תשלום מהמזיק על שכירות רכב חילופי

תשלום מהמזיק על שכירות רכב חילופי

שאלה:

ראובן ביקש משמעון את רכבו לנסיעה מחוץ לעיר לצורך אירוע מסויים, שמעון הסכים ונתן את הרכב לראובן.

לפני שראובן יצא לאירוע, ראה לוי – בנו של ראובן – את מפתחות הרכב, והחליט לבדוק "אם הוא יודע לנהוג…

" כמובן, שלאחר מספר שניות הרכב נתקע בקיר החניה, אך הבן לוי יצא בשלום וללא כל פגע. ולאחר שננזף לוי על ידי אביו, ניגש לוי לשמעון, והסביר לו את העניין. "כמובן שאני אשלם את כל הנזקים", אמר ראובן.

מתברר, שהרכב של שמעון ניזוק קשות, והוא שהה שבועיים במוסך. שמעון בעל הרכב שהיה רגיל לנסוע כל יום לכולל עם הרכב, נסע באוטובוס במשך השבוע הראשון. אך בשבוע השני, הוצרך שמעון לכמה נסיעות דחופות מחוץ לעיר, ולכן שכר רכב, כשבכוונתו לתבוע גם את דמי השכירות מראובן.

לאחר שהרכב הוחזר לשמעון, פנה שמעון לראובן ופירט לפניו סך התשלום שהוא חייב לשלם לו: עלות תיקון הרכב הסתכמה ב5000 ש"ח, ובנוסף דמי שכירות לרכב חלופי למשך השבועיים שבהם הושבת הרכב. שכירות של רכב למשך שבועיים עולה 1000 ש"ח, ואף על פי שלמעשה הוא שכר רכב רק לשבוע, מכל מקום הרכב היה מושבת לשבועיים, והוא היה רשאי לשכור רכב למשך כל השבועיים הללו.

ראובן טען לעומתו, כי על השבוע הראשון שלא השתמש ברכב, לא היו לו כלל הפסדים של שכירות רכב חילופי כי הוא נסע בתחבורה  ציבורית, ואין סיבה שישלם לו על כך.

ועל דמי השכירות של השבוע השני, טען ראובן שזה גרמא בעלמא, ואולי אין עליו חובה לשלם על פי הדין. השניים סיכמו ביחד לעלות לרב שיכריע ביניהם האם חייב ראובן לשלם את דמי השכירות של הרכב, ואם הוא אכן חייב – האם שכירות של שבוע או של שבועיים.

תשובה:

ראובן לא ישלם לשמעון דמי שכירות רכב מלאים, אלא הוא צריך לשלם רק כמידת הנזק שנגרמה לשמעון במה שלא יכול היה להשתמש ברכב.

והדרך לשער סכום זה, היא על ידי שנאמוד ונשער כמה היה מוכן בעל רכב לשלם על שכירות רכב במקרה שאינו יכול להשתמש ברכב שלו. ואם למשל הוא היה מוכן לשכור רכב רק אם הוא היה מוצא לשכור בחצי ממחיר השכירות בשוק – הרי מתברר ששווי השימוש ברכב עבורו הוא כסכום זה, ולכן המזיק ישלם לו כסכום זה.

נימוקים:

כידוע, ישנם כמה סוגי מזיקים:

• המזיק בידיים באופן ישיר, חייב לשלם לכל השיטות, כמ"ש בפסוק (ויקרא כד, כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה.
• המזיק ב'גרמי' כלומר נזק שאינו בידיים ממש, נחלקו בזה רבי מאיר וחכמים אם חייב לשלם (ב"ק ק.) וההלכה נפסקה כרבי מאיר, שחייב לשלם.
• המזיק ב'גרמא', כלומר שאפילו לא גרם בעצמו את הנזק, אלא באופן עקיף (תוס' בבא בתרא כב: ד"ה זאת, רא"ש ב"ק פ"ט סי' יג, וב"ב פ"ב סי' יז, וסנהדרין פ"ט סי' ב), פטור לשלם בדיני אדם, אך בדיני שמים חייב לשלם, אם היה ההיזק בפשיעה (ב"ק נו.).

