שכר עבודת האשה , לבעלה?

נושא : מעביד שקיזז שכר מעבודתה של אשה נשואה שגזלה אותו.

אשה מסויימת עבדה כפקידה במשרד כמה חודשים, והמעביד גילה שמאז שהאשה החלה בעבודתה חשבון הטלפון גבוה מהרגיל, המעביד ביקש פירוט שיחות מחברת בזק וראה שהאשה מדברת "שעות על גבי שעות" למספרי טלפון קבועים שאין להם קשר כזה או אחר למשרד, בסוף החודש המעביד קיזז לה ממשכורתה את רוב המשכורת עבור כל החודשים שהיא דיברה בטלפון של המשרד,

בעלה שהיה אברך טען שהשכר מעבודתה מגיע לו, ומשכך, אין למעביד לקזז משכר אשתו, ובכל מצב הוא לא חייב לשלם לו אלא האשה חייבת לו

והבעל הביא כסיוע לדבריו את השו"ע (חו"מ שמט, א) "..אשת איש שגנבה אם אין הקרן בעין או חילופיו אין לה ממה לשלם עד שתתאלמן או תתגרש". ומשכך עליו להחזיר את הקיזוז שקיזז שלא כדין. המעביד ידע שגירושין או אלמנות זו לא אופציה לטווח הקרוב ושאלתו בפיו מה עליו לעשות?


לכאורה יש לחקור האם שכר עבודה של האשה מגיעים לבעל ואין לאשתו שום זכות במעשה ידיה וממילא אי אפשר לקזז ממשכורתה אפי' שקל אחד, או ששכר פעולתה שייכים לה ולאחר מכן היא מעבירה אותם לבעלה וממילא המעביד יכול לעכב את שכר עבודתה.

עבודות של נשים בזמנינו שאינן חייבות בהם

והנה יש לדון בשכר מעשה ידיהן של הנשים שעובדות כפקידות או מורות, גננות ושאר מקצועות המצויות במשק האם במלאכות אלו אמרינן שחכמים תיקנו שמעשה ידיה של האשה להבעל או לא,

שהרי הרמב"ם כתב (בפכ"א מהל' אישות ה"א) "מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, ומה היא עושה לו הכל כמנהג המדינה, מקום שדרכן לארוג אורגת לרקום רוקמת לטוות צמר או פשתים טווה וכו'," ויעויין בשו"ע אבהע"ז (סי' פ') שמנה איזה מלאכות היו בזמנם, ובכל מצב זה ודאי לא מלאכות של היום. ולכאורה אפשר לומר שדוקא מלאכות אלו שמנו הרמב"ם והשו"ע שהנשים חייבות לעשות לבעליהן רק אז תקנו חכמים שמעשה ידיהן לבעלים, אבל במלאכות שאין הנשים חייבות לעשות לבעליהן לא תיקנו חכמים שמעשה ידיהן לבעליהן וזה נחשב כמותר מעשה ידיה ו/או להעדפה שע"י הדחק וזה יהיה שייך להן.

וראיתי לשון חריפה בתשובת הרשב"א (ח"ב סי' לא ד"ה לעניין) וז"ל: "שהרי אין האשה חייבת לטרוח ולבנות ולעקור ולנטוע ולא להשכיר כלים ולהתעסק בריבית אלא לעשות בצמר כקצבה השנויה במשנתנו, ואם רצה הבעל לשנותה למלאכה אחרת אינו רשאי שאינה אצלו כשפחה הכנענית שיכול לשנותה לכל מלאכה.." הבית מאיר (אבהע"ז סי' פ) טוען שהשו"ע סובר כהרשב"א שאם אין דרכה במלאכת טוויה בצמר אינו יכול לכפותה לעבוד, וכיום שהאשה עובדת מרצונה כפקידה וגננת ומורה מעשיה ידיה שלה וממילא המעביד כן יוכל לקזז ממשכורתה.


