תספורת הגוף בחול המועד

שאלה

האם איסור תספורת בחול המועד הוא רק בראש, או גם בכל הגוף?

תשובה

נטילת שפה בחול המועד

הנה השולחן ערוך סימן תקלא סעיף ח כתב: כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד. והיינו אפילו כשאינו מעכב האכילה וכמו שכתב המשנה ברורה ס"ק כא בשם האחרונים, והטעם מבואר בשער הציון אות טו דעל ידי גידול שפה לא יהיה מנוול ועל כן לא הכריחוהו לגלחו מערב יום טוב, ומכל מקום צריך לומר דזה נקרא יפוי ותיקון הגוף וצורך המועד דאי לאו הכי יהיה אסור מטעם מלאכת גוזז בחול המועד.

נטילת שיער בגוף במקום מכה

והמגן אברהם בס"ק יב הביא מש"כ ליקוטי פרדס, שיער שבמקום הקזת דם מותר להעביר בתער בחול המועד לפי שהקזת דם עיקר פיקוח נפש הוא ואפילו בשבת שרי, כל שכן בחול המועד ע"כ. וכתב ע"ז המ"א דמשמע מדבריו שמי שיש לו מכה שאינה פיקוח נפש אסור לגלח השיער כדי להניח הרטיה, וצריך לומר שסובר דגילוח שפה אסור אם אינו מעכב האכילה, אבל לדידן דקי"ל שמותר בכל גוונא, אם כן כל שכן לצורך מכה.

ובשער הציון טו כתב וז"ל: ממגן אברהם משמע דכל האיסור הוא רק בגילוח הראש אבל בשאר איברים מותר לספר, וצריך עיון קצת.

אשה בנטילת שיער

ולכאורה יש להביא ראיה לאסור מדברי השולחן ערוך בסימן תקמו סעיף ה: עושה אשה כל תכשיטיה במועד וכו' ומעברת שיער מבית השחי ומבית הערוה בין ביד בין בכלי, והיינו על אף שאסורה בתספורת בשיער ראשה וכמו שכתבו כן הגר"א והפרי מגדים, וכ"כ במשנה ברורה ס"ק טז, מכל מקום בשיער הגוף התירו, והטעם שלא גזרו בזה שמא תכנס לרגל מנוולת, כתב הריטב"א (מו"ק ח:) כיון שהקישוט הוא דבר הצריך בכל יום ויום, ועוד שאין דרך הנשים להשהות קישוטיהן.

ולפי זה שיער הגוף באיש יהיה אסור דדוקא באשה התירו דהוא דבר הצריך להן כל יום ויום וגם אין דרכן להשהות קישוטיהן משא"כ באיש.

ועוד דאף באשה לא התירו אלא בנשואה אבל ברווקה כתב המור וקציעה דאין להקל לה, וכ"פ בחזון עובדיה יום טוב עמוד ריא הערה קיא.

אלא שהמגן אברהם הנ"ל שהתיר גילוח בשאר הגוף כתב שכן משמע מסימן תקמו ס"ה, והדברים צריכים ביאור.

נטילת שיער הגוף שלא במקום צורך כלל

וצריך לומר דאף מגן אברהם לא התיר גילוח הגוף אלא במקום צורך אמיתי כגון לגלח במקום המכה, וכל כוונתו להשיג על הליקוטי פרדס שלא התיר אלא במקום פיקוח נפש, ועל זה מביא ראיה מגילוח הגוף בנשים דאצלן ודאי הוא צורך רב וכדברי הריטב"א דדרכן לגלח כל יום ויום, ושלפי זה הוא הדין לגלח במקום המכה.

וכן משמע עוד משאר ראיותיו של המגן אברהם שציין לסימן תקלו סעיף ג דמקיזין דם לבהמה ואין מונעין ממנה כל רפואה ואפילו אם יש בה מלאכה, ומוכח שהקזת דם מותר אף שאין פיקוח נפש, ודי בצורך אמיתי כרפואת הבהמה.

וכן משמע ממה שכתב לעיין בבית יוסף סימן תקלב, וכוונתו למה שכתב הבית יוסף שם בשם התוספות (מו"ק יח. ד"ה ובגנוסטרי) דהטובלת לנידתה מותרת ליטול ציפרניה היא בעצמה ללא שינוי דלא גרע מהעברת שיער של בית השחי ובית הערוה דשרי (בסוף סימן תקמו) וכן כתב סמ"ק עכ"ל הבית יוסף, ומשמע דההיתר הוא משום שהוא צורך ממשי כמו ליל טבילה, ודימו זאת התוספות להעברת שיער הגוף בנשים שהתירו משום שהוא צורך רב.

דברי כף החיים ושמירת שבת כהלכתה

ואכן בכף החיים אף שפסק באות מא כהמגן אברהם שמותר להעביר שיער הגוף במקום המכה, בכל זאת כתב באות ד אין מגלחין במועד אחד שיער הראש ואחד כל שיער שבו וציין לתוספות מו"ק יד. ד"ה ומנודה, וספר פתחי עולם אות ב

ובשמירת שבת כהלכתה חלק ב פרק ס הערה קח כתב דיש לפסוק כהמגן אברהם להתיר גילוח הגוף במקום צורך והשיג על כף החיים שאסר גילוח הגוף ושראייתו מהתוספות אינה ראיה דהם הוסיפו לאסור לא רק שיער הזקן אלא גם שיער הראש ולא דיברו משיער הגוף כלל.

והנה מלבד מה שגם כף החיים מודה להתיר גילוח הגוף במקום צורך וכהמגן אברהם וכפי שציינתי, הנה זה לשון התוספות : ושמא לא קאי טעמא בגמרא אלא אשארא אבל גילוח של כל ראשו אסור משום מלאכה וכו' ולשון "אשארא" משמע כל שאר מקומות הגוף שיש בהם שיער, ולא קאי אזקו בלבד.

דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

וכן פסק בחזון עובדיה בהלכות חול המועד הלכה כג: ואין מגלחים בחול המועד אחד ראשו ואחד כל שיער שבו, ע"ש

הלכך למסקנה:

איסור גילוח בחול המועד הוא בכל מקומות שיער שיש בגוף אולם במקום צורך אמיתי כגון גילוח במקום המכה וכדומה יש להקל.

בברכה

אלון בן שבת

שתף עם חברים

שתף עם חברים

תורמים לכתר תורה ושומרים על הטהרה

תוכן עניינים

מאמרים נוספים

שכר רכב והרכב התקלקל באמצע הדרך האם משלם דמי שכירות

למי שייך החלל מתחת הבניין וזכות הבנייה בו

פרשנותה של האופציה בחוזה שכירות

פיצוץ או סתימה בצנרת בבית מושכר

פרוכת עם ציורים בבית הכנסת

נטילת ידים בחוף הים

העלון השבועי

מאמרים נפלאים מפרשת השבוע, הלכה למעשה בענייני השעה, סיפורים מקורות חייהם של גדולי ספרד ועוד.