והנה ישנו סוג נוסף של מזיק, שלא גרם הפסד ממון, אלא מנע מחבירו להרויח רווח ממון, או שמנע ממנו להשתמש בממונו, כגון שסגר את ביתו של חברו ונעלו, שהוא דומה לגרמא שפטור לשלם (תוס' ב"ק כ. ד"ה זה, ושו"ע חו"מ שסג, ו. רא"ש ב"ק פ"ב סי' ו, ע"פ הירושלמי ב"מ פ"ט ה"ג). ולדעת רוב הפוסקים גם באופן זה של מניעת רווח חייב המזיק בדיני שמים, אך יש סוברים שפטור בדיני שמים (עיין משפט המזיק ח"א פרק כט סעיף ב ובהערה ט שהביא דברי הפוסקים בזה). ובנידון דידן, שראובן לא הזיק את ממונו של שמעון, אלא הזיק את רכבו, ושמעון עצמו הוציא הוצאות כדי לשכור רכב חילופי, הרי שהפסד זה מוגדר כגרמא ולא כגרמי, ולכן ראובן פטור עפ"י הדין לשלם, אמנם כיון שגרם לו הפסד זה בפשיעה וברשלנות, הרי הוא חייב לשלם בדיני שמים (עיין משפט המזיק ח"א פרק ז' סעיף יז). וכל זה לגבי השבוע השני שבו שמעון אכן שכר רכב חלופי, אך לגבי השבוע הראשון, בו שמעון לא הוציא כסף על שכירות רכב, אלא שנמנע ממנו מלהשתמש ברכבו, הרי דין זה הוא כ'מניעת רווח' כמבואר לעיל, ולכן דינו תלוי במחלוקת הפוסקים האם הגורם מניעת רווח לחברו חייב לשלם בדיני שמים או לא.

המשך הסיפור: ראובן אמר מיד, שהוא מוכן לנהוג כדברי רוב הפוסקים שיש חיוב לשלם בדיני שמים במניעת הרווח. אך הוא הוסיף וטען שכיון ששמעון לא שכר רכב אחר בשבוע הראשון, אין הגיון לכך שישלם לו כדמי שכירות מלאים, אלא הוא צריך לשלם רק כמידת הנזק שנגרמה לשמעון במה שלא יכול היה להשתמש ברכב. הדיין הקשיב לטענתו, ולאחר שהרהר בדבר השיב כדלהלן: אכן הטענה מסתברת היא, שהרי הסיבה שמחיר שכירות רכב למשך שבוע הוא גבוה יותר, מפני שההשכרה היא רק למשך ימים ספורים. אך אדם שקונה רכב על מנת להשתמש בו כמה שנים, הרי ברור שאם נחשב באופן יחסי את מחיר הנאת השימוש בכל יום, יהיה המחיר נמוך בהרבה ממחיר שכירות רכב ליום אחד. ולכן, מכיון שבשבוע הראשון שמעון לא שכר רכב חלופי, ולא ניזוק בפועל, הרי שיש לחשב מה היה מחיר השימוש ברכב שנמנע ממנו, ולא דמי שכירות מלאים. והדרך לשער סכום זה, היא על ידי שנאמוד ונשער כמה היה מוכן בעל רכב לשלם על שכירות רכב במקרה שאינו יכול להשתמש ברכב שלו. ואם למשל הוא היה מוכן לשכור רכב רק אם הוא היה מוצא לשכור בחצי ממחיר השכירות בשוק – הרי מתברר ששווי השימוש ברכב עבורו הוא כסכום זה, ולכן המזיק ישלם לו כסכום זה. שמעון בעל הרכב, ששמע את הדברים, אמר כי בשבוע הראשון, שהוא לא היה זקוק כל כך לרכב, הוא היה מוכן לשלם רק רבע ממחיר השכירות, ואם היה מזדמן לו לשכור רכב ברבע מחיר ובכך לחסוך את אי הנוחות והטרחה שבנסיעה בתחבורה ציבורית, היה שוכר במחיר מוזל זה. ולכן הציע הדיין שעל השבוע הראשון ישלם ראובן רבע ממחיר השכירות, ועבור השבוע השני ישלם לו דמי שכירות מלאים.

בברכה יגאל אלון

לתרומות והחזקת בית ההוראה כנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו ערוץ היוטיוב של כתר תורה