שכרו של פועל קטן

שכרו של פועל קטן

שאלה:

ראובן שאל אותי כך "מכיון שאנו נמצאים לפני פסח והתחלנו את עבודות הנקיון לפסח בני יצחק בן 14 נזקק לאיזו עזרה מאחותו שרה בת 10, ובכדי לשכנע אותה לעזור לו הוא הבטיח לתת לה ממתק מהארון הממתקים, ואכן לאחר שהאחות עזרה "ותבעה" את תשלום הממתק, אמר האח שאין לו סמכות לחלק ממתקים בלא רשות מההורים, אחותו טענה כנגדו שאם אין לו רשות לשלם בממתק שישלם במשהו אחר שווה ערך, ומשכך, הוא אינו יכול להתחמק מחובת התשלום", השאלה היא עם מי הצדק?

 תשובה:

האח יהיה חייב לפצות את אחותו בדבר השווה בערכו לאותו ממתק שהבטיח לה.

נימוקים:

כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (חלק א פרק ט סעיף ה) שהסוחר קטן דינו כסוחר פועל גדול לכל דבר ועניין, אגב כן מפורש בשו"ת הרשב"א (ח"ג סימן צט הובא בקיצור בחו"מ סי' ער סעיף א) והוסיף החפץ חיים וראיתי אנשים שמשתמשים בקטן באיזה דבר של שימוש ומבטיחים להם שיתנו להם אחר כך דבר מה עבור זה, ולבסוף לא נותנים להם כלום, ושלא כדין עבדי דאיסור כבישת שכר שכיר שייך אפילו במלאכת פרוטה אחת, ואפילו בקטן שייך דין זה, ואפילו לאחר זמנו אסור דשייך בו בל תלין וכל שכן לכבוש לגמרי דאסור (ויעויין עוד במשפטי חושן, שכירות פועלים פ"ז סעיף יד ובהערה לג, ובפ"ט סעיף י ובהערה כב)

 והנה כשההורים מבטיחים פרס עידוד לילד אם יבצע איזו משימה, ייתכן שאין בזה משום "שכירות פועלים" שהרי בלאו הכי הילד חייב לשמוע בקול הוריו והבטחת הפרס אינה אלא לעידוד הילד, אך מכל מקום יש חיוב על ההורים לקיים את הבטחתם. וכך מבואר בגמרא במסכת סוכה (מו:) לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמורי שיקרא שנאמר (ירמיה ט, ד) 'למדו לשונם דבר שקר' .ויעויין עוד בשו"ת שלמת חיים (חו"מ סי' לה) ובמה שכתב השואל בספרו שלמה חדשה (סובל, ירושלים תש"ח, ח"א אות כה) אבל עיין בספר מנחת פיתים (אריק מונקאטש תרנ"ג, סי' רד סעיף ח) בשם קהילות יעקב, (ערך זכייה)

 שונה הדבר כשאדם אחר מבטיח לילד שכר עבור פעולה, הרי יש בזה משום שכירות פועלים. ולכן, כשגבאי בית כנסת מבטיח לילדים ממתק על עזרה בסידור בית הכנסת – הוא חייב לקיים את הבטחתו ולשלם את שכרם. ובספר הלנת שכר (רוזנר, בני ברק תשע"ב, אהבת חסד פ"ט סעיף ד בהערה בעמוד פח) נסתפק שמא אין בזה את הלאו של 'בל תלין' שלא שייך לומר על זה 'אליו הוא נושא את נפשו' ששייך רק בתשלומי מעות ולפי זה – במקרה שלנו האח חייב לשלם לאחותו את שכרה המובטח, אלא אם מתוך הדברים נראה שהאח והאחות הבינו שהוא לא הבטיח אלא "להשתדל" אצל אימו שתסכים לתת ממתק לאחותו, שבכהאי גוונא אם "השתדל" ולא עלתה בידו הרי נפטר מחיובו.

מעתה יש לדון מה הדין במקרה זה שהאח הבטיח 'לשלם' בחפץ מסוים, אך אין בידו לשלם את אותו חפץ, האם הוא חייב לשלם בדבר אחר שווה ערך לאותו חפץ?

 מצינו יתרה מכך ברמ"א (סימן שלב סוף סעיף ד) שם מבואר שהשוכר פועל והבטיח לו חפץ מסוים בשכרו אף אם היא יש לבעל הבית את אותו חפץ ברשותו אינו חייב ליתנו לפועל. ויכול להיפטר במעות כשווי אותו החפץ. הסיבה לכך היא, שאף שבעל הבית התחייב בשכרו של הפועל אף אם לא עשו קניין, מכל מקום אין זה לחיוב ממון המוטל על בעל הבית, אך בכדי לקנות חפץ מסוים צריך הפועל לעשות בו קניין. וכל עוד לא קנה הפועל את החפץ יכול בעל הבית לחזור בו ולהיפטר בדמי החפץ (ובנו"כ שם דנו האם יש מי שפרע האם יש מי שפרע על בעל הבית בכה"ג או לכל הפחות 'מחוסר אמנה') ולפי זה כתבו הפוסקים קצות החושן (סק"ו) ונתיבות המשפט (סק"ה) שאף אם התחייב בעל הבית מראש בדבר שאין חל חיוב עליו כגון: שהתחייב לשלם ב'דבר שלא בא לעולם' מכל מקום חייב לשלם דמים כפי שווי שנתחייב בו. להרחבת העניין עיין בספר הלכה ברורה (אשדוד תשע"ג, חו"מ סי' שלט סעיף א אות כ עמוד תצג)

ואם כן במקרה שלנו אכן האח יהיה חייב לפצות את אחותו בדבר השווה בערכו לאותו ממתק שהבטיח לה.  

בברכה

יגאל אלון