ולעומת זאת המהרי"ט (ח"ב, חו"מ סי' סז ד"ה ומה שמספקא) טוען הפוך שכיום אותם הנשים שהמה כאניות סוחר ונכנסות בבית השרים ומכלכלות את בעליהן ומפרי ידיהן עשו חיל עושר ונכסים, ועבודות אלו היא עושה מרצונה מכיון שהיא רוצה הרווחה לביתה ומשכך מסיק המהרי"ט שמעשה ידיה שייכים לבעלה. וכן העלה החזו"א (אבהע"ז סי' ע אות ו). ולכן אם מעשי ידיה שלו אז ממילא אי אפשר לקזז ממשכורתה כי זה שייך לבעל.


האמנם המשנה למלך (אישות, כא, א) הבין בדברי המהרי"ט שכל דבריו שמעשה ידיה שיייך לה זה רק באשה שאינה ניזונת מבעלה, אבל בניזונת מבעלה זה הולך ישירות לבעל. אבל כבר דחה זאת בספר מנחת פתים (סי' פ) שבכל מצב אם היא עבדה בעבודות שהיא לא חייבת בהן זה נקרא כהעדפה ע"י הדחק וזה שייך לה.

המנהג במדינותינו

זאת ועוד, ראיתי בחלקת מחוקק (אבהע"ז סי' פ סק"ב) בשם הב"ח (אות י) דנוהגים במדינות אלו שלא להוציא מידה האשה שום העדפה שע"י הדחק כיון דהראשונים נחלקו אם פסקינן שהעדפה ע"י הדחק שייך לה או לבעל ומספק זה שייך לה. אבל החזו"א (שם. אות ה) כתב שלא פסקינן כהב"ח אלא כפשוטו של השו"ע שהעדפה ע"י הדחק זה שייך לבעל. וז"ל: "ונראה דלאו מנהג רוב ישראל קאמר הב"ח, שהרי לא שלח בכל גבול ישראל על זה, ואחרי שמרן ובית דינו והרמ"א ובית דינו נהגו להוציא וזהו מנהג רוב ישראל שקבלו הכרעת השו"ע, ומנהג הב"ח ז"ל נראה שהונהג עפ"י דעתו שהוא ספיקא דדינא, ומ"מ נראה שאין לזוז מפסק השו"ע אחרי שדעת רב האי גאון והרי"ף ורמב"ם דלהלכה כחכמים וכו'" עיי"ש.

אבל אחר המחי"ר ואחר נשיקת כף ידו זה לא נכון מהטעם הפשוט שכל מה שהראשונים כתבו שהעדפה ע"י הדחק זה שייך לבעל זה במלאכות שהיא חייבת בהם כטווה בצמר וכדו' אבל במלאכות של היום פקידות ומורות וגננות זה נקרא העדפה ע"י הדחק ויהיה שייך לה וזה פשוט.

כיום שיש לבני זוג רבים חשבון משותף

אלא שראיתי למרן הגרש"ז אויערבאך במנחת שלמה (ח"ג סי' קג אות כב) שדן אם במשכורתה של האשה האם היא שייכת לבעל או לאשה ובתוך דבריו הוא טוען שהיום זה לא העדפה ע"י הדחק וזה שייך לבעל ובפרט שיש להם חשבון משותף שהיא מוסרת הכל לבעל.


מסקנה

על כל פנים מידי ספק לא יצאנו, והמעביד מכיון שהוא מוחזק בכסף יכול לטעון קים לי כהפוסקים שאומרים שמלאכות של היום אינם נכללים בתקנת חכמים שמעשה ידיהן לבעליהן אלא שלהן ולכן המעביד יכול לעכב את משכורתה.

בברכה

יגאל אלון

תורמים לכתר תורה ושומרים על הטהרה

עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים

תוכן עניינים

תורמים לכתר תורה ושומרים על הטהרה

עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים

מאמרים נוספים

הנדון : מפסק של דוד חשמל שהושאר דלוק והתפוצץ – חיוב השוכר.

סמכות המדינה לפי ההלכה להפקיע קרקעות לצורך סלילת כביש

האם מותר לעקור עץ פרי?

הדלקת נרות חנוכה בשמן זית למאור נחשב להידור, או שיש להדר בשמן זית למאכל דווקא?

מצות סוכה במלחמה

גישה נכונה בלימוד ההלכה/ היחס הנכון בין תלמיד לרב