שליחת קונים מדומים על מנת להוריד את ערך הדירה

שאלה

ראובן רוצה למכור את דירתו בת ארבעה החדרים, ומשכך, הוא פרסם את הדירה במחיר של 1,900,000 ₪, שמעון ראה את הדירה והוא חפץ בה מאוד, ומאידך מחירה גבוה מידי עבורו, הוא שלח 10 אנשים מחבריו שיתקשרו לראובן ויאמרו לו כל אחד כאילו כל אחד מהם מתעניין בדירה לקנותה אבל המחיר יקר, והמטרה של שמעון בכל התרגיל הזה שראובן יחשוב שהוא ביקש מחיר גבוה מידי וע"י כך הוא יוריד את המחיר של הנכס לפחות ב-150,000 ₪ השאלה העולה לדיון היא האם מותר לעשות זאת או לא?

תשובה:

אסור לשמעון לעשות תרגיל כזה, וזאת מהטעם הפשוט שיש בזה הטעיית המוכר ואיסור אונאת דברים, כי יתכן באמת שהמחיר שראובן ביקש זה המחיר האמיתי של הדירה וע"י ש-10 אנשים אומרים לו שהמחיר גבוה הוא יקבל "רגלים קרות" ויחשוב שאולי באמת המחיר גבוה ואז הוא יוריד את המחיר בגלל הטעיית שמעון ויגרם למוכר הפסד כספי.

נימוקים:

ידועה הגמ' בב"מ (נח:) לא תונו איש את עמיתו – באונאת דברים הכתוב מדבר, רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלוקיך, יוצא לנו א"כ מפשטות הסוגיא שיש איסור לשאול על מחירו של מוצר אם אין את הדמים לקנותו כמו כן גם אם כוונת שמעון לגרום לראובן להוריד את המחיר ע"י שליחת האנשים  יש כאן סוג של הונאה. המאירי (שם) מבאר שיש אונאת דברים גם אם אני גורם לחברי להפסיד, וז"ל המאירי: "אמר המאירי כשם שיש אונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים, ר"ל שאסור להונות את חברו ולגרום פסידא בדבריו והוא שאמר: לא יאמר בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח, שהרי מתוך שהוא בוש לומר שאינו רוצה ליקח משפיל לו מקחו לומר שאינו שוה כל כך ואחרים שומעים ונמצא גורם פסידא, ואפילו לא היה אדם שם מ"מ הוא מטריחו ומצערו שחשב למכור ולא מכר." יוצא א"כ שדעתו של המאירי כי אונאת דברים אסורה בגלל שני טעמים, טעם א) באופן ששואל בפני אחרים ואז יכול להיגרם פסידא של ממון ע"י דבריו כמ"ש המאירי "משום שמשפיל לו מקחו" טעם ב) כשאינו בפני אחרים מ"מ מטריחו ומצערו שחשב למכור ולא מכר.

עכ"פ לענייננו בטעם הראשון שע"י דבריו אם יתקבלו ע"י ראובן ובגלל זה שמעון יגרום הפסד ממוני למוכר זה אסור מטעם אונאת דברים. ויתכן עוד לומר גם עפ"י דברי בעל חובת הלבבות (שער שביעי שער התשובה פרק ט) " מי שגורם לאבד ממון חבירו ברכילותו אין עולה לו עד שירצה את חבירו אם בממון אם בפיוס ובכניעה למחול לו ולנשוא חטאו…". ומעתה יש לומר שאין הבדל בן אם הפסיד את חבירו ע"י רכילות ולה"ר ובין שהפסידו ע"י דיבור של מצג שקרי ששולח אנשים שיאמרו שמחיר זה יקר וע"י כך המוכר יחשוב שבאמת המחיר יקר ובגלל זה הוא יוריד את המחיר. דברים כאלו ראיתי שהעלה גם הרב יצחק זילברשטיין בספר ופריו מתוק – דברים (עמודים 220-221), וכן העלה בספר מערכי השלחן (ח"א סי' לא עמוד 272) ובספר משפטי אמת – שכנים (כרך ד סי' קנט) לידי"ן הרה"ג גדעון עטייה שליט"א.

מסקנה

אשר על כן אסור לשמעון לשלוח אנשים בכדי שיגרמו לראובן לחשוב שהוא דורש מחיר יקר וע"י כך הוא יוריד את המחיר מטעם איסור אונאת דברים.

בברכה

יגאל אלון