה נמצא תשובה לשאלתך! ופני הכומר חפו. (שרי המאה)

בברכה

אלון בן שבת

שתף עם חברים

שתף עם חברים

תורמים לכתר תורה ושומרים על הטהרה

תוכן עניינים

מאמרים נוספים

שכר עבודת האשה , לבעלה?

זמן קריאת שם בזבד הבת

ראובן שבר לשמעון משקפיים בלי כוונה כמה ישלם

הוראות איפור לטובלות השנה בראש השנה

איפור שבת "עדה שאבס" עם הכשר

ספירת העומר בבין השמשות

העלון השבועי

מאמרים נפלאים מפרשת השבוע, הלכה למעשה בענייני השעה, סיפורים מקורות חייהם של גדולי ספרד ועוד.