תליית הכתובה על הקיר, לא טוב לשלום בית?

ראובן הוא חתן צעיר, בעל תשובה, נשא את אשתו בשעה טובה ומוצלחת, הם השקיעו בכל פרט בחתונה מהמסד ועד הטפחות, גם את הכתובה הם הזמינו אצל סופר סת"ם שיכתוב להם את הכתובה בכתב יפה ויעטר להם אותה בכל מיני ציורים ועיטורים שונים, לאחר החתונה בני הזוג מסגרו את הכתובה ותלו אותה בסלון ביתם, לאחר זמן נודע להם שלתלות את הכתובה על הקיר בסלון זה "לא טוב לשלום בית" ושאלתם בפיהם מה עליהם לעשות?

תשובה:

לכתחילה ודאי עדיף שלא לתלות את הכתובה על קיר הסלון, שטר הכתובה צריך להיות בבית הורי הכלה למשמרת, ובודאי שיש להצניע דבר זה מעין הרואים, בפרט שכתובה זה דבר שדרכו להיות נסתר ומונח למשמרת, ומי שתולה את כתובה מאויירת ונכנסים אורחים ורואים "תמונה" כזו במרכז הסלון זה מעורר תמיהה ומזמין על בני הזוג עיה"ר.

נימוקים:

בשו"ת הרשב"ש (סי' שכ) כותב שלא טוב שהכתובה תהיה מונחת ברשות בעלה, מהטעם הפשוט שאם תקניטנו הוא יקרע את הכתובה והיא תהיה קלה בעיניו להוציאה,

ולמעשה כך ראיתי בספר כנה"ג  (אבהע"ז סי' סו הגה"ט אות ח) "שאין למסור הכתובה ליד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה וגם זו מן התקנות שתקן הר"ש קפסאלי ז"ל בקנדייא וכמנהג פשוט בכל ישראל", וכן כתב בספר יפה ללב (פאלאג'י, אבהע"ז סי' סו ס"ק ג) וגם בשו"ת ויאמר יצחק (בן וואליד, ח"א סי' קכב דף קיח טור ב) כתב שהמנהג פשוט בכל ערי המערב להפקיד את הכתובה ביד אביה או אחד מקרוביה. ומנהג זה לא היה רק בערי מרוקו אלא גם במצרים זה היה נוהג, שהרי מצינו בשו"ת הרדב"ז שהיה במצרים וכתב בשו"ת שלו (ח"ד סי' אלף קמב (ע) בתוך דבריו) "..עד החתום בכתובה והמוליך אותה ליד הכלה או קרוביה" וכן היה המנהג גם בחאלב ובארץ ישראל כמ"ש בשו"ת חדות יעקב (עדס, אבהע"ז סי' טו אות א), ודבר זה קיים ברוב קהילות ישראל, והביאו גם בשו"ת יד אהרון (אלפנדארי סי' סו הגה"ט אות יב) שהכתובה נמצאת אצל קורבי האשה.

גם אצל יוצאי אשכנז המנהג כן, כ"כ בספר שלחן העזר (ליבוביץ, ח"ב דף מו טור א סוף אות ה) בשם רבי דוד שפירא שבירושלים נוהגים ליתן את הכתובה לידי אבי הכלה או לקרובי הכלה, וכ"כ בספר בירור הלכה (זילבר, ח"ה סי' סו) וכן ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי (וינקלר, טולצ'ה תרע"ב, אבהע"ז סי' מט) בתחילת תשובתו שמנהג מסדרי הקידושין שמוסרים הכתובה ליד א' מהמחותנים והוא מטמין אותה אותה בכיסו. ויעויין עוד בספר משפט הכתובה (בר שלום, ח"ז פרק נט ס"ק ב).

זאת ועוד כתב במשפט הכתובה (שם, פרק נט ס"ק ה) שהביא שנחלקו הדעות בזה האם לתלות את הכתובה על קיר הבית או לא, והביא בשם שו"ת משנה הלכות (קליין, ח"ט סי' רצה) שנשאל בזה, וטעמו של השואל הוא שאדרבא בזה יזכור כל פעם הבעל את חיובו כלפי אשתו. ובעל המשנה הלכות האריך למעניתו ואסר את הדבר מכמה טעמים, ולבסוף סיים את תשובתו "פשוט דלתלות הכתובה על הכותל אין בו טעם וריח ולא שערום אבותינו" עכ"ל.

ומאידך הדעה השניה היא דעת שו"ת אז נדברו (חלק יב סימן נ אות ב) והשיב "שזה מנהג יפה ואדרבא אין לך תכשיט גדול מזה להזכיר ולהיזכר כל התכלית ולהיות מקושר ליום כיפור של החופה לכל החיים לחיות חיי שלום צניעות וקדושה." עכ"ל.

וממשיך וכותב בספר משפט הכתובה ומכריע שאם יש על הכתובה ציורים ואיורים יפים אין קפידא מלתלות על הכותל להרחיב דעתו של אדם. אבל אחר המחי"ר אין אני סבור כמוהו, ראשית ראינו מהפוסקים שהבאנו לעיל שמעיקרא הכתובה צריכה להיות אצל קרובי האשה אז איך טוען הרב משפט הכתובה שיתלו את זה בבית שזה רשות של שניהם ולא רשות קרוביה,

מה גם שראיתי בספר מחקרי ארץ (ח"ב אבהע"ז סי' ג) לקראת סוף התשובה הוא טוען שדבר זה מעורר תמיהה בעיני הרואים וזה יכול להביא עליהם עין הרע.

זאת ועוד, ראיתי בספר דברי שלום (עפג'ין, אבהע"ז סי' סו סעיף ד עמוד עח) שעפ"י המקובלים צריך שהשטר יהיה ברשותה או אצל הוריה בדוקא ולא ברשותו,

אשר על כן אם הזוג חסים על הכתובה אשר הוציאו עליה הוצאה מרובה מאוד, העצה היעוצה היא שבני הזוג ילכו לפוטו מיוחד שיודע לעשות צילום מקורי עם הבליטות והמראה המבריק של הציורים ויעשה להם העתק מדוייק של הכתובה המקורית,  ואת הכתובה המקורית יניחו במשמרת אצל הורי הכלה ואת ההעתק ימסגרו ויתלו בחדר השינה שלהם ולא בסלון כי דבר זה כאמור לעיל מעורר תמיהה כי אין רגילות במחוזותינו לעשות דבר זה ומשכך איכא חשש לעינא בישא ל"ע.

בברכה

יגאל אלון